משכנתא כדי להיקבר לצד בן הזוג

בתי המשפט דנים מדי יום בתביעותיהם של בני זוג שרצונם להיפרד בחייהם, רצוי מהר ככל האפשר, אך לפני 10 שנים בית המשפט העליון דן בתביעה חריגה של אישה אשר אינה מעוניינת להיפרד מבעלה גם לאחר מותו.

בשנת 1995 הגישה ליביה וירג מכרמיאל תביעה כנגד דרישתה של המועצה הדתית באזור מגוריה לשלם סך של 3,500 שקל עבור הזכות לשמור לעצמה חלקת קבר בצמוד לבעלה המנוח, וטענה כי הזכות להיקבר בצמוד לבן הזוג צריכה להינתן בחינם. לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את תביעתה, ערערה גברת וירג לבית המשפט העליון, אשר 7 שנים מאוחר יותר אישר את זכותה של המועצה לגבות תשלום עבור שירות זה.

בית המשפט העליון הסכים עם הטענה כי הזכות להיקבר בצמוד לבן הזוג תואמת את הלך רוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הדואג לכבודו של אדם גם לאחר מותו, וכי האינטרס של בן הזוג, כמו גם של בני המשפחה האחרים הבאים לפקוד את הקברים, שישכנו השניים זה לצד זה לנצח.

עם זאת, בית המשפט העליון הזכיר כי בנוסף לאינטרסים הפרטיים קיימים גם אינטרסים ציבוריים המושפעים מן הרצון של בן הזוג להיקבר במקום מסוים, לרבות תכנון בית העלמין, מצוקת המקום וההוצאות הכרוכות בשמירת מקום הקבורה.

במאמר מוסגר אמר בית המשפט העליון כי התובעת טענה רק נגד העיקרון של גביית התשלום ולא כנגד גובהו, וחבל שכך, שכן לגובהו של התשלום יש משמעות רבה.

ניתן לקבל ולהסכים עם ההיגיון שבדרישת סכום כסף סמלי עבור שמירת מקום הקבורה, כדי לגרום לאנשים להשקיע מחשבה אמיתית בשאלה אם יש להם צורך בשמירת המקום, והדבר לא ייעשה באופן אוטומטי, אך לא ינוצל בסופו של יום. עם זאת, תוצאה זאת ניתן היה להשיג גם באמצעות גביית סכומים בסדר גודל של 500 שקל ולא האלפים הרבים הנגבים כיום.

מאז ניתן פסק הדין עברו כ-10 שנים, ומאז חלו מספר שינויים, המצדיקים דיון מחדש בשאלת זכותן של המועצות הדתיות והחברות קדישא לגבות סכומי כסף עצומים עבור הזכות להיקבר לצד בן הזוג.

ראשית, סכומי הכסף אשר נדרשים לשלם כיום בני הזוג צמחו ועלו בחלק מן המועצות, ללא כל קשר או פרופורציה למדד.

כך, למשל, בתל-אביב עלו מחירי הקבורה ב-27% מעבר למדד, ובנצרת עילית ב-105% מעבר למדד. לעניין זה יש לומר כי לא רק עליית הסכומים היא תמוהה, אלא גם ההיגיון מאחורי נקיבת המחירים השונים במועצות מלכתחילה. בדימונה, למשל, נדרש בן הזוג לשלם כ-4,200 שקל כדי להיקבר ליד בת זוגו, אך בפרדס-חנה הוא נדרש לשלם כ-3,300 שקל בלבד.

האבסורד גדול עוד יותר בהתייחס לשיטות הקבורה החדשות במרכז. מחצית מן הנפטרים מדי שנה מתגוררים במחוזות תל-אביב והמרכז, שם מצוקת בתי העלמין הגיעה לשיאים חדשים. לכן חלק מבתי הקברות, כמו בתי הקברות בגבעתיים, יפו או חולון, הוכרזו כבתי קברות סגורים, ורכישת חלקת קבר בהם עולה עשרות אלפי שקלים.

בבתי קברות פעילים כמו בית הקברות ירקון ניתן להיקבר ב"קבורת מכפלה" או "קבורת על" - שתי שיטות קבורה שבהן בן הזוג האחד נקבר מעל בין הזוג האחר באותה חלקת קבר.

אולם על אף שהמועצה הדתית ממילא אינה יכולה לעשות שימוש עבור מקומו של בן הזוג במכפלה עבור אדם אחר, ולמרות שאין פעולות שימור, גינון או תחזוקה אחרות הנוגעות לחלק העליון של הקבר ביתר על החלק התחתון שלו, עדיין נדרשים בני הזוג של הנפטרים לשלם סכום השווה למשכורת חודשית ממוצעת במשק, קרי קרוב ל-9,000 שקל כדי לשמור את זכותם להיקבר באותה חלקה עם בן הזוג. על שום מה ולמה?

בשנת 1996 הועדה לביקורת המדינה מצאה לנכון להכליל לראשונה את החברות קדישא כגוף הנתון תחת ביקורתו של מבקר המדינה, ובדוח מבקר המדינה משנת 2009, המבקר אכן התריע כנגד העדר פיקוח ובקרה יזומים, מובנים ושיטתיים של המשרד לענייני דתות על חברות קדישא בנושאים כספיים.

נראה כי הגיעה העת לבדוק מחדש גם את הנושא של עלויות שמירת חלקת קבר נוספת עבור בן הזוג, ולהפכה לזכות שווה לכל נפש, בטרם נדרש כולנו לקחת משכנתא כדי להיקבר ליד יקירינו.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".