לגז הזה יש ריח

14 חודשים חלפו מאז פוצצה צנרת הולכת הגז ממצרים בפעם הראשונה. במהלך התקופה הזו למדו בצד הישראלי עובדה חשובה: המצרים לא ינקטו פעולה אחת לחידוש הזרמת הגז לישראל לפני שיקבלו לכך את אישורו האישי של הגנרל מוחמד טנטאווי, יו"ר המועצה הצבאית העליונה.

למרות זאת היתמם הבוקר שר החוץ אביגדור ליברמן כשנשאל על המשמעות הפוליטית של ביטול הסכם הגז. "אני רוצה להאמין שמדובר בסכסוך מסחרי ולא פוליטי", אמר בראיון לגלי צה"ל, "הסכם השלום חשוב לישראל ולא פחות מכך למצרים, ועל כן אנחנו מתייחסים לזה כאל סכסוך מסחרי".

חיזוק לגרסה המגוחכת הזו מיהר לספק יו"ר חברת הגז הטבעי הלאומית של מצרים, המחזיקה, אגב, ב-10% מהבעלות על EMG. "לצעד הזה אין שום משמעות מעבר ליחסים המסחריים", אמר היו"ר, מוחמד שואב, לסוכנות הידיעות AP והוסיף כי ישראל היא זו שהפרה את ההסכם משום ש"לא שילמה עבור הגז שקיבלה ממצרים בחודשים האחרונים". חוצפן.

לא צריך להיות דיפלומט גדול כדי להבין שמאחורי ההתנערות הישראלית המביכה עומד החשש מיצירת קרע סופי ביחסים עם מצרים. בדיוק משום כך יש לראות בהתנהלות המדינה את שיאה של אחת הפרשות החמורות ביותר בתולדות ענף האנרגיה בישראל.

ב-2004 ניהל שר התשתיות יוסי פריצקי מאבק נגד חתימת העסקה לרכישת גז מצרי מ-EMG מול כוחות פוליטיים וממסדיים רבי עוצמה. פריצקי שאל אז כיצד ייתכן שחברת החשמל הלאומית של ישראל נדרשת לרכוש גז במיליארדי דולרים מחברה שאין לה נכסים, אין לה כתובת מוכרת ובעליה אינם מוכנים לתת ערבויות להבטחת חלקם. הייתכן שעסקה כה אסטרטגית למשק בהיקף של מיליארדי דולרים תיחתם עם פחות ביטחונות מעסקה סטנדרטית להשכרת דירה לסטודנטים ב-500 דולר?

פריצקי סולק מהדרך והעסקה כידוע נחתמה, לא לפני שבין ישראל למצרים נחתם מזכר הבנות על ידי השר בן אליעזר ועמיתו המצרי סמיח פהמי. שבוע לאחר חתימת המזכר אמרה נציגת משרד החוץ בכנסת כי "יש כאן התחייבות מפורשת של ממשלת מצרים לאספקה רציפה של גז שאי אפשר להפסיק אותה - זה ההישג העיקרי". נמרוד נוביק, סגן נשיא קבוצת מרחב של מימן באותה עת וכיום יריבו המודח, ביקש לחדד. "יש פה עניין יותר מרחיק לכת", אמר, "יש פה התחייבות גורפת שלא קשורה ל-EMG, התחייבות של ממשלת מצרים לוודא שאספקת הגז למדינת ישראל תהיה רציפה, ללא הפרעות, מתמשכת, לכל הכמות, לכל התקופה".

קשה להאמין אבל הבלוף הזה שעליו מתנוססת חתימתו המסולסלת של פואד התפוגג סופית רק עכשיו. לא לפני ש-EMG צברה הסכמים בהיקף 14.5 מיליארד דולר עם לקוחות ישראלים, לא לפני שכספי הפנסיה שלנו הושקעו ב-EMG, לא לפני שיוסי מימן לקח הביתה 353 מיליון דולר ולא לפני שצרכן החשמל הישראלי נדרש לממן מכיסו המצומק את העלאת תעריפי החשמל ב-25% בשל היעדר הגז. לנו רק נותר לקוות שמישהו יבדוק פעם מדוע נדרש האזרח הקטן לממן את רשלנותם ואזלת ידם של מנהיגיו.