מחקר של כלכלני בנק ישראל מבקר את הנגיד פישר

בעת השנים הקשות של המשבר הכלכלי הגלובלי האחרון (2010-2009) נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, העדיף באופן מובהק את שמירת הצמיחה על פני שמירת האינפלציה, כך עולה ממחקר שפרסמו קבוצת כלכלים של חטיבת המחקר של בנק ישראל. נזכיר, כי פישר נחשב לכלכלן שמרן מאוד ולכן ההפתעה שבממצאים. יתרה מזו, נדיר שכלכלני בנק מרכזי בודקים את העומד בראשו, מעניקים לו ציונים ואחרי כן מפרסמים את הממצאים לציבור.

המחקר מיועד להעריך את המדיניות המוניטרית של בנק ישראל בשנים 2001-2010, מחצית מתקופה זו היה הנגיד הנוכחי בראש הבנק, בגישה מבוססת-מודל ובהינתן אינפורמציה הידועה בדיעבד. השאלה, שנבדקה לכל שנה בנפרד, היא אם המדיניות המוניטרית (לרבות שימוש בכלי הריבית) הייתה יעילה והשיגה את האיזון האופטימלי מבחינת אינפלציה וצמיחה (שני יעדים שפועלים בכוונים הפוכים מבחינת הריבית).

מעניין במיוחד לבדוק את השנים הקריטיות של המשבר הכלכלי העולמי (2010-2009) שנים בהן הביקורת סביב בנק ישראל ומי שעומד בראשו הגיע לשיאה. לגבי שנת 2009, בה נרשמה צמיחה כמעט אפסית והנגיד הפחית את הריבית מרמה של 1.25% לכמעט אפס, תוצאות המחקר מצביעות על העדפה ברורה לייצוב התוצר והצמיחה מעל ייצוב האינפלציה, היעד המרכזי והראשון ש בנק ישראל.

ברבעון האחרון של 2009, עקב ההתמודדות המוצלחת של ישראל מול המשבר, החל פישר להעלות ריבית (היה הנגיד הראשון בעולם שעשה זאת) ולפי המחקר, קצב העלאת הריבית באותה העת היה איטי לעומת טווח היעילות המקסימלית, דבר שמחזק עוד יותר את ההעדפה של פישר באותה תקופה לשמירת הצמיחה לעומת שמירת על האינפלציה.

לעומת זאת, בשנת 2010, שנה בה המשק התאושש מההאטה בקצב מפתיע, נמשכה העלאת הריבית בקצב איטי למדי (75 נקודות בסיס בלבד בשנה שלמה), והמדיניות המוניטרית התרחקה מ"קו היעילות המקסימלית".

מחברי המחקר הדגישו בפני "גלובס" כי המדיניות הזו בשנת 2010 לא הייתה הכי יעילה, אך היא לא גרמה להרעת הביצועים הכללים של המשק. כמו כן, הם הדגישו כי מדובר במחקר שבודק את המדיניות בדיעבד, אחרי קבלת כל האינפורמציה, כאשר המדיניות נעשתה בזמן אמת ובתנאי אי ודאות קשים.