אנונימיות בחסות המחוקק

יותר מקו אחד מחבר בין פסיקתו של בית המשפט העליון מהשבוע שעבר בפרשת שידורי הפרמיירליג באינטרנט, לבין פסק הדין מלפני כשנה בפרשת רמי מור. בשני המקרים העלו גורמים שונים תכנים לרשת האינטרנט באופן אנונימי, שגררו אחריהם טענות על הפרות דין במישור האזרחי. בשני המקרים ביקשו הצדדים הנפגעים מבית המשפט להורות לספקיות האינטרנט לחשוף את פרטי המעוולים, ובשני המקרים בית המשפט סירב, תוך הבעת מורת-רוח ממצב החקיקה בנושא, ותוך קריאה למחוקק לפעול לשינוי המצב.

אלא שבפרשת רמי מור (רע"א 4447/07) היה מדובר במאבק נגד האנונימיות של הטוקבקיסטים ברשת, והשאלות המשפטיות עסקו בלשון הרע ובהיקפו הראוי של חופש הביטוי האנונימי באינטרנט - בעוד שבפרשת הפרמיירליג (ע"א 9183/09) הנושא הוא קניין רוחני, והשאלה האם העברת שידור אינטרנטי של משחקי הליגה האנגלית באמצעות הזרמה (סטרימינג) מהווה הפרה של זכויות השידור והקניין הרוחני המצויות בידי הליגה.

השופטת מיכל אגמון-גונן העלתה על נס, בפסק דינה בבית המשפט המחוזי מ-2009, את חשיבותה של הזרמת השידור באינטרנט ללא תשלום לרווחת הציבור, תוך שהיא מכפיפה לגישתה זו כמה מסקנות משפטיות שנויות במחלוקת. היא קבעה, למשל, כי העברת המשחק באמצעות סטרימינג אינה מהווה שידור כמשמעו בחוק; ולפיכך, שגם לא מתקיימת במקרה זה הפרה של זכויות שידור; היא גם עמדה על "התרומה החברתית החשובה" שבהעברת המשחק, ההופכת את הפעולה לשיטתה לשימוש הוגן בחומר.

שופטי העליון, אליעזר ריבלין, חנן מלצר וניל הנדל, הפריכו אחת לאחת כמעט את כל קביעותיה של אגמון-גונן, נאצלות ככל שיהיו. הם קבעו כי הקרנת המשחקים באתר מהווה שידור, ולפיכך שהופרו זכויות שידור, ובנוסף קבעו כי הגנת השימוש ההוגן אינה חלה.

אלא שמכאן ועד להיענות לבקשת הפרמיירליג לחשוף את פרטיו של מפעיל האתר, הדרך אינה אוטומטית, והיא עוברת בהסדר החקיקתי הקיים - וגם בזה הרצוי, שבית המשפט קורא למחוקק להסדירו.

הזכות לאנונימיות

גם בדיני הקניין הרוחני, כמו בתחום חופש הביטוי, יש ערך טבוע לזכותו של אדם להישאר אנונימי. אבל בשונה מצייר - שאינו רוצה לחתום בשמו על יצירתו - כאן מדובר באנונימיות של מפר הזכות, לא של היוצר עצמו, ולכן האנונימיות כשלעצמה אינה חלק מחופש הביטוי האמנותי.

אלא שהחסר החקיקתי מונע לשיטת שופטי הרוב את יצירתה של מסגרת דיונית, את הפרוצדורה המשפטית שתסמיך את בית המשפט לחייב את ספקית האינטרנט לחשוף את פרטיו של מפעיל האתר.

לאחרונה, אגב, פורסמה הצעת חוק חשיפת פרטי מידע של משתמש ברשת תקשורת אלקטרונית, המבקשת להסדיר את האפשרות לחשיפת פרטיו של מפר זכות אזרחית אלמוני באינטרנט. שופטי העליון למדים מכך שכמוהם, גם המחוקק הבחין שיש צורך להסדיר את הנושא בחקיקה. אלא שהם גם מסיקים מהצעת חוק זו את המסקנה שהמצב החקיקתי כיום אינו מאפשר להם להורות על חשיפת הפרטים.

אין זה המקרה היחיד או הראשון שבו נתקל בית המשפט בסטגנציה חקיקתית. מתברר כי למרות פעלתנות היתר של חברי הכנסת בתחום החקיקה, המגישים על ימין ועל שמאל מבול של הצעות חוק שונות ומשונות, הרי שרפורמות חקיקתיות נדרשות מתקדמות להן בעצלתיים, ולעתים עוברות שנים עד שמחלקת החקיקה במשרד המשפטים מסיימת לגבש הצעת חוק בעקבות לאקונה שהתגלתה בפסיקה.

קיר הלאקונה החקיתית

השאלה היא כיצד השופטים מתמודדים עם הלאקונות הללו, בשנות ההמתנה הארוכות עד שהמחוקק יפעל. דרך פעולה אחת היא לנצל את המצב הנזיל של ההצעה, ולהשיא עצות: "יש לקוות כי ההסדר החקיקתי שיושג בסופו של יום, אכן יתחשב - בין היתר - בהבדלים האמורים בין מעוולים אנונימיים בהקשר של לשון הרע, לבין מפרים אנונימיים בקניין רוחני", כתב השופט אליעזר ריבלין, למשל.

השופט ניל הנדל הלך עוד יותר רחוק. הוא קבע כי ניתן כבר היום, בדרך של פיתוח שיפוטי, לראות בספקיות האינטרנט נתבעות בהליך המשפטי, כך שפסק הדין יוכל לחייבן לחשוף את פרטי מפעיל האתר.

את מישור הזכות המהותית פותר הנדל כך: הספקיות מעניקות שירות לבעל האתר תמורת תשלום; כתוצאה ממתן מקום אחסון וכתובת אינטרנטית לבעל האתר, המפר באופן אנונימי את זכויות היוצרים, נוצרת זיקה בין הספקיות לבין בעל זכות היוצרים. כך נוצרת לספקית האינטרנט חובת זהירות כללית על-פי דיני הנזיקין.

אלא שאליעזר ריבלין וחנן מלצר הלכו באותו נתיב שנסלל בפרשת רמי מור, קרי: הנתיב הנתקל בקיר האלקונה החקיקתית. "מדובר למעשה בהליך מעין-חקירתי, שבית המשפט מגויס לו בהליך מקדמי במתכונת כזו או אחרת", נימק ריבלין את הסתייגותו. "הליך זה אינו טריוויאלי, הוא מערב שיקולי מדיניות מורכבים והוא מצריך הסדרה חקיקתית". מלצר מכנה זאת "הסדר ראשוני".

ועם כל שיקולי המדיניות שהוליכו את בית המשפט להמתין ולא לנקוט לפי שעה את הצעד מרחיק הלכת של חקיקה שיפוטית, גם שופטי הרוב מבהירים לרשות המחוקקת כי לא ימתינו עד אין קץ. בהיעדר תזוזה מצד המחוקק, בית המשפט יפעל ויהפוך את גישתו של הנדל מתיאורטית למעשית.

משאיום הבחירות, המלווה בדרך-כלל בשיתוק חקיקתי, הוסר לפי שעה מעל הפרק, מן הראוי שהכנסת תציב גם את הנושא הזה על סדר יומה, אף שהוא מסעיר מעט פחות מגיוס תלמידי ישיבות או שינוי שיטת הממשל.

‎‎מורשת ריבלין

‏‎‎שופטים הם בעיקרם אנשים בודדים ועצמאיים בתפקידם. הם אינם כפופים לאיש ואינם תלויים באיש, איש-איש וצו מצפונו המקצועי. אחת הפעמים הנדירות שבהן מוצא את עצמו שופט תלוי בעמיתיו היא בהתקרב מועד פרישתו.

כשהשופט מישאל חשין עמד לפני פרישתו ב-2006, הוא הזהיר את חבריו לעליון לבל יעזו להתעכב בכתיבת חלקם בפסקי דין מרכזיים, שהמתינו על שולחנם - עיכוב שהיה עלול להימשך מעבר למועד האחרון, שבו יכול היה חשין עצמו לתת פסקי דין, ובכך להביא להחלפתו באותם הרכבים ולגניזת פסקי הדין שלו.

‏בשבוע הבא יפרוש מכהונתו המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין. ריבלין טרם החליט מה יהיה פסק הדין שייקרא בחגיגיות בטקס פרישתו, אם כי הדעת נותנת שעניין ההולדה בעוולה, המצוי בדיון בהרכב מורחב, הוא אחד המועמדים הבולטים.

אלא שהדבר איננו תלוי רק בריבלין, אלא בשני גורמים נוספים: האחד הוא השאלה האם עמיתיו להרכב יספיקו לסיים את כתיבת חלקם; והשני הוא השאלה כיצד יפסקו. לריבלין אין כוונה להישאר בדעת מיעוט בהלכה המהדהדת האחרונה שהוא מותיר אחריו. ‏‎‎‏