השקעה במדדי מניות הפכה בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מתיק ההשקעות, שכן מדדים אלו מעצם טבעם משקפים את ביצועי השוק בצורה טובה יחסית. להשקעה במדדי מניות מתלווים יתרונות רבים, כגון פיזור התואם את מבנה הכלכלה וצמצום התנודתיות והסיכון, ולמעשה מחקרים מצביעים כי לאורך זמן השקעה בהם מניבה תשואה עודפת על פני פיזור תיק באופן עצמאי.
אולם באחרונה אנו נתקלים במדדים אשר לאור הרכבם הם מאופיינים בחוסר שיווי משקל כלכלי, הנובע מהערכת יתר (או חסר) של מניות בודדות. כך, בעוד המטרה ברכישת מדד מניות של מדינה היא הפיזור, נוצר מצב שבו המשקל הגבוה שלו זוכות החברות הגדולות במדד, גורם לעיוותו.
הדומיננטיות יוצרות עיוות
"במדדים רבים בעולם קיימת דומיננטיות חזקה מאוד למניות בודדות", אומר גיא לוי, מנהל תחום חו"ל באקסלנס. לוי מציג כדוגמה את מנייתה של ענקית הטכנולוגיה אפל, הנכללת במדד הנאסד"ק שאמור לייצג את 100 המניות המובילות הרשומות בבורסת הנאסד"ק, אך מהווה כבר כ-18% ממנו.
לדבריו, חשיפה למדד זה באמצעות תעודת סל הייתה כדאית במהלך השנתיים האחרונות, מאחר שמצבה של אפל היה טוב יחסית וכל עלייה בה הייתה מושכת את המדד כלפי מעלה. אך בשבוע האחרון, לאור השינויים בתמהיל המכירות של חברות התקשורת בארה"ב (בעיקר וריזון, שהחלה למכור את מכשיר הטלפון החדש של נוקיה בסבסוד מלא, במקביל לגביית תוספת של 30 דולר עבור מכירת אייפון), נפתח פער בין מניות התקשורת לבין זו של אפל, לרעתה של האחרונה.
עדיפות ברורה למדדים רחבים
תופעת המניות הדומיננטיות במדדים אינה נחלתם הבלעדית של אפל ונאסד"ק. למעשה, בבחינת הרכב מדדי מדינות אחרים עולה כי הדומיננטיות של מניות בודדות עלולה להיות מהותית ביותר: מדד SMI השוויצרי למשל, הכולל את מניותיהן של 20 החברות הגדולות במדינה, מושפע מאוד ממניית ענקית המזון נסטלה, שמהווה 25% ממנו; מנייתה של ENI, חברת הנפט הממשלתית של איטליה, מהווה 21% ממדד ה-FSTE MIB המקומי, הכולל את 40 החברות הנסחרות ביותר; ואילו מניית תאגיד האלקטרוניקה Samsung מהווה 16% ממדד הקוספי הקוריאני, אשר כולל 200 מניות של חברות קוריאניות מובילות שנסחרות בבורסה המקומית.
"אם נבחן את נפח המסחר של 10 המניות הגדולות במדדים ביחס למסחר במדד, עולה תמונה מדאיגה עוד יותר", מתריע לוי, ומציין כי 10 המניות הנסחרות ביותר בשוויץ מהוות כ-85% מנפח המסחר במדד ה-SMI. מהנתונים עולה כי גם באיטליה וגרמניה נפח המסחר של 10 המניות המובילות במדדים שהוזכרו גבוה מאוד, ועומד על 76% ו-64% בהתאמה.
"המשמעות היא כי משקיע אשר מעוניין בחשיפה לשוק מניות מסוים, שמתבצעת דרך תעודות סל או חוזים עתידיים, נחשף לחברות הגדולות בעלות פיזור רחב - מה שלא בהכרח מייצג את הכלכלה באותה המדינה", אומר לוי. לפיכך, הוא מעניק עדיפות למדדים רחבים יותר, שכן "מדד רחב מעניק למשקיעים פיזור גדול שמייצג את הכלכלה בצורה הולמת יותר, במקביל לחשיפה נמוכה לחברות בודדות.
"לכן השקעה במדד כמו נאסד"ק פחות מומלצת לטעמי, בהשוואה להשקעה ב-S&P - אשר בו משקלה הגבוה ביותר של מניה עומד על 4% בלבד. יש בו יותר מניות, וגם המשקל היחסי מאפשר ביטחון, כך שבמקרה שמניה אחת נפגעת, היא לא מושכת אחריה את כל המדד".
ת"א 100 יותר מייצג מהמעו"ף
כיצד נראים הדברים בשוק ההון המקומי? לוי מנצל את ההזדמנות לציין לטובה את הבורסה של תל אביב, שהגבילה את משקלה של מניה בודדת במדדים השונים. לפני כשנה וחצי, נזכיר, הודיעה הבורסה על אימוץ המודל של חברת המדדים האנגלית פוטסי, וביולי 2010 קבעה כי משקלה המקסימלי של כל מניה במדדי ת"א 25, ת"א 100 ות"א 75 יעמוד על 10% (ולא על 9.5%, כפי שהיה נהוג בעבר); זאת במטרה לנטרל דומיננטיות של מניה בודדת.
"ת"א 25 נתפס כמדד שמייצג את הכלכלה הישראלית, משום שיש בו את ליבת השוק - הבנקים. אבל זוהי קביעה שאני לא מסכים איתה", מציין לוי. לדבריו, מדד ת"א 100 מעניק פיזור רחב יותר, מאחר שהוא כולל מספר יותר גדול של מניות הקשורות לשוק המקומי. "שש החברות הגדולות במדד המעו"ף מהוות כמעט 60% ממנו, ומשקלן של המניות המוטות לשוק הגלובלי הרבה יותר גדול", אומר לוי, "לכן, אני מאמין שמי שמעוניין לעקוב אחר הכלכלה הישראלית, צריך להשקיע בת"א 100 ולא במדד ת"א 25".
המניות הכבדות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
