גם לכוח של הוועד האולימפי יש גבול

את הכוח של הוועדים האולימפיים בכל מדינה אנו רואים בכל פעם מחדש, בעיקר כאשר הם מונעים כל מעורבות ממשלתית בפעילות שלהם. אלא שגם לכוח הזה יש גבול. הדוגמה האחרונה לכך היא הוועד האולימפי הבריטי שייאלץ להיכנע לקרב משפטי מול שני ספורטאים בריטים - האצן דוויין צ'יימברס ורוכב האופניים דייויד מילאר - בבית המשפט הגבוה לערעורי ספורט בלוזאן (CAS) ולאפשר להם ליטול חלק במשחקי לונדון 2012 למרות שהורשעו בעבר בנטילת חומרים אסורים. העתירה של הוועד האולימפי הבריטי ל-CAS היא נגד הארגון העולמי למלחמה בסמים בספורט (WADA).

הוועד האולימפי הבריטי (BOA) קבע כבר לפני שני עשורים כי כל ספורטאי בריטי שנתפס על שימוש בסמים לא יוכל להתחרות תחת הדגל הבריטי לעולם. אלא שמאז הוסדרה תקינה בינלאומית שקבעה כי ספורטאים שריצו עונש הרחקה בגין שימוש בסמים, יוכלו לחזור ולהתחרות ולהיכלל בסגל האולימפי בתום תקופת ההשעיה.

צ'יימברס, אלוף אירופה בריצת 100 מטר בשנת 2002, סיים עונש הרחקה של שנתיים מפעילות אחרי שנתפס על שימוש בחומרים אסורים. הוא חזר לפעילות ב-2006 ובמקביל ניסה לערער על ההחלטה של הועד האולימפי הבריטי להשעות אותו לכל החיים מפעילות אולימפית, אבל הפסיד בערעור והחמיץ את משחקי בייג'ין 2008. מילאר סיים לרצות הרחקה של שנתיים מפעילות אחרי שנתפס והודה ב-2004 על סימום דם (EPO), וגם הוא נאלץ לראות את משחקי בייג'ין מביתו.

היום צפוי לפסוק ה-CAS בעד שני הספורטאים, ולקבוע כי לוועד האולימפי הבריטי אין שום סמכות לקבוע ענישה מחמירה יותר, ועליו להתיישר לפי התקינה הבינלאומית בכל נושא השימוש בסמים.

אגב, הציבור הבריטי דווקא תומך בענישה המחמירה של הוועד האולימפי הבריטי: מסקר של "הטיימס" עולה כי 66% מהציבור בבריטניה בעד ענישה שתמנע מצ'יימברס ומילאר להתחרות במשחקי לונדון 2012.