ההימור הכושל הפך לתקווה לטבעת

מהניצחון הקשה של הלייקרס על דנבר נאגטס בסיבוב הראשון אפשר ללמוד בעיקר דבר אחד: שהישות הכי חשובה בקמפיין של הלייקרס בפלייאוף 2012 היא לא קובי בראיינט, וגם לא פאו גאסול - אלא הסנטר אנדרו ביינום.

בראיינט הוא הקבוע; הוא ייקח את ה-25 זריקות שלו (כל עוד הוא בריא), יקלע בין 40%-45% מהשדה בסדרה, וישחק יותר חזק מכל שחקן על המגרש בכל רגע נתון. גאסול נסוג לעמדת השחקן השלישי הכי טוב בלייקרס כבר בעונה הרגילה, ולמרות ההתעוררות במשחק 7 הלילה (23 נק' ו-17 ריב') קשה לשכוח שעד אליו הוא נתן רק 11.2 נק' בסדרה. ביינום, שהעונה הפך מהעתיד להווה של הלייקרס, הוא המשתנה המכריע.

ביינום היה העתיד של הלייקרס בשש השנים האחרונות, ובמשך רוב התקופה הוא נראה כמו הימור לא לגמרי כושל, אבל גם לא מוצלח. הלייקרס הימרו על ביינום בבחירה העשירית בדראפט 2005: הוא היה ילד בן 17 עם נתונים פיזיים מפחידים (2.13 מטר על 130 ק"ג) אבל מועד לפציעות (עבר ניתוח ראשון בברך בגיל 12), שאפילו ברמת התיכונים לא עשה לעצמו שם מיוחד. כשמיץ' קופצ'ק, הג'נרל-מנג'ר של הלייקרס, הוזמן קצת אחרי הדראפט להרצות בתיכון שלו, ברנטווד היי בלונג איילנד, ניגש אליו תלמיד ואמר לו "מר קופצ'ק, שיחקתי נגד ביינום והוא לא היה מאוד טוב. מה אתה רואה בו?"

האמת שקופצ'ק, מהמנהלים הטובים ב-NBA, לא התרשם בפעם הראשונה שהוא ראה את ביינום. בפעם השנייה, בערך שבוע לפני הדראפט באימון שהלייקרס ארגנו לביינום, התרשם ממנו בעיקר ג'ים באס - סגן הנשיא לענייני כדורסל והבן של הבעלים ג'רי באס. באס הבן ננעל על ביינום וסירב לשחרר גם כשבראיינט דרש בקיץ 2007 "Fucking ship his ass out", וגם כשהסימנים שהגיעו מהברכיים של ביינום (עבר שלושה ניתוחים בין 2008-2010) היו 180 מעלות ממעודדים.

מה שהיה מעודד בביינום היה היכולת והרצון שלו ללמוד. ביינום הוא ג'אנקי של מחשבים שרצה להיות מתכנת ומסתפק בבניית מחשבים ומכוניות מרוץ בשלט רחוק, מתעניין בפיזיקה, שחמט, טאי-צ'י, כל דבר שאפשר לפרק ולהרכיב מחדש, בקיצור בחור עם תיאבון לידע. ל-NBA הוא הגיע בלי שום ידע בכדורסל, ממש טבולה ראסה, "אבל אולי זה היה הדבר הכי טוב", אומר קארים עבדול ג'באר האגדי, האיש שהלייקרס שכרו כדי ללמד את ביינום להיות סנטר.

רק העונה, הראשונה שבה ביינום היה באמת בריא (שיחק ב-60 מ-66 משחקים), התברר שעבדול ג'באר יצר את אחד הסנטרים ההתקפיים המרשימים שנראו ב-NBA; לביינום, למרות המסה שלו, יש יותר תנועות עם הגב לסל מלסנטרים אדירים כמו שאקיל אוניל ופטריק יואינג, הרבה בזכות רגליים זריזות באופן מפתיע (שיחק טניס וכדורגל כילד) וידיים רכות לא פחות מפתיעות. ביינום תרגם את הכישרון שלו ל-18.7 נק', 11.8 ריב' ו-1.9 חסימות למשחק, נבחר לראשונה לאולסטאר, אבל בחודש האחרון של העונה הראה שמנטלית יש לו עדיין דרך לעשות: הוא נכנס לעימות עם המאמן מייק בראון, הבריז מפגישה עם קופצ'ק, ובעיקר היה לא צפוי.

גם נגד דנבר ביינום היה יותר מהכל לא צפוי. בניצחונות של הלייקרס הוא היה לא פחות ואולי יותר דומיננטי מבראיינט (כמו במשחק 7: 16 נק', 18 ריב' ו-6 חסימות), אבל במשחק 3 ביינום סיים מחצית שלמה (הראשונה) בלי נקודות, ובמשחק 6 הוא לא היה פקטור בהתקפה (11 נקודות בגארבג'-טיים). השאלה הגדולה עכשיו היא איזה ביינום יופיע נגד אוקלהומה סיטי. התשובה תקבע אם לבראיינט יישאר סיכוי לטבעת שישית.