יו"ר אורידיון: "אני לא מאמין בתרבות האינסטנט אקזיט"

אלן אדלר, יו"ר ומנכ"ל אורידיון (Oridion), לא יודע כמעט מילה בעברית - גם 19 שנה לאחר שעלה לארץ. "אני לא מתגאה בזה", הוא מתנצל רגע לפני שהוא מתיישב להתראיין באופן נרחב, אולי בפעם הראשונה והאחרונה שלו בתפקיד.

אדלר אולי לא יודע מילה בעברית, אך מכירת אורידיון הישראלית לקובידיאן (Covidien) האמריקנית הוכיחה כי הוא יודע לבנות עסק מצליח לאורך זמן וליצור ערך רב לציבור בעלי המניות שלו, וזאת כמעט בלי הכרה ציבורית. אורידיון, אחת מתוך שלוש חברות ישראליות שהונפקו בשוק ההון השוויצרי, עומדת לעבור לזרועותיה של קובידיאן תמורת 346 מיליון דולר במזומן - 25 שנה לאחר הקמתה - ובכך להפוך לאחד האקזיטים המוצלחים בתעשיית הציוד הרפואי הישראלית.

החברה, שפיתחה ציוד רפואי לכימות ואפיון רמות הפחמן הדו חמצני (CO2) בדם, נמכרת בפרמיה של 91% על מחיר המניה הממוצע בחודשיים שקדמו להודעת המכירה. במילים קצת יותר פשוטות, קובידיאן רוכשת את אורידיון לפי שווי כמעט כפול משוויה הבורסאי.

אדלר, המרוויח הגדול מהמכירה (ראו מסגרת), הוא איש די צנוע. ממעט לדבר על עצמו ועל תרומתו לחברה (אך מכביר במילים על ההצלחה של אורידיון), לא ממש מחפש את אור הזרקורים, וכבר מתחיל קצת להתגעגע לתפקיד שעדיין לא עזב.

- מכירת אורידיון מעציבה או משמחת אותך?

(מחייך) "גם וגם. אני שמח כי קיבלנו מחיר ממש טוב, וכי עכשיו יהיה לי יותר זמן לבלות עם משפחתי. אני מחכה בהתרגשות לשלב הבא בחיי. מצד שני, אני קצת עצוב כי העתיד של אורידיון נראה כרגע די מבטיח, וסביר שהייתי נהנה להוביל את החברה עוד כמה שנים".

- יהיה לך תפקיד ניהולי כלשהו בחברה לאחר מכירתה?

"לא, ואני גם לא רוצה".

אדלר (71) מונה למנכ"ל אורידיון לפני 8 שנים, וליו"ר לפני 9 שנים (לאחר שנטל הפסקה של 3 שנים מתפקיד היו"ר), ולא ממש במקרה. לפני אורידיון, היה אדלר שותף בקרן ההון סיכון אוורגרין שהייתה אז בעלת המניות הגדולה באורידיון. "הייתה לי חוויה נפלאה באוורגרין", הוא מעיד, "זו הייתה תקופה מאוד טובה עבור תעשיית ההון סיכון הישראלית".

נקרא לדגל על ידי המייסד

לאוורגרין הצטרף אדלר רגע לאחר שעלה לישראל עם משפחתו בשנת 93'. "במקור אני מניו יורק, אך ברוב חיי הבוגרים גרתי מחוץ לארה"ב, בסקנדינביה, הולנד ואנגליה", הוא מספר. אדלר ראה לא מעט עולם בגלל הקריירה הראשונה שלו, יועץ ושותף בענקית הייעוץ העולמית מקינזי. "אשתי במקור מדרום אפריקה, ותמיד היה לה קשר חזק לישראל", הוא מסביר את הרקע לעלייתו לארץ. "היו לנו אז שני ילדים צעירים, ושנינו היינו ציונים. רצינו שהילדים שלנו יגדלו כאן".

אדלר התיישב עם משפחתו בשכונת ימין משה בירושלים, שבה הוא גר גם עכשיו. שני ילדיו הצעירים משרתים כרגע בצה"ל. לו ולאשתו, דרך אגב, זהו פרק ב'. לשניים יש חמישה ילדים נוספים מפרק א' של כל אחד מהם, ו-11 נכדים. "כן, זה הרבה", הוא מודה.

אורידיון, כך מתברר, הייתה ההשקעה הישראלית הראשונה של אדלר לאחר שהצטרף לאוורגרין. במסגרת הנפקת החברה, שבוצעה באפריל 2000 והצעת מכר שבוצעה 10 חודשים מאוחר יותר, מכרה אוורגרין את כל החזקותיה באורידיון. כפועל יוצא אדלר פרש מהדירקטוריון אך די במהרה מצא את עצמו שוב בחברה. "ג'ורג' יריב, מייסד החברה והמנכ"ל באותה תקופה, נאלץ לפרוש מתפקידו בגלל בעיות רפואיות", מספר אדלר. "היה לי קשר טוב אתו, והוא קרא לי לדגל וביקש ממני להחליף אותו בתפקיד. הסכמתי כי אהבתי את החברה".

- היססת לפני שהחלטת לחזור לחברה?

"לא ממש. חשבתי על זה הרבה, אך האמנתי בפוטנציאל של החברה, והגעתי למסקנה שזה נכון עבורי לכהן בה כמנכ"ל. זו אכן הייתה חוויה נהדרת".

- מה גרם לך להתאהב בחברה?

"הכרתי קצת את התחום שבו היא עוסקת דרך אחד מלקוחותיי במקינזי, והאמנתי שהטכנולוגיה של אורידיון יכולה להפוך אותה למובילה בתחומה".

בדיעבד, אדלר צדק. אורידיון הפכה למובילה עולמית במה שקרוי בעגה המקצועית קפנוגרפיה (Capnography) - כימות ואפיון של רמות הפחמן הדו חמצני בתהליך הנשימה. קפנוגרפיה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הפיקוח על חולים שנמצאים באשפוז ממושך לאחר ניתוח, או ממתינים בחדר מיון.

בתהליך הנשימה אנו שואפים חמצן ונושפים CO2, אך אם אנו לא נושמים נכון או צוברים אוויר בריאות מבלי לפלוט אותו, אותו CO2 הופך לרעיל כי הוא תופס את מקומו של החמצן, ומשקלו הסגולי הגבוה משל החמצן מגדיל את הסיכויים למות מחנק במקומות סגורים ונמוכים כמו מרתפים וחדרים אטומים. לכן, הקפנוגרפיה הפכה לאינדיקטור הראשון שמזהה קשיי נשימה, ואורידיון הפכה לחברה שהפתרון שפיתחה לפני למעלה משני עשורים הוא מציל חיים.

כך, צברה אורידיון יותר משני שלישים משוק הקפנוגרפיה העולמי, והכוונה היא לקפנוגרפיה בחדרי טיפול נמרץ, בחדרי טיפול נשימתי ובחדרי מיון.

- כיהנת כמנכ"ל במשך 8 שנים, הרבה מעל תקופת כהונה ממוצעת של 5 שנים. לא היו לך רגעי משבר במהלך השנים?

"לא, לא היו. היו תקופות מעט קשות מהרגיל, כמו הפעם שבה איבדנו לקוח מאוד חשוב, או הפעם שבה רשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA) הטילה אזהרת יבוא על חלק מהציוד שלנו, אך כל משבר כזה נפתר בסופו של דבר".

כשהוא מדבר על הצלחת החברה, אדלר נותן קרדיט גם למזל. "היה לנו הרבה מזל שהצלחנו להנפיק את החברה. מזל תמיד משחק תפקיד חשוב בבנייה של עסק".

- תמיד האמנת בעתיד החברה?

"כן, כי תמיד התקדמנו אל עבר המטרה הסופית, והיא להיות Standard of Care, ולא רק בתוך חדר הניתוח".

הצעה שאי אפשר לסרב לה

כשאדלר אומר "Of Care Standard " פירוש הדבר הוא למידה שבה הלקוחות הסופיים של אורידיון, בעיקר בתי חולים, מאמצים את הקפנוגרפיה כסטנדרט. ככל שיש יותר ארגונים ואיגודים בעלי שם שממליצים על אימוץ קפנוגרפיה, כך עולה קרנה של החברה, וזה אכן מה שקורה בעיקר בשנתיים האחרונות.

זו גם אחת הסיבות שקובידיאן, שמלבד אורידיון הספיקה לרכוש השנה שתי חברות ישראליות נוספות (סופרדיימנשן ופוליטאץ'), שמה עינה על החברה. "לא העמדנו את עצמנו למכירה", מבהיר אדלר מיד לאחר השאלה לגבי הרגע שבו נוצר הקשר בין שתי החברות. "לא חיפשנו רוכש. בכלל לא. להיפך, במהלך השנים קיבלנו לא מעט הצעות, ותמיד סירבנו".

- אז מה קרה הפעם?

"בקיץ האחרון קובידיאן הגישה לנו הצעת מחיר ראשונית, הדירקטוריון שקל אותה ולבסוף דחה".

- מה היה המחיר?

(מחייך) "מצטער, אני לא יכול להגיד".

קובידיאן לא התייאשה, וגם לאחר שנענתה ב"לא, תודה", שתי החברות המשיכו לנהל ביניהן מו"מ, עד שבפברואר שיפרה קובידיאן את הצעתה. הפעם, כפי שמעיד אדלר, הדירקטוריון לא יכול היה לסרב לה. "תמיד האמנו שכשנתמזג עם חברה גדולה מאתנו - זו תהיה קובידיאן", מודה אדלר, "זו חברה מובילה בתחומה, ותמיד היא הכירה בחשיבות של הפתרון שלנו. קובידיאן הכירה אותנו ממש טוב, ואנחנו תמיד כיבדנו את ההצלחה שלה".

- אז זו הייתה רק שאלה של מחיר?

"בסופו של דבר, כן. כחברה ציבורית, הדירקטוריון היה מחויב כלפי כל בעלי המניות, ולכן המחיר היה צריך להיות מספיק אטרקטיבי".

- אם אורידיון הייתה פרטית, ואתה היית בעל המניות הגדול בה, היית מוכר אותה במחיר הזה?

(מחייך) "זו שאלה טובה. הייתי צריך לחשוב על זה הרבה. אולי לא הייתי ממהר למכור, אך במקרה הזה - השוק תמחר את אורידיון לפי חצי מהמחיר לפיו היא נרכשת".

- שוק ההון השוויצרי אכזב אותך?

"כן ולא. אני חייב לו תודה כי הצלחנו לבצע במסגרתו שתי הנפקות, ויש בעלי מניות שנותרו נאמנים לנו מההנפקה ועד עכשיו. מצד שני, נסחרנו בדיסקאונט, בעיקר בהשוואה לשווי אליו יכולנו להגיע אם היינו נסחרים בנאסד"ק".

- שקלתם להפוך לציבוריים בארה"ב?

"כן, אך די מהר הבנו שהעלויות הכרוכות בכך גבוהות מדי, ושמהלך שכזה לא ישרת את בעלי המניות".

- ובלי קובידיאן, כמה שנים נוספות אורידיון הייתה מצליחה לשרוד לבד?

"קשה לדעת כי אי אפשר לחזות מתי יבוא המכשול הבא. כרגע זה נראה שהחברה הייתה יכולה להמשיך לבד במשך 5-10 שנים מהיום".

ירושלים על המפה

במסגרת הרכישה, התחייבה קובידיאן לשמר את מרכז המו"פ של אורידיון בירושלים - מרכז שבו מועסקים חלק ניכר מ-135 עובדי החברה. "למזלנו, קובידיאן מגלה הרבה עניין בישראל, ובמקרה שלנו היא רוצה להפוך את מרכז המו"פ בירושלים למרכז מצוינות עולמי בתחום הקפנוגרפיה", מגלה אדלר. "זו הזדמנות נהדרת עבור ירושלים, ולי זה חשוב שהעיר תתפתח".

- הייתה לך יד בדבר?

"לא. זו יוזמה שלהם".

אורידיון נמכרת 25 שנה לאחר שהוקמה. בתור איש הון סיכון לשעבר, מה אתה חושב על חברות שנמכרות זמן קצר לאחר שהקימו אותן, ולפעמים כשאין להן בכלל מוצר מסחרי?

"אני לא בעד זה, ואני לא מאמין בתרבות האינסטנט אקזיט. חברות צריכות לנסות להתפתח כמה שיותר לבד לפני שהן נמכרות למרבה במחיר. ועדיין, בתעשיית הציוד הרפואי, ובתעשיית הביומד בכלל, קשה ליצור חברה גדולה ללא גיוסי הון כבדים, ולא תמיד קל לגייס. לכן, הרבה חברות כאלו ממהרות להירכש. זו הסיבה שקשה לי להאמין שבתחומים האלו תצמח כאן טבע או צ'ק פוינט הבאה".

- מה התוכניות שלך לעתיד?

"עדיין לא החלטתי. לא התפניתי לחשוב על זה בכלל. אין ספק שאבלה יותר זמן עם משפחתי, ואולי אשב בדירקטוריון של חברה אחת או שתיים".

- ותחביבים יש לך?

"אין לי תחביבים, אבל גם אין לי בעיה להעסיק את עצמי. אני אוהב לקרוא. למשל עכשיו אני קורא את "לחשוב, לאט ומהר" של פרופסור דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה".

- אתה וורקוהוליק?

"לא. תמיד איזנתי נכון בין העבודה למשפחה, ואני נהנה מהדברים הנפלאים שישראל מציעה לי".

בנקודה זו בוחר וולטר טבצ'ניק, סמנכ"ל הכספים ומי שלאורך השנים היה אחראי על עיקר התקשורת בין החברה למדיה ולציבור המשקיעים, לגלות לנו משהו קטן על אדלר. "הוא פותר סודוקו בלי עט", הוא חושף, ואדלר עונה, "לא כולם עושים את זה כך?"

למרות זאת, אדלר מעיד על עצמו כי אינו "איש של הפתעות", וכי העדיף שטבצ'ניק יהיה בפרונט מול המדיה והמשקיעים, בעיקר בגלל בעיות השפה והעובדה ש"נוח לי להיות מאחורי הקלעים. אני בן אדם די צנוע, וגם מאוד רגוע. קשה להכניס אותי לפאניקה".

אנחנו נעיד שאדלר מכיר את עצמו טוב. די טוב.

92 מיליון שקל ב-8 שנים

למרות שאינו מייסד החברה, אדלר הוא המרוויח הגדול ממכירתה, בגלל סיבה פשוטה אחת: הוא הקפיד במהלך שנות עבודתו בחברה לצבור את האופציות למניות שקיבל, ולא מכר אפילו מניה אחת. כך הפך לבעל המניות הפרטי הגדול ביותר בחברה, עם החזקה של 6.6% מההון (בדילול מלא), שתניב לו מהמכירה 24 מיליון דולר (ברוטו לפני מס), שהם 92 מיליון שקל.

למעשה, ולפי מה שאדלר מעיד על עצמו, צבירת האופציות והמניות נעשתה על חשבון קבלת שכר נמוך בהרבה מהמקובל בשוק, שניתן לו במהלך שנות כהונתו בתפקיד. ואכן, מבדיקת "גלובס" עולה כי לפי הסכם ההעסקה האחרון שלו, אדלר קיבל שכר שנתי במזומן של 12 אלף דולר בלבד (שזה 1,000 דולר בחודש ולא יותר), חבילת אופציות שנתית ששוויה לפי מודל בלאק אנד שולס היה 288 אלף דולר, והקצאה שנתית נוספת של אופציות שמהוות חצי אחוז מסך ההון של החברה (כשני שלישים מהחבילה הראשונה).