"כדי להגיע לחדשות הבינלאומיות צריך שיקרה משהו רציני בישראל"

דקה לפני תחילת הריאיון מפילה בריטני מ-NBC שלוש פצצות במשפט אחד: "היי מיקי, אני מעבירה אותך מיד לסת, אבל רק שתדע - הוא לא יהודי, אבל החברה שלו כן".

רשמתי לעצמי, אבל סירבתי להפנים. עד אותו רגע סת מאיירס לא היה רק הכותב הראשי של "סאטרדיי נייט לייב" (להלן: SNL), מגיש הפינה השנונה "ויקנד אפדייט" ומי שחתום בפועל על הפיכתה של שרה פיילין לדמות ששמה את כל הפולישוקים בכיס הקטן. הוא היה גם סוג של גאווה לאומית בברנז'ה המקומית - יהודי, חתיך, מצחיק ואחד שהעמימות הפרסונלית שלו גרמה לכמה אופטימים להניח שמדובר בהומוסקסואל. לא נורא, אמרתי, אני בא לראיון הזה נקי, יש לנו המון נושאים לדבר עליהם והזמן קצר.

- היי סת, מה זאת אומרת אתה לא יהודי!

(צוחק) "למה זה כל כך מפתיע? זה לא בדיוק סוד מדינה".

- אבל סת, איך? למה? עם השם האיפא"קי והחיוך בר-מצווה והתכלת הרוחני בעיניים והאנפוף הג'ו-יורקי ו -

(ביובש) "אני מניו המפשייר במקור. אבל תשמע, החברה שלי יהודייה. ואפילו היינו בישראל לפני שנה, פעם ראשונה בשבילי. אני עושה לא מעט עבודה בעניין היהדות. אני בדרך לשם".

- באמת? זה מעודד. יש לה משפחה בארץ?

"כן, היינו בחתונה של הדודן שלה בתל אביב. עיר יפהפייה. השמש, הים. וגם ביקרנו בירושלים. מדהים. מדינה יפה יש לכם. והיה נפלא גם לגלות שמשדרים אצלכם את התוכנית (SNL משודרת בערוץ yes Comedy - מ"ל). זה מאוד שימח אותי".

לדידו של מאיירס, העובדה שישראל לא באה יותר מדי לידי ביטוי בתוכנית היא דווקא סימן טוב. לא מספיק רע פה כדי שנגיע לשולחן החדשות הבינלאומי ומשם אל תוכניות הסאטירה. "מבחינת התוכנית", הוא אומר, "אתה צריך לזכור שאחוז ניכר מאוד ממנה הוא בידור, קשה לנו מאוד לעסוק בנושאים שהקהל שלנו לא קורא או שומע עליהם או רואה אותם בחדשות בלי להסביר במה מדובר. כדי להגיע לחדשות הבינלאומיות צריך שיקרה משהו מאוד רציני במדינה שלך, וגם אז הקהל האמריקני נוטה לשכוח מהדברים האלה ברגע שהם נגמרו. מה שקרה בלוב היה פה סיפור ענק במשך כמה שבועות, והיום אף אחד לא עוקב, וההפיכה במצרים הייתה נושא גדול במשך חודש, והיום אם תשאל ברחוב, מעט מאוד יודעים מה קרה עם זה".

השפה החדשו-בידורית

מאיירס נגע כאן בנקודה רגישה. מן המפורסמות הוא החלחול ההדדי בין עולמות הבידור והחדשות, מה שנקרא אינפוטיינמנט. בעולם שבו ציבורים שלמים צורכים את החדשות שלהם מג'ון סטיוארט ומסטיבן קולבר, וגם ממערכונים של SNL ובעיקר מה"וויקנד אפדייט", שאותו מגיש מאיירס, לא ייפלא שאנשי החדשות עצמם עושים הכל כדי לבדר. רייצ'ל מדואו, המגישה הבכירה של MSNBC, אפילו אמרה את זה מפורשות בריאיון שערכה פעם עם ג'ון סטיוארט, בתוכנית שהייתה מוקדשת בעיקר להתגוננות מפני מתקפה נגדה ונגד עמיתיה: "שנינו פחות או יותר עושים את אותו הדבר. אנחנו הופכים להיות יותר כמוך מאשר אתה הופך להיות כמונו". וישנו גם קית אולברמן, שלקראת סיומה של כל תוכנית שלו באותו ערוץ נהג להקריא קטעים הומוריסטיים מכתביו של ג'יימס תורבר. מדואו ואולברמן, אגב, זכו לחיקויים מבריקים ב-SNL, בבחינת "המלך הוא עירום".

למאיירס יש חלק גדול ביצירת השפה החדשו-בידורית, בעיקר באמצעות "ויקנד אפדייט" ופינות פופולריות כמו "REALLY!?", שנראה כי גרמו ללא מעט מגישי חדשות לקנא בגישת ה"נו, באמת" שמאיירס קידם בתוכנית.

נקודה מעניינת להשוואה היא התוכנית הפופולרית של NNC, "360", בהנחיית מגיש-העל אנדרסון קופר (שמאיירס עצמו היה אמון על החיקוי שלו ב-SNL): אצל קופר יש פינות דומות מאוד, כמו "keeping them honest" וה"ridiculist", שבהן הוא גוער בפוליטיקאים, במדינאים, ואפילו ביוצרי הסדרה "מד מן". לאחרונה אפילו נשמעה הסייד-קיק של קופר בתוכנית אומרת בסוף הגשת מבזק: "and all I have to say is - REALLY!?"

הצופים הישראלים, אגב, מוזמנים לראות את ה"נו, באמת" הזה בהרמות גבה, מבט חודר או חיוך בזווית הפה של מגישים מסוימים בסוף כל כתבה בטלוויזיה. בכל מה שקשור לאינפוטיינמנט, נראה כי ידם של הבדרנים על העליונה.

מה יש למאיירס להגיד על זה? הוא שולף מוכנית את "אנחנו פה בשביל להצחיק". אבל בעידן שבו הנשיא האמריקני פותח את המרוץ שלו לכהונה נוספת בתוכנית של ג'ימי פאלון ובמופע סטנד-אפ מול כתבי הבית הלבן (אירוע שמאיירס עצמו הנחה בשנה שעברה, ושבדיעבד היה מעין כיסוי לחיסול בן-לאדן), קשה גם לו להתעלם מגודל המעמד.

"ישנם עדיין כמה דברים טובים בחדשות המיינסטרים, אבל ברור לכולנו שהמדיום השתנה לחלוטין בשנים האחרונות", אומר מאיירס. "אחד הדברים שאני לא יכול לסבול בערוצי חדשות כמו CNN זו הדעתנות האינסופית והעובדה שהפרשנויות לא מובילות לשום מקום. אתה רואה ראשים מדברים ואתה לא שומע מישהו אחד מהצופים אומר, 'נכון. יש משהו במה שהם אומרים'. לחדשות הרגילות, שאני בסך הכל די מחבב, יש בעיה אחרת: אתה מגיע אליהן בערב, אחרי שנחשפת לכל כך הרבה באינטרנט ובבלוגים וברדיו, וזה הופך אותן למיותרות-משהו".

- אז אתה מכיר בעובדה שיש לכם, כקומדיה-מבוססת-חדשות, איזושהי אחריות.

"כן, אבל תראה, כשאנחנו כותבים על פוליטיקה, אנחנו תמיד מזכירים לעצמנו שאנחנו קודם כל בדרנים. זו המטרה שלנו. אתה לא יכול לשכוח את זה אפילו לרגע. אתה לא יכול להגיד לעצמך, 'אני הולך לכתוב עכשיו את המערכון החשוב הזה ואף אחד לא יצחק אבל עדיין זה חשוב מאוד'. עם זאת, אם אתה מוצא דרך לגרום לאנשים לצחוק על משהו חשוב, זו הרמה הגבוהה ביותר שאליה אנחנו יכולים להגיע. כשאנחנו כותבים על פוליטיקה, זה הזמן שיש הכי הרבה ויכוחים בחדר, בעיקר בנוגע להוגנות כלפי מי שאנחנו כותבים עליו, בניגוד לסתם מערכונים ששם 'הכל הולך'. כשזה נוגע לפוליטיקה, חשוב לנו לבוא ממקום שבו אנחנו מאמינים".

תן לי בחירות עכשיו

לא קל להגיע לראיון מעמדה של מעריץ. ומאחר שסת מאיירס מעולם לא שמע עליי, אני מניח שאת התפקיד הזה ביחסים בינינו אני צריך לקחת. למרבה הצער, אני צריך לשאול אותו על השמועות על עזיבה של שלושת המגה-סטארים של SNL, קריסטן וויג, ג'ייסון סודאיקס ואנדי סאמברג. הדיבור על מיט ואן רומני, שמגלמים סודאיקס ו-וויג היה הזדמנות מצוינת להשחיל את השאלה הרגישה הזו.

"קודם כל, אף אחד בתוכנית לא מקבל החלטות לפני שנגמרת העונה", הוא עונה בדיפלומטיות עניינית, "אז הכל פתוח ושום דבר עוד לא רשמי".

- ואם הם בכל זאת עוזבים?

"תראה, כל אחד מהם היה בתוכנית בערך 7 עונות, וברור שזה יהיה מאוד עצוב עבורנו אם הם יעזבו. אבל אחד הדברים הכי טובים בתוכנית הזו הוא שהיא לעולם לא תלויה באדם אחד. The show moves on. אני זוכר שכשאיימי פולר וטינה פיי עזבו, וכשויל פארל עזב, ובכלל, בכל פעם שאנשים עוזבים, אתה חושב שהתוכנית לא יכולה להמשיך בלעדיהם, אבל בסופו של דבר היא ממשיכה. חוץ מזה, אני רוצה לעבור לפחות עוד מערכת בחירות אחת. זה ממש מרגש".

הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"

 בוגרים בולטים של סאטרדיי ניי ליבב