כונסים נכסים בהליך הגירושים

אחד המכשולים הקשים בהליך הגירושים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית, הוא מכירת בית המגורים המשותף.

לכאורה, לשני בני-הזוג אמור להיות אינטרס משותף לקבל את התמורה המירבית עבור הנכס, אך בפועל פעמים רבות האמוציות והחשדנות המלווים את הליך הפרידה אינם מאפשרים את שיתוף-הפעולה ההדדי הדרוש למכירת הבית.

כאשר בני-הזוג אינם מצליחים לשתף פעולה למכירת הנכס, בית המשפט לענייני משפחה נוהג למנות כונס נכסים, אחד או יותר, ופעמים רבות יהיו אלה עורכי הדין של הצדדים, בתמורה לשכר-טרחה העומד על 4% ממחיר הבית, כלומר, 2% מכל אחד מהצדדים. כונסי הנכסים אחראים לפרסם את הבית למכירה, להציג את הנכס בפני רוכשים פוטנציאליים ולערוך התמחרות בין המציעים.

לאחר שנבחר הזוכה נחתם הסכם מכר בין כונסי הנכסים המייצגים את המוכרים לזוכה, והסכם זה צריך לקבל את אישורו של ראש ההוצאה לפועל בטרם יהפוך לחוזה אכיף.

המנגנון המסורבל ממילא למכירת הבית הופך למסובך עוד יותר כאשר אחד מבני-הזוג מעוניין לרכוש את חלקו של האחר ולהפוך לבעלים הבלעדיים של הבית. במקרה כזה האנטרסים של הצדדים הופכים מנוגדים, שכן בן-הזוג הרוכש מעוניין לשלם עבור חלקו של האחר מחיר מינימלי, ואילו בן-הזוג המוכר מעוניין לקבלת רווח מקסימלי עבור חלקו.

על-פי חוק המקרקעין, לבן-זוג קיימת זכות קדימה לרכישת חלקו של בן-הזוג האחר על פני צדדים שלישיים. כדי שזכותו של בן-הזוג המוכר לא תיפגע, כונסי הנכסים מציעים את הנכס למכירה לצדדים שלישיים, אך אם בן-הזוג מציע לשלם סכום זהה להצעה הגבוהה ביותר, הוא יהיה הזוכה, והוא אינו צריך להציע הצעה גבוהה יותר. מאידך, אם קיימת הצעה גבוהה יותר של צד שלישי מאשר הצעתו של בן-הזוג, הרי הוא מפסיד את זכותו לרכוש את הנכס.

שאלה משפטית שטרם הוכרעה נוגעת לאופן מימוש זכות הקדימה של בן-הזוג: האם עליו להשתתף בהתמחרות עצמה, ולהשוות בזמן אמת את המחיר הגבוה ביותר - או שבשל הגנת החוק הוא זכאי "לשבת על הגדר", להמתין ולראות מהי ההצעה הגבוהה ביותר שזכתה, ואז להחליט אם להגיש הצעה שווה לה ולרכוש את הנכס.

על-פי לשון החוק, בן-הזוג אינו מחויב להשתתף בהתמחרות, והוא יכול להשוות את הצעתו להצעה הגבוהה ביותר לאחר סיומה, וזאת מאחר שבן-הזוג המוכר ממילא כבר הסכים למכור את חלקו תמורת הסכום הגבוה שזכה בהתמחרות, ולכן לכאורה הוא אינו נפגע כלכלית אם ימכור את חלקו תמורת אותו סכום לבן-הזוג במקום לאדם זר.

המציאות מאידך הוכיחה כי המצב המשפטי שבו בן-הזוג "מתעורר" לאחר ביצוע ההתמחרות, ורק אז משווה את המחיר שזכה וקוטף לעצמו את הנכס, הוא בעייתי מאד. ראשית, יש בכך כדי לפגוע בצד השלישי שכבר ראה את עצמו זוכה בהתמחרות, אך צריך לחשוש גם לאחריה שמא בן-הזוג יופיע פתאם ויחטוף את הנכס מתחת לידיו.

כמו כן, יש בכך פגיעה אפשרית במקסום הרווחים של בן-הזוג המוכר, שכן ייתכן שאם בן-הזוג היה משתתף בהתמחרות ומשווה את המחיר בו במקום, אזי הצד השלישי שמעוניין בנכס היה מעלה את המחיר שוב.

האינטרס הציבורי הוא בסיום ברור ומהיר של ההתמחרות ומכירת הנכס, ולכן טוב היה עושה המחוקק אם היה מבהיר כי זכות הקדימה של בן-הזוג ברכישת בית משותף מותנית בהשתתפותו בתהליך המכירה בזמן אמת.

כדי להתגבר על מכשול אי-הבהירות בינתיים, מומלץ שכונסי הנכסים יחתימו את הצדדים לפני התחלת הליך מכירת הבית על הצהרה על-פיה הם מבינים כי כדי לממש את זכות הקדימה המוענקת להם על-פי חוק עליהם להשתתף בהליך ההתמחרות, וכי היעדר השתתפות משמעותה ויתור על זכות הקדימה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".