המרוויחים
יוסי מימן ואירית אילוז: שכר לא בפרופורציה
הידיעה מאתמול כי צינור הגז המצרי, שבבעלות חלקית של אמפל, יפסיק להזרים גז לישראל לא ממש הפתיעה. מה שכן מפתיע - ועדיין - הוא היכולת של שני בכירי אמפל, יוסי מימן ואירית אילוז, למשוך מהחברה עלויות שכר שכלל אינן פרופורציונליות לביצועי החברה.
אמפל , נזכיר, מתפקדת כחברת החזקות שברוב שנותיה האחרונות רשמה הפסדים כבדים, שלא ממש הפריעו למנהליה הבכירים למשוך ממנה עלויות שכר שמנותקות מהשורה התחתונה של החברה.
אמפל פרסמה ביום שישי האחרון את המסמך השנתי שמפרט את עלויות שכר בכיריה לשנת 2011, וזה שוב נתן דוגמה לדברינו לעיל. אמפל, שנסחרת כרגע בוול סטריט לפי שווי שפל של 14 מיליון דולר בלבד (ירידה של 84% בשנה האחרונה), הפסידה אשתקד 95.3 מיליון דולר (364 מיליון שקל), אך בכיריה תוגמלו כאילו היה מדובר במספר שאינו רלוונטי.
עלות השכר של יוסי מימן, יו"ר, מנכ"ל ובעל השליטה בחברה, עמדה אשתקד על 1.8 מיליון דולר (7 מיליון שקל), ואילו עלות השכר של אירית אילוז, סמנכ"לית הכספים ויד ימינו של מימן באמפל, עמדה אשתקד על 1.1 מיליון דולר (4.2 מיליון שקל).
מבדיקת "גלובס" עולה כי במרוצת 7 השנים האחרונות (2005-2011) רשמה אמפל הפסד עתק של 692 מיליון שקל, ובאותה עת נהנו מימן ואילוז מעלויות שכר מפנקות שממחישות את הניתוק של מדיניות התגמולים של החברה מביצועיה בפועל.
מימן צבר בשנים אלו עלויות שכר של 56 מיליון שקל, ואילו אילוז צברה 35 מיליון שקל. כך, משכו השניים מהחברה 91 מיליון שקל - ותרמו בכך את חלקם לשורה התחתונה והאדומה של החברה.
ועדיין, עלויות אלו מחווירות בהשוואה לאקזיט הענק שמימן זקף לזכותו הודות לשווי המנופח שהוצמד לאותו צינור גז. כזכור, לפני כשבע שנים רכשו אמפל וגופים מוסדיים מחברת מרחב, חברה פרטית בשליטתו של מימן, מניות של EMG בכ-350 מיליון דולר, לפי שווי של 2.2 מיליארד דולר לספקית הגז המצרית. מתוך זה חלקה של אמפל עמד על כ-250 מיליון דולר.
אמפל הסבירה בעבר כי מתוך ה-140 מיליון דולר שקיבלה מרחב במזומן, כ-40 מיליון דולר הושקעו כהון בעלים בפרויקט EMG שעלותו נאמדה ב-550 מיליון דולר, 60 מיליון דולר שולמו למס הכנסה בגין עסקת מכירת מניות EMG ממרחב לאמפל, ו-50 מיליון שקל (בערך 14 מיליון דולר) הושקעו בפיתוח הפרויקט במשך עשור. לדברי החברה, העסקה אושרה על ידי ועדת הביקורת לאחר דו"ח חיצוני ובלתי תלוי של מעריך שווי חיצוני אמריקני.
הושקעו או לא, חיצוני או לא, אין ספק שמימן הפסיד - אם בכלל - הרבה פחות מהמשקיעים המוסדיים שנתנו בו אמון, ומיתר בעלי המניות באמפל.
שבתי שביט: סיבוב חריג
הסיבוב שעשה ראש המוסד לשעבר שבתי שביט בתקופת עבודתו עבור יוסי מימן נחשב לחריג אפילו בענף תגליות הגז עתיר הבונזזות. שביט הגיע לקבוצת מרחב של מימן ב-2001. במרוצת השנים לא התבלט במיוחד בפעילותו וב-2008 החליט לעזוב לאחר סכסוך עם הבוס. במסגרת התביעה נגד מימן שהגיש לאחרונה סגנו ד"ר נמרוד נוביק התברר כי שביט לא פרש בידיים ריקות. בבוררות בינו לבין מימן שניהל עו"ד רם כספי נפסק לזכותו סכום של 11 מיליון דולר. כל שאר הפרטים בפרשה אפופי מסתורין ששני הצדדים שביט ומימן, מסרבים לפזר. לפי הערכות, התגמול הובטח לשביט תמורת מהלך שאפשר למימן לסגור את עסקת הגז מול שלטונות מצרים.
יצחק תשובה: נהנה מחיזורים
ליצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, השותפה במאגרי הגז הישראליים, יש כל הסיבות לשמוח לאידו של יריבו הוותיק יוסי מימן. במשך שנים צברו תשובה ואנשיו טינה כלפי מימן ו-EMG, שזכתה לטענתם ליחס מועדף ולהקלות מרחיקות לכת מהמדינה.
ב-2001 גברה EMG על הספק הישראלי בהצעת מחיר שלדעת תשובה הייתה לא ריאלית. למרות זאת הסכימו הספקים הישראלים להשוות את ההצעה והתחילו בהזרמת הגז כמתוכנן. EMG לא רק שהתעכבה אלא גם דרשה וקיבלה העלאה של 40% במחיר הגז והגדלה של היקף העסקה.
אבל מעבר לשמחה לאיד, עתיד תשובה לזכות גם ברווח משמעותי. שלל לקוחותיה של EMG מחזרים היום על פתחיהם של תשובה ושותפיו במאגר תמר, שנותר ספק הגז היחיד בשוק. מדובר בפורטפוליו נאה ביותר שהיה אמור להניב ל-EMG הכנסות בהיקף כולל של 14.5 מיליארד דולר.
הרגולטור הישראלי הוא הגורם העיקרי שמצליח לקלקל לתשובה את המסיבה. מאז הפך מאגר תמר למונופול למעשה, מערימות הרשויות דרישות על המחזיקים בו ותשובה בראשם.
חוסיין סאלם: המכה הגדולה
הסיבוב שעשה שבתי שביט ואפילו זה של יוסי מימן מתגמדים לעומת "המכה" הגדולה באמת שעשה הגיבור המרכזי של EMG חוסיין סאלם. איש המסתורין, המיליארדר המקורב למשפחת מובארק, הוא גם הגיבור היחיד בצד המצרי שעדיין לא נחקר על חלקו בעסקאות הגז. מובארק נאשם במשפט ראווה, סמיח פהאמי, שר הנפט שחתם על העסקה עם ישראל, מרצה עונש מאסר על כך. סאלם, שהספיק להימלט ממצרים לפני נפילת מובארק, מנהל מספרד את מאבקו בבקשת ההסגרה שהגישו שלטונות מצרים.
סאלם, על פי פרסומים שונים, היה קצין מודיעין בכיר בעברו, שהפך לאיש עסקים מצליח בעיקר בתחומי התיירות והמלונאות. את יוסי מימן הכיר בעת שקבוצת מרחב הקימה את בית הזיקוק באלכסנדריה. הקשר ההדוק הניב שותפות בהקמתה של EMG, שבה החזיק סאלם 65% ומימן 25%. עסקי הגז היו רק חלק קטן מעסקיו של סאלם, אבל ההשקעה ב-EMG הייתה כנראה המשתלמת ביותר שעשה סאלם בחייו. בקיץ 2007 מכר סאלם 12% ממניות EMG לאנשי העסקים האמריקנים סם זל (מבעלי קבוצת טריביון) ודיוויד פישר תמורת 250 מיליון דולר. בנובמבר אותה שנה מכר 25% נוספים ל-PTT, חברת הנפט הלאומית של תאילנד, תמורת 490 מיליון דולר נוספים. מדובר בסכום כולל של כ-750 מיליון דולר שסאלם קיבל תמורת השקעה אפסית בחברה שהנכס היחידי שלה היה קשרים בשלטון. עכשיו נותר לראות אם הכסף יספיק כדי לחלץ את סאלם מציפורני התביעה הכללית המצרית.
המפסידים
עידן עופר וניר גלעד, החברה לישראל: טעות בבחירה
החברה לישראל היא הלקוח הגדול ביותר של EMG אחרי חברת החשמל. החלטתה לעלות על הספינה של EMG שבועות ספורים לפני שהתנגשה בשרטון הופכת אותה לקורבן אומלל של פרשת הגז. במשך יותר משנה ניהלה החברה לישראל מו"מ מול שני ספקי הגז: הישראלי והמצרי. התחרות הייתה צמודה וקשה - EMG מצד אחד ושותפות תמר מצד שני ירקו דם, בלעו צפרדעים והסכימו ללכת הכי רחוק שאפשר כדי לזכות בעיסקה הנחשקת ששווייה הכולל עשוי להגיע ל-9 מיליארד דולר. בדצמבר 2010 הכריעו עידן עופר הבעלים וניר גלעד המנכ"ל בעד האופציה המצרית - ולא נדרשו להמתין זמן רב כדי להבין שבחרו בדרך הלא-נכונה. החברה לישראל שנותרה ללא הסכם גז בחרה בדרך ההתקפה והאשימה את תמר בהתנהגות מונופוליסטית. תמר לא הסתירה את השמחה לאיד.
"מי שהלך וחתם על עסקאות עם EMG אין לו להלין אלא על עצמו", אמר לאחרונה גדעון תדמור, מראשי קבוצת דלק השותפה בתמר. היום מוצאת עצמה החברה לישראל נאבקת עם יצרנית החשמל הפרטית דוראד - לקוחה אחרת של EMG - על הגז שנותר בצינור מתמר.
נמרוד נוביק: מאבק מר ויקר
לד"ר נמרוד נוביק היה כמעט הכול בחיים. הוא ויתר על ג'וב חלומי כיועצו המדיני של שמעון פרס תמורת משרה חלומית לא פחות כסגנו של יוסי מימן במרחב: נסיעות ברחבי העולם, משכורת נאה ותנאי שכר מעוררי קנאה. במשך כ-20 שנה הוא היה הרוח החיה מאחורי מסיבת יום העצמאות הנוצצת בווילה של יוסי מימן בהרצליה פיתוח - המסיבה שעיתונאים ופוליטיקאים נלחמו כדי לקבל אליה הזמנה. אבל הדחת מובארק והפיצוצים בסיני הביאו את המסיבה לסיומה.
בספטמבר הדהימה אמפל בדיווח לברוסה על הדחתו של נוביק תוך רמיזה עבה כי ניסה לסחוט את מימן. חודש לאחר מכן התבררה הסיבה להדחה כשנוביק הגיש נגד מימן תביעת פיצויים בהיקף 30 מיליון דולר. טענתו המרכזית היא שמימן הבטיח לשלם לו בונוס על הצלחותיו בקידום עסקת הגז המצרי, אך לא עמד בהבטחה ו"מרח" אותו בתואנות שווא. נוביק, שכבר קיבל ממימן בונוס של 5.6 מיליון דולר על עסקה אחרת, אינו צפוי לחרפת רעב אבל גם התבוססות במאבק משפטי, אישי, מר ויקר מול אדם שהיה כה קרוב - אינה חוויה קלה או נעימה.
מימן טוען בכתב ההגנה כי מעולם לא הבטיח לשלם לנוביק את הסכומים שאותם הוא דורש כעת ומכל מקום תרומתו לפרויקט הייתה שולית. מימן גם גילה כי נוביק קיבל שכר חודשי של 80 אלף שקל ויחד עם שורת הטבות נוספות הגיע עלות העסקתו ל-1.5 מיליון שקל בשנה.
מחזיקי האג"ח: אבדה התקווה למזומנים
השלכות ההחלטה של המצרים לבטל את הסכם הגז עם ישראל ועם EMG מגיעות עד הבורסה באחד העם. הצעד הזה ישפיע באופן ישיר על כיסיהם של משקיעים רבים בבורסה המקומית, ובראשם מחזיקי האג"ח של חברת ההשקעות אמפל, שבשליטת איש העסקים יוסי מימן.
אמפל, המחזיקה 12.5% ממניות EMG, נמצאת בימים אלה בעיצומם של מגעים להסדר חוב עם מחזיקי האג"ח שלה, שלהם היא חייבת כ-870 מיליון שקל. עוד קודם לפצצה שהטילו המצרים, אמפל הייתה בצרות צרורות - האג"ח שלה נסחרו בתשואות זבל והיא לא יכלה לשרת את חובה לציבור. ההודעה מאמש רק הוסיפה צרור סימני קריאה לקביעה הזאת.
מבחינת מחזיקי האג"ח של אמפל, גוויעת ההסכם עם EMG מסמנת את אובדן התקווה לתזרים מזומנים קבוע לאמפל וממנה אליהם. וכל זאת בשעה שהם רואים את מימן - בעל השליטה, מנכ"ל, יו"ר ונשיא החברה - ממשיך למשוך לעצמו שכר גבוה (כ-7 מיליון שקל ב-2011) ונזכרים כיצד יצא מ-EMG לפני שנים ברווח אדיר, כשמכר את מניותיו לאמפל ולכמה גופים מוסדיים.
באותם ימים נראתה EMG כהשקעה סולידית שתחל להניב ב-2011 תזרים מזומנים גבוה וקבוע. אלא שהמהפכה במצרים שיבשה את התוכניות: מקור המזומנים החשוב הפך לצינור מפוצץ שכלום לא עובר בו. מבחינת מחזיקי האג"ח, ההודעה מאמש אומרת שההסדר על החוב הגדול של אמפל והוויתור על חלק ניכר מכספם הוא מחויב המציאות.
הגופים המוסדיים: רוב המחיקה מאחוריהם
ביוני 2007, כשמצרים עוד הייתה אחד הגורמים היציבים במזרח התיכון והגופים המוסדיים חיפשו השקעות "מעניינות", "מקצועיות" ו"מאזנות", כמו גופים דומים בעולם, נראה היה שהשקעה ישירה ב-EMG תצרף אותם לרכבת הדיבידנדים שיגיעו בעתיד. כך, קרן תשתיות ישראל, קבוצת הראל, קבוצת מנורה מבטחים, קבוצת כלל ביטוח, קבוצת הפניקס ובית ההשקעות פסגות העבירו 93 מיליון דולר לכיסו של יוסי מימן וקנו נתח ב-EMG לפי שווי מפולפל מאוד של יותר מ-2 מיליארד דולר - ההשקעה נעשתה באמצעות כספי החיסכון שהחברות מנהלות. כעת נראה שהסכום כולו ירד לטמיון.
המוסדיים הצדיקו אז את העסקה הלא-סחירה, שהייתה תלויה מלכתחילה אז ברצונם הטוב של המצרים, בכך שיש בה שותפות בינלאומית ובכך שהיא תגוון את תיק ההשקעות שלהם ותפחית את התלות הישירה בשוקי ההון. במציאות, קרה ההפך. עם הפיצוץ הראשון בצינור הגז היה ברור שמדובר בנכס עם סיכון. המוסדיים הפנימו את השינוי, ועוד קודם להודעה על ביטול העיסקה מחקו כ-80% מההשקעה.
אם יש דבר שהמוסדיים יכולים להתנחם בו, הוא שכנראה רוב המחיקה כבר מאחוריהם, ובשורה התחתונה, מבחינת רובם ההשקעה הייתה רק שברירי אחוז מסך התיק שלהם. המפסידה הגדולה בין המוסדיים היא הקרן הפרטית תשתיות ישראל, שבניהול ירון קסטנבאום ובבעלות הראל, עו"ד יהודה רווה וקסטנבאום עצמו - מבחינתה, מחיקה כוללת של ההשקעה פירושה הכרה בהפסד של אחוזים ניכרים מהקרן הראשונה שגייסה -כ-9% מסך הכספים שגייסה ממשקיעיה).
צרכני החשמל: האזרח ישלם
למחדל הזה יש תג מחיר מדויק: 15 מיליארד שקל, זה הנזק שגרם לנו המחסור בגז טבעי מצרי, אמר דורון כהן, מנכ"ל האוצר. 3 מיליארד שקל מתוך הסכום הזה הם עלות הנזק הסביבתי שייגרם כתוצאה מכך שחברת החשמל שורפת סולר ומזוט במקום גז. את הדלק המזוהם נושמים עכשיו תושבי אשקלון, חיפה, אשדוד ויישובי הסביבה. ומי ישלם את 12 המיליארדים? המדינה החליטה שהצרכנים ישלמו את הרוב וחברת החשמל את השאר.
מי שחשב שהאוצר יכניס יד לכיס יכול להמשיך לחלום. התוצאה: תעריפי החשמל הועלו ב-25% וימשיכו לעלות בשנתיים הקרובות במקום הירידה המתוכננת. חברת החשמל תגייס עוד 6 מיליארד שקל ותגדיל את הר חובותיה ליותר מ-70 מיליארד שקל - גם את פצצת הזמן הזאת יידרש כנראה הציבור לשלם יום אחד.
כך גז החלום
כך גז החלום המשך
המרוויחים
המפסידים
כתבות
ני"ע
