רואים חמש חמש

אם תרצו לקנות 100 מניות גוגל, הרי שבשער של 600 דולר זה יעלה לכם 6,000 דולר, סכום לא מבוטל למשקיע הביתי. השער 600 דולר לא מעיד על שוויה של החברה או על כדאיות ההשקעה בה על פי שיקולים כלכליים או שיקולי ניתוח טכני, הוא נוגע ליחס שבין שווי החברה ומספר המניות המונפקות. אבל, לשער יש משמעות פסיכולוגית, ולכן חברות נוהגות לבצע ספליט. גוגל מתכננת אחד כזה, גם קוקה קולה ואחרות. ספליט הוא אירוע במניה שבו המשקיע מקבל שתי מניות או יותר עבור כל מניה שיש לו, ושער המניה יורד בהתאם - 50% במקרה של שתי מניות וכן הלאה. מבחינת שווי ההשקעה - אין הבדל למשקיע. אם גוגל תבצע ספליט משער של 600 דולר ביחס של 2 ל-1, השער של המניה יתואם ל-300 דולר ועל כל מניה ב-600 דולר יהיו למשקיע שתי מניות ב-300.

אז למה חברות מבצעות ספליט? לעיתים הן רומזות בכך על הגדלת הדיבידנד, אשר מוגדר ביחס למניה. סיבה נוספת היא שיפור הסחירות - רבים נרתעים, מסיבות פסיכולוגיות או פיננסיות, להשקיע במניות שאופטית נתפסות כ"יקרות", בדגש על 'אופטית'. ברגע ששער המניה זול יותר, נגישותה למשקיעים הביתיים עולה.

בהקשר הסחירות, מניה עם שער אופטי נמוך יכולה לעלות יותר ממניה עם שער אופטי גבוה, מסיבות פסיכולוגיות. זו עוד סיבה לכך שהיא יכולה לעניין את המשקיע הביתי, וכפי שנסביר להלן - במקרים מסוימים רק אותו.

אז הכול בעיקר קוסמטיקה ופסיכולוגיה, ולא רלוונטי בעיניים של ה"כלכלן", אבל, רלוונטי גם רלוונטי במשקפיים של הניתוח הטכני והמשקיע הביתי.

יש 20% ויש 20%

למה? משום שלפסיכולוגיה יש מרכיב משמעותי בהתנהלות המסחר. שער גבוה מבהיל משקיעים. תארו לכם מניה שעולה 600 דולר, אשר מחיר היעד שמציבים לה האנליסטים גבוה ב-20% - יעד צנוע. מה המשקיע רואה לנגד עיניו? שבשביל להגיע לשם על המניה לעלות 120 דולר יותר. המון כסף.

עכשיו, תארו לכם מניה שעולה 6 דולר. בשביל להגיע ליעד של 20% היא צריכה לעלות "רק" ב-1.2 דולר - לא נורא מההיבט הפסיכולוגי. דרך אגב, אם היא עולה 30 סנט, 20% זה רק עוד שישה סנט. מה זה שישה סנט? גרושים.

הבנתם את העיקרון: פוטנציאל העלייה הפסיכולוגי של מניה בשער אופטי נמוך, גבוה יותר. משקיע ביתי שמנסה "לדחוס" מקסימום פוטנציאל לתוך סכום ההשקעה המוגבל, עשוי למצוא עניין במניות האלו.

אבל, בפיננסים אין פוטנציאל בלי 'עז'. מניות ששערן האופטי נמוך מ-5 דולר, נמצאות מתחת לרדאר של המשקיעים הכבדים. זו הסיבה שלפעמים חברות ששער מניותיהן נמוך מ-5 דולר עושות ספליט הפוך - "תן עשר מניות ב-2 דולר, קבל אחת ב-20". המשבר הפיננסי הוליד כמה וכמה כאלה. מכל מקום, כשאתם קונים מניה עם שער אופטי נמוך, ובייחוד מתחת ל-5 דולר, דעו לכם שאתם משחקים ב'גן הילדים': משקיעים ביתיים, מנהלי קרנות קטנות, סחרני יום. המשמעות היא תנודתיות גדולה, סחירות דלילה לעיתים ופוטנציאל נמוך לאיזו קנייה אגרסיבית של משקיע מוסדי. בימים קשים, בהם כולם בפאניקה, יהיה קשה לראות מישהו מרים את המניה שלכם שצונחת "רק" חצי דולר, מ-5 ל-4.5 דולר.

לא להתפתות ל"פני סטוקס"

אז, כשהמשאבים מוגבלים, אופציות הן אפשרות וכך גם מניות זולות אופטית. צריך לחפש את אלו שהסחירות בהן טובה, שהסיפור הכלכלי שלהן מעניין ושיש להן תמיכה קרובה, הרבה מקום לעלייה ללא התנגדות, ורצוי גם ניצני מומנטום שמתפתח.

המשבר הניב בזמנו הרבה אפשרויות כאלו - היזכרו ב-LVS, C ורבות וטובות אחרות. היום המבחר הצטמצם, אבל עדיין אפשר למצוא. היתרון של המשקיע הביתי הוא שהוא לא צריך הרבה, כמה מעניינות יעשו את העבודה. נכון למועד כתיבת הטור, אפשר למצוא בקניון את JBLU, S NOK, STKL, SMBL, STM. זכרו את המהלך היפה שעשינו לאחרונה על LF ומניות אחרות.

אבל, היזהרו מללכת על הקצה. יש מניות שנקראות "פני סטוקס" משום שהן נסחרות בסנטים בודדים. הן מאוד מפתות וגם עושות הרגשה טובה, כשאפשר לקנות עשרות אלפי מניות בסכום לא גדול. אך דווקא השוק הזה הוא למקצוענים, 'מקצועני הפני' שיודעים להתהלך בו ולקרוא אותו. מי שלא שם - שלא יתקרב פן יחטוף. זה לא יכאב בסנטים, אלא באחוזים ובדולרים.

זיו סגל, A level 2 Chartered Market Technician. שותף-מייסד ואסטרטג השקעות ראשי בחברת Green Ocean. אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.