עידו סמואל: "הצעתי לאלמנה כסף, היא התעקשה לסחור"

רק לפני 4-5 שנים עידו סמואל היה שווה 40-30 מיליון שקל, בזבז עשרות אלפי שקלים בחודש, אכל במסעדות היקרות בארץ וחי פחות או יותר כמו מלך. כסוחר מעו"ף הוא החזיק משרדים מפוארים, מכללה, קרנות גידור ועוד ועוד. סמואל היה אז גם חביבה של העיתונות הכלכלית, ושל ארגונים גדולים שהזמינו את הטאלנט הצעיר להרצות בפני עובדיהם, בכישרונו הרטורי הכובש - ספק פילוסוף, ספק סטנדאפיסט.

היום הוא פוגש אותנו במשרד פרסום אינטרנטי ספרטני שבו הוא מועסק. הבוס שלו הוא לקוח לשעבר שהסכים להעסיקו לזכר הימים הטובים. "העולם מחולק לשניים", אומר סמואל בראיון גלוי-לב ל-G, "אלה שהרווחתי להם וזוכרים לי חסד נעוריי, ואלה שהפסדתי להם ומקללים אותי לילה-לילה לפני שהם הולכים לישון".

לדבריו, הוא "חצי האדם שהייתי". על קרסולו השמאלי אזיק אלקטרוני הצמוד אליו זה שנה וחצי. מותר לו להיות רק כאן או בבית - יחידת דיור מעל בית הורי אשתו במושב מצליח, לשם עברו מדירת הפאר במגדלי תל-אביב - והוא בדרך להיות מוכרז כפושט רגל וכמורשע בבית המשפט לפחות בחלק מעבירות המרמה והדיווח הכוזב המיוחסות לו.

אבל גם כך, בשפל שבו הוא נמצא, עדיין אפשר להבין איך אפשר להישבות בקסמו. איך קיבל את מיטב החסכונות מתוך אמונה שיעשה איתם את המכה; ולא מפתיע כלל לשמוע ממקורבים למשפט, שאחד מעורכי הדין שלו כמעט עשה זאת, ורק הצעקות של אשתו בבית גרמו לו לבטל את העניין.

כאשר מקשיבים לסמואל, קל לשכוח שגם הדברים שהוא עצמו מודה בהם - דיווחים כוזבים באופן שיטתי, במהלך כמה חודשים, למשקיעים, שהעידו על רווחים בעוד שלמעשה למשקיעים הללו נגרמו הפסדים כבדים - חמורים מאוד. על אחת כמה וכמה סעיפי האישום האחרים שבהם הוא כופר, כגון גניבת כספים ממשקיעים הנמצאים בכתב האישום, שאותו סמואל מדמה ל"ארטישוק. 95% זה זבל ורק 5% ממנו אמת".

לא קשה להאמין לו שאנשים שעבדו איתו מעידים נגדו רק כדי להגן על עצמם. "שפעת ההתרחקות", הוא מכנה זאת; קל להזדהות עם הכאב ועם הצער שלו, החשש שלו שיורחק שוב מילדיו הקטנים, התחושה שלו שבעצם "אני סוג של קורבן בסיפור הזה", ולא המשקיעים אשר הפסידו מאות אלפי שקלים.

אנחנו לא מתיימרים לקבוע אם סמואל דובר אמת כשהוא טוען בלהט כובש שמשקיעיו ידעו שמסחר במעו"ף הוא מסחר בסיכון גבוה; שמעולם לא הבטיח להם לעצור את המסחר ברגע שההפסד יגיע ל-20% מהתיק (stop-loss); שכל מה שעשה היה מפני שמצבו הנפשי בתקופה מסוימת לא התאים לרציונליות הנדרשת מסוחר מעו"ף וגרם לו לטעות ולהיגרר להפסדים תהומיים, וכי תרמיות התחוללו מתחת לאפו כיוון שהיה מכור למשכך כאבים ולא ידע מימינו ומשמאלו. את העבודה הזאת נותיר לשופטת המחוזית יהודית אמסטרדם.

אנחנו מבקשים לצאת למסע לנבכי נפשו המרתקת של איש שידע מגיל 16 שהוא רוצה להיות ברוקר, שחלם להיות צבי סטפק הבא או מורגן סטנלי, כי "אתה לא יכול להגיע רחוק בלי לשאוף רחוק וכיוונתי מאוד-מאוד גבוה". אדם שגרר את משקיעיו ואת עצמו להפסדים מצטברים של מיליוני שקלים, ושבטוח גם היום שאם רק יתנו לו לעבוד, יוכל להחזיר את 12 מיליון השקלים שהוא חייב ל-32 גורמים שונים, מוסדות ואנשים פרטיים.

- נראה שלא איבדת את הביטחון שלך שאתה יכול לעשות מיליונים בצ'יק-צ'ק.

"אני לא חולה בצניעות. לצערי אני שחצן. אני עובד על זה. אני הרבה פחות שחצן ממה שהייתי לפני הנפילה, למדתי שיעור בשפלות רוח ובצניעות. אבל יש עוד עבודה לעשות, אני מודה".

3 כתבי אישום

נגד עידו סמואל תלויים ועומדים 3 כתבי אישום. האחד מתייחס לתקופת היותו בעלי חברת ברוקרטוב, שהייתה מכללה ובית השקעות, ובמסגרתה הקים 5 קרנות גידור, שבאמצעותן ניהל כספים של לקוחות והפסיד למשקיעיו כ-7 מיליון שקל באופציות מעו"ף (שחלק מהם החזיר). על-פי כתב האישום, המשקיעים לא היו מודעים לסיכון הגבוה שבהשקעה, הובטח להם כי תבוצע עצירת הפסד, וסמואל העביר להם במשך כמה חודשים דוחות שקריים המבשרים על רווח בעוד המציאות הייתה הפסדים קשים.

כתב האישום השני מתייחס לפרק הבא בחייו של סמואל, עת היה מעורב עם העיתונאי לשעבר יוסי שובל בחברה אחרת, בי ברוקר (על-פי כתב האישום כשותף, לטענת סמואל כשכיר). כאן כבר נלקחו מיליון וחצי שקל ממשקיעים בהבטחות להשקעה סולידית ולא הושקעו כלל. במילה אחת - גניבה. שובל כבר הורשע על-פי הודאתו ונשלח ל-5 שנות מאסר; ובין השניים מתחולל מאבק: מי היה הרוח החיה והיוזם ומי לא ידע דבר על הנעשה.

כתב האישום השלישי הוא באשמת איומים שסמואל לכאורה איים על שובל, בלהט המעצרים והמשפטים. "הוא פנה אליי, לא הכרתי אותו", מוסר סמואל את גרסתו. "בתקופה ההיא ישבתי בבית תקופה די ארוכה אחרי ברוקרטוב. נכנסתי למרה שחורה, לא יכולתי לעשות הרבה בשוק ההון, השם שלי אבד. ואז, כשיוסי בא והציע שאעבוד אצלו ונתן לי משכורת קבועה ואחוזים מההצלחה שלי במסחר, זה קסם לי. הוא הציג עצמו כבעל קשרים. אמרתי לעצמי שאוכל לחזור לעצמי במסחר ולהימנע מכינוס נכסים. לצערי, הוא לא הביא לקוחות. אני הבאתי קצת כסף מאימא שלי ומחברים ולא הלך לי. ואז הוא אמר שהוא לא מוכן לממן יותר הפסדים ומפה והלאה הוא מנהל את הכסף בצורה סולידית ואני אנהל את הקורסים ואת האתרים".

- הטענה היא שהוא הפרונט ואתה הרוח החיה, ויש בזה היגיון כי אתה בעל הניסיון בשוק ההון.

"אם אני איש צללים, למה נחשפתי? היו מודעות 'בואו לקורס מעו"ף עם עידו סמואל'. גם לא הצליחו להוכיח שהגיע אליי שקל אחד. ידעתי שהוא לקח כסף מאנשים, אבל חשבתי שהוא מנהל אותו בצורה סולידית. שחקן מעו"ף, הדבר האחרון שמעניין אותו זה איזה אג"ח יוסי קונה. בתיקים שאני ניהלתי אין שום גניבות".

- אז לשיטתך, הכול היה מתחת לאף שלך. לא הרחת שמשהו לא בסדר?

"אני כל-כך מאוכזב מעצמי שלא ראיתי כלום. לא חייתי על הפלנטה הזאת. לא נעים, אבל באותה תקופה נהייתי נרקומן של משככי כאבים. הגב, שעבר פריצת דיסק, החל לכאוב פסיכוסומטית, וקיבלתי כדור בשם פרקוסט שמהותית הוא מורפיום, מכניס אותך להיי מסוים, וגם יוצר תלות. צרכתי כמות אדירה של כדורים. הוא יכול היה לאנוס מישהי לידי, ואותי זה לא היה מעניין, אני בתרופה. זה מגעיל, אבל זה מה שנהיה ממני אז".

- ואז איימת עליו כדי שיגיד את האמת?

"לא איימתי. כשיצאתי מבית המשפט, אחרי שהשופט קפאח סירב לבקשה שלי להסיר את האזיק מהרגל, ראיתי אותו מסתובב חופשי. אני לא יכול לקחת את הילד לגן המשחקים ממול הבית, אני מושפל עד עפר, והוא חופשי. כי אני מפורסם והוא לא. אז מתוך תסכול צעקתי 'תראו את הגנב מסתובב חופשי ואני עם אזיק'.

"הוא סיפר במשטרה על מה שצעקתי והוסיף משפט, 'תתחיל להגיד את האמת או שאני אהרוג אותך'. אחר-כך הוא גם טען שבלילה הראשון במעצר איימתי עליו שאחורר אותו, אדקור אותו וכדומה. אבל בכלל לא נפגשנו אז".

- ואז השחקן אריה מוסקונה העיד שגם עליו איימת ואפילו שהייתה ביניכם תגרה. מאיפה זה בא?

"זה אדם שהבת שלו עבדה אצלי ועם יוסי בבי ברוקר, וקיבלה מיוסי הלוואה, בהמלצתי. היא לא עמדה בתשלומים ו-3 צ'קים חזרו. אמרתי לה, אם יוסי לא יקבל את הכסף הוא עלול להעביר את זה לגובים. הוא (מוסקונה) בא ליוסי ובדרך החוצה ראה אותי בבית קפה. היה בינינו שיח ודברים, הוא היכה אותי והחזרתי לו מכה, הפרידו בינינו ועליתי על האופנוע ונסעתי. הוא בכלל לא הגיש תלונה נגדי. הביאו אותו להעיד כי יוסי סיפר על זה, ועשו ממני מאיים סדרתי".

תחקיר טלוויזיה ודוחות כוזבים

שמו של סמואל הפך מוכר בציבור הרחב בעקבות תחקיר ששידר אמנון לוי ב"שומר מסך" בערוץ 10 ב-2008, ובו גולל את סיפורם של בני זוג שנתנו לסמואל 400 אלף שקל כדי שיסחור בהם, ונותרו ללא מרבית הכסף. על-פי התחקיר, בני הזוג לא הבינו את רמת הסיכון ונטען כי סמואל "גזר קופון" על חשבונם בדמות עמלות על עשרות אלפי פעולות שביצע בתיק. סמואל מכחיש את הטענות, שיתבררו בבית המשפט. עוד קודם צריך לציין שהוא ביקש לבטל את האישום בפרשה שנחשפה בתחקיר, בנימוק של הגנה מן הצדק, ונדחה על-ידי בית המשפט העליון. זה לא מפריע לסמואל לדבוק בגרסתו, ולהבטיח שיחדש את תביעת לשון הרע שהגיש נגד התוכנית כאשר יוכל לשלם לעורך דין, וכאשר - כך הוא מקווה - בית המשפט יזכה אותו מהפרשה, שנכללה במסגרת כתב האישום בברוקרטוב.

עוד קודם ממשיכים בקורותיו המתפתלים והולכים של סמואל, מדהים לגלות שעל אף כל הפעילויות הללו, הוא כלל אינו מחזיק ברישיון לייעוץ, ועל כן אינו יכול לנהל יותר מ-5 תיקים. "עקפתי את זה בכך שבכל תיק יכולים להיות מספר אנשים, למשל בני זוג", הוא מסביר. "צירפתי לאותו תיק אנשים שלא הכירו אבל רצו להשקיע באופן דומה. כאשר ביוני 2006 נכנסה הוראה שגם אי-אפשר להחליף תיקים במהלך שנה קלנדרית, עברתי להשקיע דרך קרנות גידור, שבהן יכולים להיות שותפים עד 20 איש (ובסוג מסוים עד מאתיים)".

- ומה לדעתך הפיל אותך?

"עשיתי הרבה טעויות לאורך הדרך. חטא היוהרה היה לי לרועץ. הצלחתי מהר מדי, בגיל צעיר מדי, עליתי גבוה מדי. אבל לא עשיתי שום דבר בזדון".

- אתה עצמך מודה בכך שלמשקיעים של ברוקרטוב הוצאת דוחות לא נכונים במשך כמה חודשים. רימית אותם, חד וחלק. זה לא זדון?

"הוצאתי דוחות לא נכונים מתוך אגו, מתוך רצון לשמור על העסק. בסוף 2007 קניתי את חלקו של השותף שלי (נדב גוטגולד) בברוקרטוב תמורת 4.5 מיליון שקל. חלמתי להנפיק את החברה בבורסה, ועד אז ליצוק פנימה כמה שיותר תוכן ופעילות. לקחתי הלוואה בבנק של מיליון וחצי שקל, פתחנו את קרנות הגידור, סגרתי 16-15 הסכמי שיתוף-פעולה עם בתי השקעות וקופות גמל, הבאתי יחצנים, לקחתי חברת פרסום, פרסמנו בעיתונות הכלכלית, ברדיו, על אוטובוסים. בחלומי ראיתי איך כל שקל יהפוך לעשרה, ובהנפקה כל עשרה יהפכו למאה.

"דקה אחרי שאני גומר לחתום על הצ'ק האחרון, ב-1 בינואר 2008, מגיעים אליי תחקירנים של אמנון לוי. כל עולמי חרב עליי בשנייה. נכנסתי לסחרור, לפאניקה. חוויתי הפסדים נוראיים במהלך ינואר".

- אתה? הרי הייתה לך תדמית של גורו מעו"ף, אדם שמסביר לכולם איך לסחור נכון.

"קודם כול, זה היה החודש הכי תנודתי בכל הזמנים עד כה. בארץ ובעולם בתי השקעות מחקו כספים. שנית, אסור היה לי לסחור בתקופה הזאת, כי הראש שלי לא היה מרוכז במסחר. הייתי בלחץ בגלל התחקיר שעושים עליי. לא ישנתי, הייתי לא רגוע. חשבתי שלמרות הלחצים אני עדיין מסוגל להרוויח, אבל טעיתי. וכאמור, סבלתי מבעיית אגו - אני מפסיד, אני חייב להחזיר את ההפסד מהר, אלוהים ישמור שלא ייצא החוצה שהפסדתי. אם אמנון לוי יציג אותי כנוכל וייצא לי שם של לוזר במסחר, גמרתי את הקריירה. וככה המשכתי לסחור ולחפור והעמקתי את הבור".

- ולהוציא דוחות כוזבים זה לא לגמור קריירה?

"הכוונה הייתה שארוויח חזרה במסחר את הכסף הזה, ואף אחד לא יידע שהפסדתי. לצערי, לא כך קרה".

- מה אתה מרגיש כלפי מי שהפסדת את כספם?

"כשהפסדתי את הכסף הרגשתי אי-נוחות".

- ולמה אתה ממשיך לטעון שאי-אפשר לייחס לך כוונת זדון? בכתב האישום נטען שעשית זאת כדי למשוך עוד משקיעים.

"זה לא נכון. יש רק אחד שטען שהוא השקיע בגלל הביצועים (הכוזבים) של הקרנות, והוא משקר. הוא השקיע יום לפני שהדוח הגיע אליו. אין ניסיון שידול אחד. אחרי אמנון לוי לא גייסתי מאף אחד כסף, ומי שבא, אמרתי לו שאני לא מקבל לקוחות כרגע. וגם החזרתי לחלק מהאנשים את כספם, 3.5 מיליון שקל. אלה שהחזרתי להם לא תובעים אותי".

- טוב, זה לא מפליא. אבל התחקיר של לוי עסק באנשים שהפסדת את כספם, אז גם קודם הפסדת.

"בוודאי, תראו לי סוחר אחד שאין לו מופסדים. תמיד יהיו אנשים שהפסידו, השאלה היא ביחס למי ולמה. אם בתחום ש-9 מתוך 10 מפסידים בו, אני הרווחתי ל-7 מתוך 10, אז התוצאות שלי טובות. זה לא משנה את העובדה שהשלושה שהפסידו שונאים אותי, ומבחינתם אני האיש הכי רע בעולם".

- יש שיחות עם הפרקליטות על עסקת טיעון?

"הציעו לי כבר כמה פעמים. התחילו עם 7 שנים וקנס של 6 מיליון שקל. היום ההצעה עומדת על 1.8 מיליון שקל ושנתיים וחצי מאסר. אבל אין לי כסף, ואני לא מסוגל להיפרד שוב לזמן ארוך כל-כך מהילדים שלי (בני 3 ו-8 חודשים, ושנה ו-8 חודשים). את הלידה של הבן השני שלי החמצתי כי הייתי במעצר, 5.5 חודשים".

בן של שוטר

סמואל נולד בירושלים. בן למורה ולשוטר, שהיה ראש מחלק הנוער בירושלים, ועכשיו נשנק כל פעם שהוא רואה את בנו באזיקים. ילד אמצעי ששנא ללכת בתלם, שחשב ש"דרך המלך, צבא, אוניברסיטה, חתונה, ילד ראשון, עבודה, תואר שני, ילד שני, זה שעמום מוות". מסוג הצעירים האלה שברור שאו שיהיו מיליונרים או שיישבו מאחורי סורג. סמואל הספיק, בגיל 34, לעשות את שניהם.

מילדות היה חסר מנוחה, שואף להתבלט, לעשות כסף, להגיע רחוק. יום אחד ראה את השכן, שעסק במסחר במניות, "חוזר הביתה באוטו חדש נוצץ כזה. כשאתה ילד בן 16, זה עושה עליך רושם". ככל שבגר, המשיכה לשוק ההון רק התגברה. "ראיתי את הגלאמור של וול-סטריט, החליפות, המעמד. המילה הזאת ברוקר, היה לה תמיד פאסון כזה בישראל".

עוד לפני הצבא הספיק להיות היחצן של מועדון אומן 17 המיתולוגי, ולהיות ה"אופנופקק" של רדיו ירושלים המדווח על פקקים כשהוא רכוב על אופנוע שרכש מכספו שלו. ועם 3 חברים פתח חברת דיוור שנקראה KKB - כל כלב ביג'י יומו. "היינו שולחים ילדים בני 14-12 לעבור מבניין לבניין, לרשום את השמות על תיבות הדואר, ולנסות לברר באינטרקום את שמות הנמצאים בבית. ככה יצרנו בסיס מידע של כל הרחובות הראשיים בירושלים".

לאחר שירות צבאי, שהחל ביחידה קרבית עד שנפצע ונגרמה לו פריצת דיסק - שהיא והכאבים שהיא גורמת יככבו בדיונים ממושכים במשפטו - נסע לניו-יורק במטרה להיות ברוקר בוול-סטריט. הוא למד בברוך קולג' ובמקומות נוספים, עבד כמשווק תמורת עמלות בחברת הובלות בשם ניו סטרט של "בחור בשם עופר"; לא הוציא תואר מסודר, אבל השתמש ביכולות ההתיידדות המופלאות שלו וגילה איפה הברוקרים מבלים בלילות ושם בברים קשר קשרים ולמד את העבודה.

מכל מה שיש לשוק ההון להציע, מכל מה שלמד, מה שהכי קסם לו זה אופציות. כאשר חזר לארץ לאחר שנתיים, פנה ללמוד במכללת "מגמות" של נפתלי מנדלוביץ' המנוח, עוד חובב סיכון ידוע.

- מעניין שבחרת בשוק ההון את התחום שהכי קרוב להימורים, אולי חוץ ממסחר במט"ח.

"אין ספק שאופציות מעו"ף הן תחום בעל סיכון מיוחד. איך באפט אומר? זה נשק להשמדה המונית. וכלי נשק, אם אתה יודע לשמור עליו ולהשתמש בו היטב, הוא מסוכן לאויב שלך, ואם לא, הוא מסוכן לך. זה תחום שמי שלא מבין בו, רצוי שלא יתעסק בו. אם הייתי היום כל-יכול בשוק ההון מבחינת רגולציה, הייתי אוסר על הציבור לסחור במעו"ף באופן ישיר, רק דרך מנהלי תיקים בעלי רישיון".

- אתה מבין את האירוניה בדבריך? הרי אתה אדם שאין לו רישיון לניהול תיקים וסחרת עבור אנשים במעו"ף, ובמכללה שלך, ברוקרטוב, לימדת את הציבור איך לסחור במעו"ף.

"חשבתי שהסיכויים הרבה יותר טובים. הטעו אותי, טעיתי בעצמי. היה לי נוח להאמין כי תקופה ארוכה הרווחתי. עשיתי תיק מ-60 אלף שקל ל-800 אלף בכמה חודשים בתחילת הדרך".

"עם של זבנג וגמרנו"

הרעיון למכללה ללימוד שוק ההון נולד כמעט במקרה. סמואל חזר ארצה ב-2003, וחיפש מקום לסחור בו. תוך זמן קצר גילה שבבנק גובים עמלה של 56 שקל לאופציית מעו"ף, ואילו בבית ההשקעות הראל הסכום הוא 6 שקלים בלבד. הוא פתח חשבון בהראל, ובחודש הראשון עשה קרוב ל-3,000 אופציות מסחר. בלי שביקש הורידו לו את העמלה ל-4 שקלים, ואז "הבנתי את הוואקום האדיר בין בתי ההשקעות לבנקים ואת הבורות שהייתה בציבור בנושא הזה".

ברוקרטוב כבר הייתה קיימת, סמואל קנה שניים מהשותפים בה, והרעיון היה לגרום לפעילים בשוק ההון לעשות זאת לא דרך בנקים אלא דרך בתי השקעות, כאשר הרווח של ברוקרטוב הוא הפרשי העמלות בין מה שהיא לוקחת לבין מה שלוקח ממנה בית ההשקעות. פעילות ברוקרז' קלאסית, תיווך.

מהר מאוד התברר שרוב האנשים שהגיעו לא התעניינו בקרנות נאמנות או באגרות חוב, אלא רצו את ההארד-קור, את המסחר במעו"ף. "זה עם של כאן ועכשיו, זבנג וגמרנו", כך סמואל, שוב באמירה שאינה משופעת במודעות עצמית. "לא באים לבורסה ל-5%-6%. על כל שמונה שפותחים תיק השקעות, שבעה באופציות. לפורום בענייני מעו"ף שפתחתי, נרשמו 5,000 איש במהירות שיא".

- ואיך נולדה מזה מכללה?

"הייתי מביא 20 לקוחות, ו-10 היו מפסידים את התיק בחודש, ועוזבים את התחום. הם לא היו עושים אסטרטגיות. היו קונים קולים (call) ומתפללים לעליות או קונים פוטים ומתפללים לפיגוע. אמרתי, חבר'ה, בואו אני אלמד אתכם. בהתחלה עשיתי זאת כדי שישרדו יותר כלקוחות. שנית, מי שעושה אסטרטגיה, אוטומטית עושה יותר פעולות, אז אני מרוויח יותר עמלות, ובנוסף, אולי הם רחמנא ליצלן גם ירוויחו, אז בכלל טוב".

לצד המכללה ניהל פעילות ענפה של ניהול תיקים ככל שהחוק מרשה, פתח קרנות גידור וההמשך ידוע. חסכונות של שנים רבות של אנשים שקעו בביצת אסטרטגיות המעו"ף של סמואל.

כתב האישום מתאר בין השאר הטעיה של המשקיעים, שלא הבינו את רמת הסיכון, וגם גניבת כספים שנועדו להשקעה לצרכים פרטיים, דרך חברת סמואל פיננסים. "זו טענה הזויה להגיד שחשבו שאני סולידי", מתקומם סמואל, ועורך דינו ד"ר גיל עשת מוסיף כי "כל המשקיעים בקרנות הגידור חתמו על הסכמי השקעה בכתב, שנוסחו על-ידי משרד עורכי דין שנשכר במיוחד לצורך כך, ובהם הודגשו כל הסיכונים, כולל האפשרות להפסיד חלק או אף את כל כספי ההשקעה".

סמואל נחוש: "מי שבא לעידו סמואל ידע שהוא מתעסק במעו"ף, שיש לו מכללה שמתעסקת במעו"ף, שהוא כותב סקירות שבועיות על מעו"ף. כל האנשים שהשקיעו אצלי ידעו מה זה, עשו אצלי קורסים. גם בחוזה כתוב באותיות מודגשות שמדובר בהשקעה בסיכון גבוה. רוב האנשים שבאו לעידו סמואל באו בשביל להביא מכה. לא להרוויח 2%-3%. ידעו שאו שירוויחו ככה או שיפסידו את כל התיק. הרווחתי לאנשים תקופות ארוכות. אבל בסופו של דבר, רוב האנשים שניהלתי להם תיקים, לצערי הפסדתי להם, גם לעצמי הפסדתי".

- אז כשבא אליך מישהו עם החסכונות שלו לזקנה, למה אתה לא מזהיר אותו?

"למה אתם חושבים שאני לא מזהיר? חד-משמעית אני אומר. כאשר קיבלתי מהמשטרה את כל החומרים שאסף אמנון לוי, יש שם וידיאו שצולם במצלמה נסתרת. לוי שלח תחקירן שאמר שיש לו 300 אלף שקל והוא רוצה השקעה סולידית, וציפה שאני אקח אותו לקרנות האגרסיביות שלי או לניהול תיקים. ודווקא רואים אותי שם ממליץ לו על אפיק של אג"חים".

- חבל שלא אמרת את זה גם לאלמנה ואם ל-3 ילדים שהפסידה אצלך את כספי הביטוח של בעלה המנוח, 350 אלף שקל.

"כשקוראים את הסיפור שלה אומרים, אלוהים ישמור איך הוא לקח כסף מאחת כזאת, אלמנה, מסכנה, ומחק לה במעו"ף. אבל היא הגיעה אלינו דרך מישהו שעשה אצלי קורס, ולא גילתה מה מצבה. היא הייתה מאלה שהצעתי להחזיר להם כסף, אבל היא לא רצתה. רצתה שאמשיך לסחור".

אחד הנושאים הבוערים ביותר בדיונים המשפטיים הוא, האם סמואל הבטיח ללקוחות stop-loss לאחר הפסד של 20%. 7 אנשים מתוך ה-24 שהשקיעו בקרנות טוענים שקיבלו הבטחה בעל-פה שברגע שהדבר קורה סמואל עוצר, יוצר איתם קשר ומקבל הנחיות. סמואל טוען כי מדובר בטקטיקה של עורכי דין, ושהוא לא הבטיח דבר כזה, ושלא יכול היה להבטיח.

- התביעה מציגה מצבים שבהם בכספך האישי הפסקת לסחור, אבל לא בכספם של המשקיעים.

"זה מסוג הדמגוגיות הקטנות של התביעה. בשתי דוגמאות שהם מביאים שהפסקתי לסחור, עשיתי זאת כי הייתי צריך כסף לחברה, לסמואל פיננסים, שנקלעה לקשיים. לא העברתי את הכסף לכיסי אלא לחברה, וברגע שקצת השתחרר כסף, חזרתי לסחור גם עבור עצמי".

סמואל מדבר במרץ, מנצל את כושר השכנוע שלו. הוא טעון. כועס על שאנשים שעבדו איתו "עברו צד" והעלילו עליו, משוכנע שהפרקליטות סימנה מטרה, ורק מנסה להרשיע אותו בכמה שיותר ובכל מחיר, גם תוך טעויות רבות בתאריכים ובמסמכים (תגובת הפרקליטות: "הפרקליטות איננה מנהלת את תיקיה בתקשורת, אלא בבית המשפט").

אבל כעת כל שנותר לסמואל לעשות הוא לחכות. שלב העדויות במשפטו הסתיים, מתחיל שלב הסיכומים, ופסק הדין צפוי להינתן אחרי פגרת בתי המשפט בעוד כחצי שנה. ברור שסמואל יורשע בדיווחים הכוזבים, עבירה שהוא לא מכחיש ודינה בדרך-כלל מאסר. אם יורשע בסעיפים נוספים, העונש יתפח למאסר ממושך יותר ולקנס גדול יותר. אם יורשע גם בפרשת בי ברוקר כבר יתייחסו אליו כאל "סדרתי", מה שעלול להחמיר את עונשו.

כך או כך, אחד הצדדים יערער, וייקח עוד זמן עד ש"פרשת סמואל" תבוא אל סיומה.

"עשיתי טעות פתאלית"

הגרסה של סמואל לחוב שלו לדוד פתאל

לדברי עידו סמואל, אחת הסיבות למצבו הכלכלי הרעוע, היא חוב שנאלץ להתחייב להחזיר לאיש העסקים דוד פתאל: 3 מיליון שקל. לא שפתאל או מישהו מבעלי החוב האחרים שלו יראו בקרוב את הכסף, שכן סמואל יוכרז עוד מעט פושט רגל. "הבן של פתאל למד אצלי, והמליץ לאבא שלו עליי", גרסת סמואל. "באתי אליו לפגישה והוא נתן לי תיק פיילוט, שעליו הרווחתי 18% ב-4 חודשים. אחר-כך שם אצלי 3.5 מיליון, ומהם 2.5 התאדו. אבל לפני שהתאדו היינו מורווחים 700 אלף שקל נטו למשך 7 ימים".

- והוא לא קיבל את זה ברוח טובה.

"יש אנשים שלא בנויים להפסד כספים או לסיכון גבוה. גם היה אצלו קטע של אגו, איך העזתי להפסיד לו. לצערי הצטרפה דמות שבלעדיה היינו סוגרים את הדברים בינינו. חבר קרוב שלו, עמוס לוזון. אני חושב שבנסיבות אחרות, לולא לוזון, פתאל ואני היינו יכולים להיות חברים טובים. כשלוזון הצטרף לפגישה, גם אני מהלחץ אמרתי דברים לא נכונים ולא מדויקים. אני לא מאה אחוז בסדר בסיפור הזה, הפסדתי כספים מחמדנות וממהירות, עשיתי טעות פתאלית, אבל לא רימיתי".

- מה היה עם לוזון?

"לאחר שלוזון הצטרף, התחילה סאגה של שיחות טלפון מאיימות. הייתה פגישה במשרדים של פתאל עם 4 אנשים בעלי חזות מפחידה, וחתמתי על נייר שהתברר שהוא שטר חוב עד סוף השנה. הגשתי תלונה במשטרה, אבל לא הצלחתי להוכיח בבית המשפט שאוימתי. פתאל תבע אותי והשופטת שלחה אותנו לדבר בחוץ. אמרתי לו 'אוקיי, תן לי זמן ונפרוס תשלומים'. בסופו של דבר לא יכולתי לשלם לו, אז הגענו למצב של כינוס".

תגובת דוד פתאל: "כל ההתקשרות שלי איתו הייתה שבוע, שבמהלכו הוא מעל באמוני ונהג בניגוד להסכם שלנו, והפסיד לי הרבה כסף. בית המשפט חייב אותו לשלם את הכסף בחזרה וגם בזה הוא לא עמד. כשהגיע זמן התשלום הראשון הוא הודיע על פשיטת רגל. כל הסיפורים על גברתנים זה שטויות ושקרים שנועדו להתנער מאחריות".

תגובת עמוס לוזון: "אני לא מתייחס לנוכלים ובית המשפט כבר חיווה את דעתו עליו".

"כל הפוסל במומו פוסל"

תגובת יוסי שובל לדבריו של סמואל

תגובת יוסי שובל באמצעות עו"ד עמית בר ואמיר איבשקובסקי, המייצגים אותו בהליך הערעור בבית המשפט העליון: "לא נותר לו אלא להצטער על בחירתו של סמואל להאשים את כל הסובב אותו באחריות למעשיו ולנזקים שגרם לנפגעים הרבים המופיעים בכתב האישום נגדו. נדמה כי ניסיונו של סמואל לטוות מגן מהטחת אשם שכזו נידון לכישלון. אין בכוונת מרשנו לנבא את תוצאות ההליך המשפטי בפניו ניצב סמואל, אולם ככל הנראה לאחר פרסום הכרעת הדין יופרכו טענותיו של סמואל. בקצרה נדגיש כי המדובר בשתי פרשיות שונות אשר רק שמו ודרכו של סמואל שזורה בהן כחוט השני. בפרשה הראשית בכתב האישום, פרשת ברוקרטוב וגרורותיה, נאשם סמואל לבדו בהיקף מרמה של כ-8 מיליוני שקל. לשובל אין כל קשר לפרשה זו ולאישומים כנגד סמואל אשר בוצעו טרם היכרותם. לעומתה, פרשיית בי ברוקר מורכבת מחמישה אישומים שונים, בכולם מואשם סמואל וב-3 אישומים מתוכם הואשם שובל ביחד עמו.

"כידוע, מרשנו קיבל על עצמו אחריות על חלקו תוך הבעת חרטה כנה ואמיתית על מעשיו והעדיף להאמין כי בנסיבות מקרה שכזה טוב יעשה סמואל עת ישקול את משקלו היחסי האמיתי בפרשיות אלה וייקח על עצמו אחריות למעשיו, יביע חרטה אמיתית בפני הנפגעים ויחסוך זמן שיפוטי וסבל רב לנפגעיו. נסיים עם הנאמר בעבר ואשר מתאים גם למקרה זה 'כל הפוסל במומו פוסל'".