האינדיקטורים שליליים, אבל פחות

למרות אינסוף המאמרים, העובדות שפורסמו, והדעות שהובעו בנושא, אני עדיין מקבל די הרבה אימיילים השואלים אותי על מהות המשבר, ואיך לדעתי פתרונו-סופו ייראה. לאור זאת, החלטתי לקחת אירוע חשוב של השבוע כדי להרחיב קצת על כך.

ביום ראשון התרחש אחד האירועים המעניינים והמשפיעים ביותר לדעתי, בקונטקסט המשבר האירופי הנוכחי. הסיבוב הראשון של הבחירות בצרפת, שבו הגיחו הולנד וסרקוזי, כשני המועמדים המתחרים על נשיאות המדינה, הוא רק צד חלון הראווה של התהליך, ולא משקף את מלוא עוצמת השינוי שעבר על צרפת במסגרת אותו מרוץ.

צרפתית היא שפת האם שלי, ואני עוקב בדבקות אחר הקורה שם. למרות קרבה זו, אוכל לומר שממבט אובייקטיבי (ככול שכזה אפשרי) לא תהיה זו הגזמה לומר שבחירות אלו חשובות ומשקפות הרבה מן ההווה ומן העתיד לבוא. אחרי הכול, זהו המאבק האידיאולוגי הראשון המתקיים במדינת גרעין של היבשת. וזאת כאשר מדובר על עתידו הישיר של חצי מצוות "מרקוזי", אשר כזכור ניסח את כל ההסכמים האחרונים, שלכאורה "פתרו" זמנית את הבעיה.

בבחירות אלו התחרו בעיקר ארבע מחנות:

• מחנה הימין המתון (סרקוזי), אשר רוצה להמשיך כבימים ימימה, ואשר רואה צורך בקיצוץ מתמשך בסקטור הציבורי, בהחזר חוב, בצמצום הגרעון, ובהמשך מדיניות של גלובליזציה.
• לימינו הימין הקיצוני (לה פן), אשר רוצה בעיקר צמצום ההגירה, וכלכלית רואה ביציאה מן היורו הפתרון לכל בעיות המדינה.
• השמאל המתון (הולנד), הסוציאל דמוקרטי, רוצה להגדיל במקצת את הסקטור הציבורי, (בעיקר בחינוך), ולהגיע לאיזון תקציבי על ידי צמיחה, במקום במסלול הצנע של השרות הציבורי.
• השמאל הקיצוני (מלנשון) רוצה להעלות בהרבה את שכר המינימום, להגביל את השכר (פער של עד פי 20 בין השכר הגבוה והנמוך במפעל, מקסימום הכנסה של 30,000 יורו לחודש), ולקיים מלחמת חורמה בשווקים, כאשר הישארות באיחוד והשתייכות ליורו, נראים כלים עוזרים כנגד אותם שווקים טורפים.

מדהימה היא הדינמיקה שהתפתחה כלפי המצע של שני הקצוות: השמאל, והימין כאחד. (אולי נראה דינאמיקה דומה בבחירות ביוון, ארה"ב, ובגרמניה?). מאדישות מוחלטת כלפי כול הפוליטיקה, וכול אלו המייצגים אותה, ראינו התגברות עניין אדירה לקראת שתי המפלגות. אמנם הימין הקיצוני הוא המנצח הגדול של הסיבוב הראשון אבל יש נקודה מעניינת לציון והיא שעליית כוחו של השמאל הקיצוני לא הביאה לפגיעה בקולות השמאל המתון.

Jean Luc Melenchon, ראש "חזית השמאל" המאגדת מפלגות רבות, ובעיקר את המפלגה הקומוניסטית החדשה, הצליח לאחד סביבו קהל. תחילה קהל של שומעים, לאחר מכן קהל של פעילים, ולבסוף קהל של מעריצים. ממצב של 3% בתחילת הדרך, הוא הצליח להגיע לכמעט 12% מן הקולות. ה"חזית" ומנהיגה, הצליחו לא רק לרגש את העם בנאומים ספרותיים, מלאי פנינים של פילוסופיה, שירה והיסטוריה, אלא גם להפוך הצעות שנראו תחילה דמיוניות לחלוטין, לכאלה שיריביו אימצו:

הולנד הציע פתאום מנגנון לעדכון שכר המינימום, ולייצר סף מס של 75% מעל הכנסה של מיליון יורו בשנה, וסרקוזי החליט פתאום שאכן הגיוני לבקש מן הבנק המרכזי לדאוג גם לצמיחה, ולא רק למערכת הבנקאית, ולבטל את הסכמי שנגן הדוגלים בחופש מוחלט של תנועת אנשים, וסחורות, בתוך הגוש.

Marine Le Pen, מנהיגת הימין הקיצוני, הצליחה מצידה לרשת היטב את אביה ושוב לאחד חלק נכבד מן העם (כ-18%) כנגד המהגרים. היא גם הפכה לקול הבולט והיחיד בינתיים הרואה ביציאה מן היורו את עתידה הכלכלית של צרפת.

למעשה, מנגנון ה-LTRO שהתקבל כל כך בהתלהבות על ידי השווקים הפיננסיים, נתן תחמושת אדירה לשתי המפלגות. היה קל להסביר שמתן כמות אדירה כזו של כסף בריבית של 1% לבנקים, כאשר המדינות עצמן נאנקות ומשלמות בין 4% ל-18% לאותם בנקים. טיעון פשטני אך משכנע זה, הצליח לחדור עמוק מאוד. לא רק זאת, עקב העובדה שה-ECB קנה מידי הבנקים אגרות חוב ממשלתיות (של יוון לדוגמא), יוון משלמת את ריבית הנשך הזו לאותו ECB.

למרות שכנראה לא תהיה הפתעה בסיבוב השני (פרנסואה הולנד כנראה ייבחר כנשיא), במידה ועליית השפעה כה גדולה של השמאל הקיצוני יגרום לצרפת להפוך לפריצה בחומה של היגיון השווקים, אנו נראה כאן את מה שאמר פעם צ"רצ"יל בקונטקסט אחר: "אולי לא זאת לא התחלת הסוף, אלא הסוף של ההתחלה". יצירת מסה ענקית הרוצה לצאת מן היורו, תתרום גם היא את חלקה בקביעת המדיניות החדשה.

האם צרפת תהיה הסנונית הראשונה במאבק מול השווקים הפיננסיים, חברות הדירוג, ובכלל תיכנס ראשונה למסלול שתוביל אותה ליציאה מן המטבע המשותף (וזאת על ידי החלטת אזרחיה החופשיים, ולא תחת לחץ תשואות של מעל ה-20%)?

והנה עדכון קצר למדד המניות העיקרי בארה"ב, מדד S&P500:

 משה שלום סנופי

בשבוע שעבר ציינתי במסגרת זו את הדברים הבאים: "אין עדיין שיאים ושפלים יורדים, או אפילו מצב של דשדוש רשמי כאן, אבל אין ספק שהישארות המדד מתחת ל-1,422 נק', ובמיוחד מתחת ל-1,385 נק' מצביעה על שליליות, שיכולה להתפתח למגמה יורדת מאושרת."

השבוע שוב ראינו את הקושי של המדד לחזור מעל רמת ההתנגדות שבין 1,385 ו-1,390. אחרי הניסיון הראשון שיכל להיחשב כבדיקה מלמטה של השבירה המקורית, ראינו שוב ניסיון עלייה ששוב נעצר בדיוק איפה שהבדיקה נעצרה (1 סגול).

מה אנו למדים מזה? שיש קושי רב לייצר תנועה מהירה בכיוון מטה, אפילו כאשר כל הסימנים הטכניים, ואפילו דברים פונדמנטליים, כמו חידוש הבעיה האירופית, בצורה הספרדית שלה, מורים על כך.

מה שכן קורה בפועל הוא דשדוש, אשר גבולותיו די ברורים: מצד אחד 1,390 מעל, ו-1,360 מתחת, כאשר רמת התמיכה האמיתית עומדת קצת יותר נמוך, דהיינו סביב 1,340. ליצור מכוכב מאדים, אשר היה לומד ניתוח טכני, הגרף הזה צועק שורט, אבל עקב ההתערבות האינסופית של קובעי המדיניות על ידי מנגנוני ה QE, הפסיכולוגיה הנקייה של השוק פחות עובדת לקביעת הכיוון.

האינדיקטורים שליליים, אבל פחות משבוע שעבר, ומראים סימנים של חזרה, כיאה למצב של דשדוש, ולא של מגמה שלילית אסרטיבית. אומר לסיכום: מתחת ל-1,390 נק' המדד יותר שלילי מחיובי, אבל ככל שהוא מתקרב ל-1,340 נק' הוא יקבל גוון של תיקון חיובי, בתחום הדשדוש הרחב.

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב-FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות). ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פנייה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.