המרוויח הגדול זה האגו של ביבי

גדול ביביהו

קודקודים פוליטיים נוהגים לנצל את החוכמות של אחרים, נתניהו מומחה בלנצל את מעמקי החולשות שלהם. את מה שהוא יצר בשעות השקט בשבעת ימי האבל על אביו, עוד ילמדו בספרי ההיסטוריה. ניחוש: כשחזר הביתה היום לפנות בוקר, הוא סימן וי לשרה ואצבע משולשת לכיוון החלון, עבור אביגדור ליברמן. ואל תקלו ראש בקריטיות של התאריך הלועזי (פירוט בהמשך).

הרווח שלנו

אנחנו מרוויחים שנה וחצי של שקט ויציבות יחסית. מרוויחים סיכוי, שאמנם לא ברורה איכותו, לסדר חדש. במדינה, בחברה, במשילות.

מרוויחים סיכוי לאופטימיות: נתניהו ושאול מופז סגרו על שינוי שיטת הממשל, על תקציב מדינה שמתאים למציאות הכלכלית, על סדר חדש בהשתלבות חרדים בציבור וגם על חזרה לשיחות אפקטיביות עם הרשות הפלסטינית. מספיק שחצי מזה יתממש כדי שכל התרגיל הזה יהיה כדאי.

הטווח הקצר

נתניהו מפסיד בטווח הקצר. בימים הבאים הוא יחטוף חרפות וגידופים, כולל ציטוטים מביכים ביותר. אבל הוא מרוויח בטווח הארוך. הוא מקבל סיכוי לממש את המטרה העיקרית שלו: להיות ראש הממשלה ששלט הכי הרבה זמן בתולדות מדינת ישראל, להיות ראש ממשלה משמעותי במיוחד, בראייה היסטורית, שאת חשיבותה הוא למד מאביו, לעמוד בקו אחד עם דוד בן גוריון.

אם יעביר את שינוי שיטת הממשל והסדר חרדי-לאומי, ירכך את סכנות חודשי המיתון המתקרבים, יניע הסדרה, לא חשוב איזו, בעניין האטום האיראני - הוא יוכל להגיע לזה, לא חשוב מה יאמרו מתנגדיו.

האגו הרוויח בגדול

גם אגו-נתניהו מרוויח בגדול. העלבונות הכי כבדים שספג בחייו הפוליטיים נגעו לעזיבה: כשדן מרידור עזב את הליכוד בגלל נתניהו והלך למפלגת המרכז, כאשר בני בגין עזב את הליכוד בגלל נתניהו והקים מפלגה לאומית חדשה, נתניהו עשה מאמצים אדירים להחזיר אותם והצליח.

עלבון גדול היה גם הקמת קדימה, המפלגה שנוצרה בעיקר כי אריק שרון לא רצה לראות עוד את נתניהו לידו. כל חברי הליכוד שהלכו אליה עשו זאת כדי לברוח מנתניהו הזגזגן והלחיץ. עתה, בשחר של יום חדש, מי שלא רצה לראות את עצמו לצד נתניהו זוחל על גחונו לממשלה שלו.

התרגיל הציני

ורק שכל זה יהיה לטובה ולא יתברר כתרגיל הציני של הדור. כניסת שאול מופז לממשלה יכולה להיות בבחינת "השתמש וזרוק" לנתניהו. 28 המנדטים של קדימה יכולים להיבלע בלועו הגדול, ולא נודע כי באו אל קרבו.

נתניהו יכול להשתמש בשמיכה של קדימה כדי לספק לעצמו תירוץ לוואקום המדיני. יש המעריכים שהעניין האיראני הוא כולו פלטפורמה לסדר יום עולמי שמוריד את העניין הפלסטיני מסדר היום המקומי.

אכן, השיח המקומי כבר התחלף מפלסטינים לאיראנים, מתהליך מדיני למתקפה צבאית. מהיום, עם עוצמה של 94 חברים בכנסת, רק נתניהו יכול להוכיח שכל כוונתו לטובה. אם לא - זו תהיה השנה האחרונה שלו, וזה בהחלט לא מה שהוא רוצה.

ליברמן

"סידרתי אותו", מחייך נתניהו לעצמו מתחת לשפמפם. איווט ליברמן הוא הסדין הכי אדום של נתניהו. האיום בחלומותיו, הצל הכבד שרודף אותו.

נתניהו ואנשיו משקיעים הרבה יותר מדי זמן, ניהולי ומחשבתי, כדי לנסות לנחש-לנבא איזה תעלול ליברמן הולך לעשות לו. כניסת מופז מורידה מסדר היום את האיום הליברמני, המנדטים שלו, שיכלו עד היום להפיל ברגע את ממשלה נתניהו, הפכו לעניין זוטר.

בדיחה זוגית

גם התאריך הסמלי מגרה-מגרד את חושי הצמד לשעבר ביבי ואיווט. סוג של בדיחה זוגית. הקואליציה החדשה של נתניהו קמה היום, 8 במאי - היום שבו המערב מציין וחוגג את ניצחון בנות הברית על גרמניה הנאצית. מחר, 9 במאי, יציינו את הניצחון במדינות ברית המועצות לשעבר וגם בישראל.

ליברמנולוגים מומחים אומרים שלא סתם חזר ליברמן והצהיר שב-9 במאי הוא יביא לכנסת את חוק הגיוס הלאומי לכול ויזעזע את היסודות של ממשלת נתניהו. עכשיו זה דווקא נתניהו שמזעזע את איווט, ועוד ביום שבו מוגשת עוגת יום הניצחון. גן ילדים.

השלושה שנשארו מאחור

שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ויאיר לפיד נשארו מאחור. הם רותחים. חבל על האנרגיה. נצלו את החודשים הבאים.

אל תתייבשו - תשתבחו. אל תהפכו למרירים, לאנטיפתים, לכעסנים, לכאלה שכל משפט שני שלהם הוא בוז ל"ב...י...ב...י...", כפי שנהגה ציפי לבני במסלול שהביא לנפילתה. תלמדו, תעמיקו, תתחברו, תתקשרו, תתכוננו למאבק העתידי, ראש בראש, עם אשף הפוליטיקה.