שוק האשראי: החברות הקטנות צריכות גם פתרון חוץ-בנקאי

כיצד ממשיכים לפתח את התחרות ואת ההיצע בשוק האשראי והמימון בישראל, תוך פיזורו לא רק בין חברות שיכולות לגייס, אלא גם לחברות קטנות ובינוניות, שצריכות עכשיו את האשראי? שאלה זו רלוונטית במיוחד בימים אלה, שבהם מצב חברות השקעה גדולות במשק מורע, בטח בכל הנוגע לתפיסת המשקיעים בנוגע לניירות הערך שלהן. סוגיה זו, שהיא מרכזית בכל הנוגע לקידום המשק כולו והגדלתו, מתחדדת אף יותר על רקע שוק ההון המקומי המגמגם - ה"יבש" עבור הגופים שאינם ממרכז הבמה - כשברקע המשקיעים הזרים חוששים מקשיים בכלכלות המפותחות בעולם, וממלחמה כאן.

גורמים בשוק שעמם שוחחנו לאחרונה מציירים לנו תמונה, שלפיה מצבן (בהכללה) של החברות הקטנות והבינוניות הורע ברבעונים האחרונים (הגם שהוא עדיין טוב ממצבן בסוף 2008 ובתחילת 2009). בהתחשב בכך, נראה כי המגמות הנוכחיות בשוק ההון המקומי רק מחזקות את האתגר הגדול, שלא השתנה בשנים האחרונות: שינוי מבנה שוק האשראי הקיים, תוך פתיחתו גם למי שנדחקו לקרן זווית עד כה.

הדרך מתחילה בפתיחת השוק הזה לתחרות גם לגורמים מהשוק החוץ-בנקאי, ובפריצת הסכר ששמר את השוק הזה רק בידי הבנקים. אלה, מבחינתם, ישמרו אותו כפי שהוא כיום, עם כל המגבלות התחרותיות הקיימות בו, תוך המשך העדפת הגופים שנהנים כיום. כל זאת כשהמימון הבנקאי אינו מספיק, ובטח שאינו ממצה את יכולות המימון של המשק. מימון זה יכול וצריך לסייע למינוף רחב של הידע והיזמות הקיימים במשק.

ההצלחה תתחלק בין רבים

יש מקום רב להגדלת האשראי הזמין לעסקים קטנים ואף בינוניים. מדובר ביצרני צמיחה בת-קיימא ורוחבית ממשית. הצורך בכך מוחשי, וההצלחה שתנבע מכך תתחלק בין רבים, ותביא לצמיחה בפעילות כל המשק, מבלי להמשיך ולייצא חלק ניכר מההון המקומי לעסקאות פיננסיות מעבר לים (פעילות חשובה ובעלת זכות קיום כשלעצמה).

ואולם, האשראי לגופים אלה מוגבל, והבנקים מכוונים אליהם בעיקר עם גב מהמדינה, בעוד שהמוסדיים מתרחקים מהם כמו מאש. זאת משום שמדובר בהשקעות בסיכון גבוה מאוד כשבוחנים כל השקעה לגופה, והפיזור הכרחי לצורך החזר ראוי על ההשקעה, כזה שאינו נובע ממזל.

החל מסוף שנות התשעים שינתה המדינה את החיסכון בישראל לפנסיה צוברת, וחסמה את הפנסיה התקציבית. בתחילת העשור הקודם הקטינה המדינה את היקף הנפקות האג"ח הממשלתיות למוסדיים, ובכלל. רפורמת בכר שבאה לאחר מכן העבירה נכסי חוסכים בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים לניהול המוסדיים. תהליכים אלה, לרבות ה"פנסיה חובה" מהעת האחרונה, הפכו את המוסדיים לספקי אשראי גדולים ביותר, שרק ילכו ויגדלו, יחד עם חסכונות הציבור שימשיכו לצמוח תחת ניהולם. אבל, בעוד שהמוסדיים רכשו באופן מסורתי מניות ואג"ח של החברות הציבוריות הגדולות, והעמידו אשראי לא-סחיר לחברות מהגדולות במשק, הם נפקדים כמעט לגמרי ממפת המממנים לגופי הביניים ומטה.

אי אפשר להאשים את המוסדיים על כך שהם לא רצים להעמיד אשראי לעסקים קטנים ובינוניים. מדובר בגופים עסקיים שנמדדים בתשואות שלהם, והם לא אמורים לשמש כלי לעידוד צמיחה במשק כמטרה בלעדית. אבל עדיין מדובר במשאב הון חשוב, שמבוזבז וזורם לאפיקי השקעה אחרים - כאלה שמועילים פחות לצמיחת המשק לטווח ארוך.

איך פותחים את המחסום?

נראה שהכסף המוסדי יגיע לגופים קטנים ובינוניים במידה ניכרת רק באמצעות גופים מתמחים, כמו-בנקאיים, שיגייסו מקורות אשראי מהמוסדיים, יניבו להם תשואה נאה בסיכון מינורי, ויעמידו את האשראי האמור ישירות לעסקים הקטנים והבינוניים - ויתפעלו אותו.

אז איך פותחים את המחסום שדוחק את רגלי המוסדיים ממגרש המימון לעסקים קטנים ובינוניים? לכך נראה לנו שכדאי להשתמש בפלטפורמות קיימות. כיום יש מערכות כאלו, הפועלות בשולי הענף אך עדיין קיימות, ובהן אמפא קפיטל, כלל מימון של כלל ביטוח, פנינסולה ועוד. גופים אלה כבר פעילים, ואינם מספקים מענה נרחב ברמת השוק, אז כיצד אפשר להפוך אותם לאטרקטיביים יותר מבחינת המוסדיים?

התמ"ת ואגף החשכ"לית באוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו, מספקים לבנקים ערבויות| שמשנות את פרופיל הסיכון שרואים הבנקים בהלוואות לעסקים הקטנים והבינוניים, ובכך למעשה מתמרצים אותם להעמיד אשראי לאותם עסקים. נראה שערבויות כאלו יכולות לשמש כ"ביטחון מתמרץ" גם לגופים החוץ-בנקאיים, והן יסייעו להם ליצור על גביהן סטרקצ'רים הנסמכים על הערבויות, שאולי אף יאוגחו עבור המוסדיים ויהוו מבחינתם אפיק השקעה בסיכון פחות - לצד הבנקים, וגם כתחרות לבנקים. בכך תיווצר אלטרנטיבה בשוק, וגם תגבר התחרות על הריבית.

כלי זה יכול להוות פתרון לסוגיה מבחינת המוסדיים, שמנהלים את חיסכון הציבור וצריכים לדאוג להחזר השקעה ראוי בטווחי זמן ארוכים. אם זה יצליח, המדינה והמשק ירוויחו, והסיוע הממשלתי בהקשר זה יוכפל ואף ישולש, משום שהאשראי לטווח קצר לעסקים מגולגל כמה פעמים בשנה, תוך הגדלת התעסוקה.

גורם המעורה בשוק האשראי החוץ-בנקאי העריך באוזנינו שערבות ממשלתית של כחצי מיליארד שקל תממן למשק קו אשראי כולל של כ-5 מיליארד שקל, שיגולגל כ-3 פעמים בשנה (כ-15 מיליארד שקל בסה"כ). הניסיון הקיים כיום לגבי החובות המסופקים אצל הגופים המתמחים במתן אשראי עסקי חוץ-בנקאי לגופים קטנים ובינוניים, מרמז שהמדינה תסכן בפועל כ-50-60 מיליון שקל בלבד עם מתן הערבות גם למערכת החוץ-בנקאית.