מיוחד: המנצחים והמפסידים בקרב הסליקה הצולבת

העימות סביב "חוק ישראכרט" תם שלשום (ב') בערב לאחר שהממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה, הודיע כי החליט לאסור על ישראכרט לגבות ממתחרותיה עמלה מעבר לעמלה הצולבת, בתמורה לסליקת כרטיסיה. היום נכנס לתוקף החוק, וכאל ולאומי קארד יוכלו להתחיל לסלוק כרטיסי ישראכרט.

בניגוד למשתמע מהתעמולה של הצדדים המעורבים, לא מדובר במלחמת בני אור בבני חושך. לצרכנים לא ייצא ממנה דבר, בתי העסק אולי ייהנו מעט מפירת התחרות. בסופו של דבר, כשמתעלמים מהאמירות המתלהמות ומתמקדים בעובדות, מגלים שמדובר בסכסוך מסחרי שגרתי בין שלוש חברות - ישראכרט, כאל ולאומי קארד - על נתח שוק והכנסות. ישראכרט אינה מונופול דורסני המנצל את כוחו כדי לרמוס את הצרכנים, כפי שמנסים לצייר אותה. ומצד שני, הדרישה שישראכרט תאפשר סליקה צולבת בכרטיסיה, אינה פגיעה בלתי סבירה בזכות הקניין או בולשביזם.

קצת היסטוריה. במשך כמעט עשור בלמה ישראכרט בהצלחה כל ניסיון לכפות עליה לאפשר לחברות כרטיסי האשראי המתחרות בה, לסלוק את כרטיסי ישראכרט - המותג המקומי אותו פיתחה בעצמה מ-1975, המחזיק 17% מהשוק. בשנת 2006 נחתם הסכם סליקה צולבת בין שלוש החברות לגבי כרטיסי מאסטרקארד ו-ויזה, אבל גם בהסכם זה, שזכה לברכת רשות ההגבלים העסקיים, נותרו כרטיסי ישראכרט מחוץ להסדר הסליקה הצולבת. בישראכרט אולי חשבו אז שבכך ירדה הסוגיה מסדר היום, אבל ארבעה חודשים בלבד אחרי חתימת ההסכם, בפברואר 2007, נכנס משרד האוצר לתמונה, והחל לקדם חקיקה שתכפה על ישראכרט לאפשר סליקה צולבת.

ישראכרט יצרה לעצמה יתרון עצום

על מה הסכסוך? מדוע בעצם כה חשוב לכאל ולאומי קארד לסלוק את כרטיסי ישראכרט? כדי להבין זאת צריך להבין איך עובד מנגנון הסליקה. למרבית בתי העסק יש הסכם סליקה עם חברה אחת בלבד. היא זו שסולקת את כל חיובי הכרטיסים של לקוחות בתי העסק, מתחשבנת אחר כך עם החברה המנפיקה, ומשלמת לה עמלה צולבת. עבור הצרכן המנגנון הזה שקוף, ומבחינתו בית העסק ממילא מכבד כמעט תמיד כל כרטיס שיציג.

מה קורה עם כרטיסים שאינם נכללים בהסדר הסליקה הצולבת? אם החברה שעמה עובד בית העסק סולקת כרטיסים אלו הם יכובדו באותו מקום, ואם לא -אז לא. כך, מאחר שישראכרט אינה נכללת כאמור בהסדר הסליקה הצולבת, לבעל בית העסק שאינו חתום איתה יש בעיה קשה. אמנם תיאורטית הוא יכול להכריז שהוא לא מכבד כרטיסי ישראכרט, אבל אז הוא יוותר על 17% מלקחותיו, מהלך שמשול להתאבדות עסקית. הלקוח הרי פשוט ילך לחנות אחרת.

נתוני משרד האוצר ממחישים את היתרון העצום שיצרה לעצמה ישראכרט כתוצאה מכך שרק היא סולקת את כרטיסי המותג ישראכרט: 80% מבעלי בתי העסק הקטנים בישראל סולקים עם ישראכרט, בהשוואה ל-50% עם כאל ו-33% עם לאומי קארד. זאת ועוד, 33% מהעסקים סולקים רק באמצעות ישראכרט בהשוואה ל-11% שסולקים באמצעות כאל ו-8% באמצעות לאומי קארד. ולסיום, כאשר בעל בית עסק מחליט להיכנס לכאב ראש של סליקה באמצעות שתי חברות, ב-98% מהמקרים החברה הנוספת תהיה ישראכרט.

הקרב בין ישראכרט למשרד האוצר נמשך ארבע שנים וחצי, כשבמקביל פעלה כאל בסיוע לוביסטים ממשרד גלעד, לקידום החוק. ביולי 2011 החוק עבר. נקבע כי החל מ-15 במאי 2012, יחויב מנפיק המחזיק מעל 10% משוק כרטיסי האשראי (ובאופן מקרי לחלוטין רק ישראכרט עומדת בתנאי זה), לאפשר לסולקים אחרים לסלוק עסקאות שבוצעו בכרטיסיו. במילים אחרות, החוק כפה על ישראכרט לאפשר למתחרותיה לסלוק את כרטיסי המותג ישראכרט. נותר רק לסכם את תנאי הסליקה הצולבת.

החל מו"מ בין החברות. ישראכרט תבעה דמי זיכיון של מיליוני שקלים תמורת השימוש במותג שלה וסליקת כרטיסיה. לאומי קארד חתמה, כאל סירבה והחלה ללחוץ על גילה להתערב. לבסוף רשות ההגבלים אכן נכנסה לתמונה והחלה לבחון אם התנאים שדורשת ישראכרט מהווים פגיעה בתחרות. אתמול, כאמור, טרף גילה את הקלפים והודיע כי בעוד הוא "בודק את גובה התשלום שמבקשת ישראכרט", בשלושת החודשים הקרובים היא תחויב לאפשר סליקה צולבת מבלי לגבות תשלום בעבורה.

ולהלן התוצאות

מנכ"ל ישראכרט, דב קוטלר, הפסיד. הוא נדרש לוותר על מותג יקר ערך ולפתוח אותו לשימוש מתחריו ללא תמורה. "מדוע שלא אוכל לדרוש בתמורה דמי זיכיון, בדיוק כמו ש-ויזה ומאסטרקארד גובות ממני ומשאר החברות שסולקות אותן?", שואל קוטלר. אבל הנזק האמיתי של ישראכרט אינו באובדן דמי זיכיון של כמה מיליוני שקלים, אלא באובדן היתרון התחרותי שתיארנו קודם. מעתה נתח השוק של ישראכרט יקטן, וכדי לשמר אותו יהיה על קוטלר להוריד עמלות לבתי עסק ולהפסיד הכנסות.

ישראל דוד, מנכ"ל כאל, השיג ניצחון גדול, והצליח לגרום לרגולטור להתערב לטובתו. מבחינתו דרישות ישראכרט היו עושק לשמו. "לא רק שהמונופול של ישראכרט דרס את השוק לאורך שנים, עכשיו גם צריך לשלם לו דמי מעבר?", הוא תהה. מהזווית שלו, טוב עשה הרגולטור שהתערב. אבל פתיחת השוק לתחרות היא עניין אחד, וניצחון בתחרות הוא עניין אחר. וישראכרט, כפי שעתיד דוד לגלות, היא מתחרה קשוחה.

מהזווית של תמר יסעור, מנכ"לית לאומי קארד, הכל טוב. היא הייתה מוכנה לשלם את המחיר שקוטלר דורש, שמבחינתה היה סביר כדי להתחיל לסלוק את ישראכרט. הרי כפי שראינו קודם, נתח השוק של לאומי קארד בבתי עסק נמוך משל אחרים. אז יסעור חתמה, ולאחר מכן נתנה לכאל להילחם בעבורה. כעת לאחר שהרשות ביטלה את ההסכם שחתמה עם ישראכרט, היא באותו מצב אך תשלם פחות.

 22