מה שמותר לזרים אסור לטייקונים

העשור החולף הסתיים בשתי עסקאות דרמטיות שהשלימו את העברת השליטה בשלוש חברות הסלולר המקומיות לידיים ישראליות: בשלהי 2009 השתלטו אילן בן דב ושאול אלוביץ על פרטנר ובזק (החברה האם של פלאפון), בשתי עסקאות ענק שהעניקו לחברות הנרכשות שווי של 10 מיליארד שקל ו-23 מיליארד שקל, בהתאמה. זאת, לאחר שארבע שנים קודם לכן השתלט נוחי דנקנר, באמצעות דסק"ש, על חברת סלקום.

עד לפני כשנתיים, ההערכות היו כי לחברות הסלולר מצפה עתיד ורוד: בעלי הבית החדשים קיוו להמשיך ליהנות ממכונות המזומנים שרשמו רווחי שיא וניהלו ביניהן מאזן אימה שמנע תחרות אמיתית. חסמי כניסה גבוהים ורפיסות שלטונית אמורים היו לשמר את המצב הקיים.

אלא שבשנה האחרונה מציגות השלוש הידרדרות מהירה בביצועים העסקיים וכפועל יוצא אבד רוב שוויין. מניית סלקום כבר מחקה כ-70% מערכה ב-2010, בדומה להפסד של המשקיעים בפרטנר, וגם מניית בזק נחתכה בעשרות אחוזים.

במבט לאחור ברור כי המשקיעים הזרים יצאו מהענף בזמן, עם רווחים שמנים במיוחד: בל סאות' ומשפחת ספרא, שייסדו את סלקום לצד קבוצת אי.די.בי, רשמו כרווח כמעט את כל התמורה מעסקת המכירה, בסך 1.34 מיליארד דולר. האצ'יסון, שמכרה את מניות השליטה לבן דב, דיווחה על רווח הון של מיליארד דולר מהמכירה, ואילו קבוצת סבן-אייפקס גרפה תשואה פנומנלית של 300% ורווח של מיליארדי שקלים על השקעתה בבזק, בתוך ארבע שנים בלבד.

כחלון נכנס אחרי שהזרים יצאו

זמן קצר לאחר יציאת הזרים, הופיע בשטח שר תקשורת אקטיביסט בדמותו של משה כחלון, טרף את הקלפים וגילה יכולת עמידה יוצאת דופן מול לחצי הטייקונים. כחלון הוריד את דמי הקישוריות, ביטל קנסות יציאה ללקוחות והכניס מפעילים סלולריים חדשים.

ייתכן שיהיו מי שיפטרו זאת כצירוף מקרים בלבד, אבל לנו נראה כי הופעת המהלכים מבית היוצר של כחלון בזירת התקשורת המקומית רק לאחר שהמשקיעים הזרים יצאו ממנה, מלמדת כי הזרים היוו שכפ"צ יעיל בפני גזירות רגולטוריות בענף. מרגע שהאחרון שבהם יצא, השתחררה הממשלה מהפחד הפרובינציאלי משהו של "מה יגידו הזרים" ושינתה את כללי המשחק.

במלים אחרות, דווקא בעלי השליטה המקומיים, אלה ששוחים במסדרונות השלטון ומגייסים לשורותיהם רגולטורים לשעבר, התבררו כחלשים בהרבה מול הממשלה, מאשר הזרים. אין זה סוד כי הטייקונים המקומיים הפכו בשנה האחרונה לפרסונה נון גרטה בקרב הציבור בישראל, וקובעי מדיניות הקשובים לרחשי הלב של הציבור, שאבו מכך בוודאי לא מעט השראה למהלכיהם.

ולא מדובר רק בענף התקשורת: ראינו לאחרונה כיצד מנכ"ל נובל אנרג'י יוצא ונכנס בקלות אל לשכת רה"מ, בכל פעם שהגיע לביקור בארץ. לשותפו המקומי, הטייקון יצחק תשובה, קשה הרבה יותר לפגוש את רה"מ, ובהחלט ייתכן שללא נובל אנרג'י, הכרעת האוצר על גבוה תמלוגי הגז לא הייתה מתרככת כפי שקרה בפועל.

ואם להסתכל קצת קדימה, יהיה מעניין לעקוב אחר ההתפתחויות בענף הביטוח המקומי, לאחר שענקית הביטוח האיטלקית ג'נרלי מכרה את השליטה במגדל. נכון להיום ההערכה הרווחת היא שהקונה, שלמה אליהו, עשה עסקה מצוינת. האם זה עשוי להשתנות לאחר שיוסר שכפ"צ המשקיע זר גם בענף זה?