כיצד מות גרעיני השליטה בבנקים ישפיע על בעלי השליטה?

כמעט עשרים שנה שלטה בכיפה שיטת גרעיני השליטה בבנקים. בנק ישראל סבר כי מוטב שלבנק תהיה כתובת, בעל שליטה ממנו אפשר לדרוש דין וחשבון והזרמת הון אם יידרש. אבל מאז 2007 הקונספציה חטפה מכה אחרי מכה, ולפני שבוע הוציא הפיקוח על הבנקים תעודת פטירה רשמית לגרעיני השליטה.

בנק ישראל פרסם שני מסמכים המחזיקים ביחד 11 עמודים בשפה טכנית-משפטית קשה להבנה. בתמצית, המסמך הראשון מקשיח את תנאי קבלת היתר השליטה לבעלי שליטה עתידיים ולמעשה מבטיח כי לא יהיו כאלו. כך, למשל, גדל שיעור המניות הנדרש להגדרת גרעין שליטה: בהפועלים ובלאומי מ-20% ל-30% מהמניות; בדיסקונט מ-25% ל-35%; ובמזרחי טפחות ובבינלאומי ל-40%.

במסמך השני מאפשר בנק ישראל לגרעיני השליטה הקיימים בבנקים להתפרק, וסולל להם מסלול ירוק רגולטורי לעשות כן. הטכניקה עצמה פשוטה: בעלי שליטה שהחליטו לוותר על השליטה מודיעים למפקח על הבנקים, מציגים מתווה לירידה בהחזקות, ומתחילים למכור חבילות מניות דרך שוק ההון. המלכוד: מרגע שבעל השליטה מתחיל במכירת מניותיו, מרגע שהמכירה הראשונה מתבצעת, הוא כבר אינו השולט בבנק. הדירקטורים מטעמו מתפטרים ואסור לו להציע אחרים. הדירקטוריון מתחלף והבנק מתחיל לפעול על פי חוק מראני, כלומר הוא נשלט באמצעות שוק ההון.

כדי שלא ליצור כאוס הכניס הפיקוח על הבנקים סייג קטן לתקנות החדשות, אפשר לקרוא לו סעיף "יוסי בכר/רוני חזקיהו": "יו"ר הדירקטוריון יסיים את תפקידו בתחילת תקופת המעבר, אלא אם אישר המפקח אחרת". במילים אחרות, אם היו"ר הוא אדם שאנחנו סומכים עליו, אפילו אם מונה על ידי בעל השליטה הקודם, אין לנו שום בעיה שיישאר בתפקידו. מאחר ששליטה באמצעות שוק ההון היא למעשה שלטון מנהלים, בצורה כזאת מוודא בנק ישראל שבבנק יישאר מבוגר אחראי, שיודע לכוון לאן שהרגולציה רוצה.

על הסיכונים של שליטה בבנק באמצעות שוק ההון נדון בעתיד בנפרד. בינתיים נבחן כיצד ישפיעו התקנות החדשות על כל אחד מבעלי השליטה הקיימים.

דיסקונט: יחכו לעליית המניה

שלוש שנים מנסה משפחת ברונפמן למצוא קונה למניות גרעין השליטה בדיסקונט (25.2%) או להכניס שותף חדש. התוצאה: כישלון חרוץ. כעת מגיע המפקח על הבנקים, דודו זקן, ואומר לברונפמנים: לא מצאתם קונה ל-25% מדיסקונט, חבל מאוד, הרף עולה ל-35%. נא למצוא מישהו עם 1.8 מיליארד שקל פנויים לקניית המניות, ועוד הון עצמי נטו של 2.7 מיליארד שקל.

מה תעשה משפחת ברונפמן? כרגע המשפחה משותקת בגלל חילוקי דעות פנימיים. מאחר שאין קונה למניות גרעין השליטה, באופן מעשי הדרך היחידה של הברונפמנים לצאת מדיסקונט היא מכירה דרך שוק ההון. להערכתנו, השאלה היחידה שנותרה היא עיתוי המכירה. לרוע המזל, כיום מניית דיסקונט נסחרת במחיר של 5 שקלים הדומה למחיר הקנייה בשנת 2005. אפשר להניח שהמכירה תתבצע רק אחרי שהמניה תעלה מספיק כדי שהברונפמנים לא יפסידו על ההשקעה.

הבינלאומי: מלחמה בוועדת הריכוזיות

מצבו של צדיק בינו מסובך יותר. לאור החלטת ועדת הריכוזיות, עד 2016 עליו להחליט אם למכור את פז או את הבינלאומי. בינו שולט בבנק בשרשור באמצעות פיבי המחזיקה 53.5% מהבינלאומי, ושולט בפיבי עם משפחות ליברמן ואבלס כשיחד הם מחזיקים 79% מהחברה. והנה בעיה: שווי מניות הבינלאומי של פיבי הוא 2.2 מיליארד שקל, אבל שווי פיבי עצמה הוא 1.4 מיליארד שקל - פיבי נסחרת בדיסקאונט של 40%.

אם יחליט בינו למכור את הבינלאומי, סביר מאוד שהוא יתקשה למצוא קונה (אלא אם כן תתבצע עסקה סיבובית מול מניות פז עם משפחת ליברמן), ויאלץ למכור דרך שוק ההון. אבל בינו לא מחזיק ישירות בבינלאומי ולכן יכול למכור רק את פיבי. וכך, במקום לקבל פרמיית שליטה, הוא עלול למצוא את עצמו מוכר בדיסקאונט.

אז מה אנחנו חושבים שבינו יעשה? ילחם ככל יכולתו במסקנות ועדת הריכוזיות, לאחר מכן ימתין ככל הניתן מבחינה חוקית, ולבסוף ימכור את פז.

מזרחי טפחות: פלונטר

הפלונטר גדל כשמגיעים למזרחי טפחות, שם שולטים משפחת עופר (25.4%) ומוזי ורטהיים (22.5%). משפחת עופר נדרשת לבחור בין החזקתה במליסרון לבין הבנק. אם לא תיפתר בעיית מליסרון (אולי באמצעות הקטנת האשראי בישראל והעברתו לבנקים זרים) תצטרך המשפחה למכור אחד מנכסיה.

אם תבחר ליאורה עופר למכור את מזרחי טפחות, תיווצר ל-ורטהיים בעיה. מאחר שגרעין השליטה משתנה, יחולו עליו הכללים החדשים ותידרש החזקה במניות הבנק בשיעור של לפחות 40%. המשמעות: או שיכנס לבנק משקיע חדש שיחזיק 17.5%, או ש-ורטהיים עצמו ימצא 1.3 מיליארד שקל כדי לרכוש מניות שיביאו אותו ל-40%. ויש גם אפשרות שלישית: לשכנע את הרגולטור שאייל עופר, המחזיק ב-12.2%, אינו קשור לליאורה עופר, כך שכדי להשלים ל-40% יידרש ורטהיים להשקעה קטנה יותר, של 400 מיליון שקל.

לאומי והפועלים: ללא שינוי בקרוב

בבנק הפועלים שרי אריסון תקועה. אם בעבר היא הרהרה במכירת מניותיה בבנק, הרי שכשבעל שליטה חדש צריך לרכוש 30% מהבנק בשווי של 5.5 מיליארד שקל, ולהעמיד הון פנוי של 8.2 מיליארד שקל, אין לזה סיכוי.

ובלאומי? שם נסתם הגולל על גיבוש גרעין שליטה. במשך חמש שנים לא צלח הניסיון לגבש גרעין שליטה של 20%, וקשה לראות איך בעתיד מתגבש שם גרעין של 30%. ליו"ר המכהן ולמנכ"לית הנכנסת, דוד ברודט ורקפת רוסק עמינח, צפויות שנים רבות ללא בעל בית.

 בעלי השליטה בבנקים