אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה צריך סימן לגבי מצב המשק, הרי שהנתונים שפרסמה היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יכולים לספק לו חומר למחשבה לקראת הבחירות המתקרבות.
נכון שמדינות רבות בעולם היו שמחות לקבל את נתוני הצמיחה והתעסוקה בישראל, במיוחד על רקע המשבר העמוק באירופה, אך אין לטעות במסר שעולה מהנתונים על התוצר והתעסוקה - המשק הישראלי גולש להאטה, והדבר מתרחש לו בפתח מערכת הבחירות.
הציבור אדיש לסטטיסטיקה
שלושה הם הנתונים שצריכים להדאיג את קובעי המדיניות: הירידה ביצוא, הירידה בתפוקה התעשייתית והעלייה באבטלה. על-פי האינדיקטורים הזמינים לרבעון הראשון של 2012, יצוא הסחורות ירד בינואר-מארס ב-%5.6 בחישוב שנתי, לאחר עלייה של 3.1% בשלושת החודשים ברבעון הרביעי של 2011. מדד הייצור התעשייתי בינואר-פברואר ירד 2012 ב-0.4% בחישוב שנתי, לאחר עלייה של 4.1% בחודשיים שקדמו להם.
בשוק העבודה התמונה גם היא לא ממש ורודה, אם כי קשה לערוך השוואות לחודשים קודמים, בגלל השינוי בשיטות המדידה שערכה הלמ"ס. לפי הודעת הלשכה, אחוז הבלתי מועסקים מכוח העבודה בקרב בני 15 ומעלה הגיע ל- 6.7% מכוח העבודה ברבעון הראשון של השנה, ובחודש מארס לבדו הוא הגיע ל-6.9%.
אלה לא המספרים עליהם היה חולם ראש הממשלה בפתח של חודש שבו יוכרזו כנראה בחירות חדשות, ובמיוחד לא נתונים על שוק העבודה. עם זאת, לא בטוח שנתונים אלה מפריעים לשנתו בלילה. מדובר, לפחות לעת עתה, בנתונים סטטיסטיים, אשר ספק אם אזרחי ישראל מודעים למשמעות שלהם.
השיח הציבורי בפתח מערכת הבחירות לא מתעסק בשאלות של ייצור תעשייתי, או היקף התעסוקה בחודש מארס לעומת חודשים קודמים. שלא כמו שאלות על חלוקת הנטל או עדיפויות בתקציב - סימנים של האטה עדיין נתפסים כמופשטים. וזאת, עד לרגע שבו ההרעה מורגשת - ואנחנו עדיין רחוקים מכך. מנקודת המבט של האזרח הרגיל, אנחנו לא אירופה, וזה מה שצריך לדעת.
התיק נופל על פישר
מי שכן צריך להיות מוטרד מהנתונים האחרונים הוא נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. ההאטה במשק מעמידה את המדיניות המוניטארית שלו בפני כמה אתגרים קשים. ולראיה - מגמת עליית המחירים לצרכן בשיעור ממוצע של 3.5% ברבעון הראשון של 2012.
העלייה באינפלציה מתרחשת בשעה שיש לפישר את כל הסיבות בעולם לחשוש שהממשלה תאבד את שליטתה על התקציב, אפילו עוד לפני שמישהו מכריז על בחירות. פישר ובנק ישראל עלולים למצוא את עצמם כשחקן יחיד, אשר נאלץ להתמודד עם הרעה מתמשכת, כאשר רק כלי הריבית עומד לרשותו. הריבית צריכה לעסוק, אם כן, גם באינפלציה העולה, אך גם עם היצוא היורד. הריבית צריכה לתרום ליציבות הפיננסית, אך בו בזמן היא צריכה לסייע למגזר העסקי לעמוד מול הירידה בביקושים.
בשורה התחתונה, גם אם הנתונים של הלמ"ס לא מאשרים זאת סופית, החגיגה הכלכלית שתכננו נתניהו ושר האוצר, יובל שטייניץ, במערכת הבחירות שלהם - התקלקלה. בכל מקרה החגיגה תהיה פחות חגיגית. במקום זאת, ניתן לחשוב על כיסים הולכים וגדולים של אי נחת בקרב הציבור ועל נגיד בנק מרכזי, אשר הפוליטיקאים עומדים להציב אותו במצב כמעט בלתי אפשרי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
