בחירות מהר

כבר כמה חודשים שתודעת בחירות שולטת בכל המערכת הפוליטית, ממשלה, כנסת, קואליציה ואופוזיציה. די לקרוא ולשמוע את שלל ראיונות חג הפסח ויום העצמאות כדי להבין את עומסי ההבטחות וההצהרות, בין שמדובר באידיאולוגיית אמת ובין שמדובר בטרמינולוגיה נבובה. התחרות על המחויבות החברתית-כלכלית מעולם לא הייתה כל כך דרמטית, לפחות לא מאז ימי סלאח שבתי ואפרים קישון שבשבוע שעבר שבנו והתענגנו עליהם. המצב הזה יקצין וילך.

הבעיה היא לא בהבטחות השווא להפוך 8 מיליון תושבים לעם עשיר ולגוי אמיד, אלא בהכרח של שרים וח"כים ממפלגות הקואליציה להתמודד מול המבטיחים ולהעביר החלטות שביום רגיל של שיקול דעת לא היו מתקבלות. את הזמן האפור הזה צריך לקצר - אם הבחירות הבאות לא יתקיימו במועדן, סוף 2013, אז עדיף שיתקיימו באוגוסט-ספטמבר 2012, כדי שממשלה חדשה ותקציב חדש יפתחו את השנה החדשה.

שיקולים זרים, החלטות מוטות

במצב הנוכחי אי אפשר להכין תקציב מדינה ל-2013, בוודאי לא דו-שנתי ל-2013-2014 כפי שמתכנן שר האוצר. אין טעם במיליוני שעות עבודה, פגישות, הערכות, דיונים ופיתויים כשברור שהקואליציה כבר מפורקת בפועל, שמה שקובע זה לא אינטרס לאומי, לא שמירת הממשלה אלא רק אינטרסים מפלגתיים של השרים.

המדיניות הכללית עומדת בפני הכרעות תקציביות כבדות. שנת 2011 הסתיימה בגירעון, שנת 2012 צפויה להסתיים בגירעון עמוק יותר. יש צורך להחליט, בקרוב מאוד, מה עושים עם זה - מגדילים תקציבים או חותכים תקציבים. איפה מגדילים, היכן מקצצים.

במצב הנוכחי - כל השיקולים זרים וההחלטות מוטות. אי אפשר לסמוך על שרים וח"כים שיפעלו בשיקול דעת של טובת הכלל. לפיכך, את ההחלטות עדיף שתקבל ממשלה יציבה שנהנית מתמיכת הרוב, ושגם יודעת שיהיה עליה להוכיח את צדקת החלטותיה.

זה נכון אידיאולוגית

העמדות הכלכליות-חברתיות של שלי יחימוביץ' רחוקות מאלה של בנימין נתניהו. עמדות אחרות, כמו של שאול מופז ושל יאיר לפיד, לא ברורות, ספק אם מגובשות. שלא לדבר על מחלוקות עמוקות נוספות, חוק טל ועתיד היחסים בין יהודים חרדים ליהודים חילונים, איראן, משא ומתן עם ראשי הרשות הפלסטינית... ייבחר מי שייבחר, יוביל מי שיוביל, תהא הקואליציה אשר תהא - ובלבד שמי שיקבל את ההחלטות יהיה זה שנהנה מרוב ברור ויציב לאורך זמן.

מזג האוויר מתחמם, הבחינות באוניברסיטאות לקראת סיום והמחאה החברתית מוכנה ומזומנה לפריצה נוספת. הכסות האחידה של הקיץ שעבר - כולם "דפוקים" ו"מנוצלים" מלבד אלפיון עליון אחד - נשברה. בקיץ הזה המחאה צפויה להיות חריפה יותר, קיצונית יותר ובעיקר מאוד פוליטית.

אפשר שיתפרצו תגובות אלימות משני צדי המפה. אז עדיף שהגושים יסתדרו זה מול זה בגלוי. מי שרוצה להקים מפלגה, שיעשה את זה מהר. מי שרוצה להתחבר - שיתחבר. כוח המחאה הציבורית יהיה הרבה יותר אפקטיבי אם הוא יבוא מתוך המפלגות.

זה עולה הרבה כסף

תקציב ועדות הבחירות, מימון מפלגות והמחיר הכי כבד: יום השבתון - יום חופש שהוא שוחד בחירות בתירוץ שהקלפיות מצויות במתחמי בתי הספר וגני הילדים.

אלא שלמרות יום החופש, למרות העובדה שהמפלגות מקפידות לא לקיים בחירות ביולי-אוגוסט, חופשת הקיץ, "כי כולם בחו"ל", למרות ההסעות המאורגנות ודמי הנסיעה בתחבורה ציבורית שהמפלגות מממנות לבוחרים, עמד אחוז ההצבעה בבחירות האחרונות, 2009, על 64% בלבד.

זה אומר שאחד מתוך 3 אזרחים מעל גיל 18 - פשוט לא בוחר. אז האם לא הגיע הזמן לבטל את יום השבתון שמחירו בין 1 ל-2 מיליארד שקל? (הפער נובע מקיזוז כמות הקניות והבילויים בתשלום באותו היום).