שיתנתקו מאווירת הלה-לה-לנד

רק שאלה אחת: האם שר-העל הכלכלי, בנימין נתניהו, ושר האוצר הארצי, יובל שטייניץ, אכן מסוגלים להינתק מאווירת החיים בלה-לה-לנד שבה חיו בשלוש השנים האחרונות? אם כן, הם גם יידעו לדלג על כל המכשולים הפוליטיים, ויהיו מסוגלים להעביר בממשלה, בכנסת, וגם בציבור, את הקיצוצים ההכרחיים והכבדים כבר בתקציב 2012.

אם לא, אם ימשיכו, לנוחותם האישית, להקשיב לקולות אלה שלא מסוגלים לראות את המציאות בעיניים, וימשיכו להוביל מדיניות כלכלית המלווה בשיח שבעיקרו הדגשה חוזרת של ניצחון הזוגיות הכלכלית המושלמת ביניהם - אז אכלנו אותה. אז המשבר-מיתון כבר כאן, וכל המהלך להכנסת קדימה לממשלה ודחיית הבחירות לסוף השנה הבאה, היה תרגיל חסר טעם שיש להצטער עליו.

להכניס את שאול מופז בראש קבוצה של 29 חברי כנסת לקואליציה יכול אכן להיות המהלך הכלכלי המבריק והחכם של נתניהו - בתנאי שיידע לנצל אותו לטובה. שכן, כל כולו נועד לשחרר את נתניהו מהסחיטה הכלכלית של אלי ישי ואריאל אטיאס מצד אחד, ואביגדור ליברמן מצד שני.

שני כוחות מנוגדים אלה ניהלו ומנהלים מדיניות סחיטה בלתי-פוסקת. אם זה דורש ומקבל, אז ההוא דורש ומקבל כפליים, ואז הראשון דורש שוב ומקבל שוב, והשני שומר על כבודו ודורש שוב... ככה זה כבר שלוש שנים. ישי ואטיאס עובדים אך ורק בעבור הבוחרים שלהם, וכל השאר לא מעניין אותם. ליברמן, לצד האינטרס הרוסי-ימני, פועל במרץ כדי להרחיב את מסת הבוחרים, ולעמוד במטרה שהציב לעצמו - לפרוץ את גבולות 20 המנדטים. את זה הוא עושה על ידי דרישות/סחיטות המתאימות למעמד הביניים, עם נטייה פוליטית של מרכז- ימין.

שני כוחות מנוגדים אלה לחצו את נתניהו ושטייניץ, תוך איומים תמידיים של ערעור הממשלה והתפרקותה. במקביל, יש לציין גם כמה פקידים בכירים באוצר ובמשרד ראש הממשלה, בעבר הקרוב ובהווה, שעזרו לבסס תודעת שפע כלכלית חסרת ביסוס ושקרית, כדי לחזק את מעמדם הם, לתת לבוס תחושה טובה, או כי אינם מסוגלים לעמוד בחום הרותח של מטבח כלכלי בעת משבר.

מנטרלים לחץ

הכנסת קדימה לקואליציה שוברת את דפוס הסחיטה הפוליטית, והופכת את חברי הכנסת שלה לפרטנרים כלכליים. עם זאת, חלק מחברי הכנסת של קדימה רואים בעיניים את סוף הקריירה הפוליטית שלהם, וזקוקים להרבה רעש וכותרות כדי שמישהו אולי יתייחס אליהם בבחירות הבאות. החברים האלה יכולים להתחבר לאופוזיציה הכלכלית, ולהקשות על המהלכים הנדרשים לצמצומים במשק.

כדי לנטרל מעט את הלחץ, אימצו נתניהו ומופז לחיקם הצמוד דווקא את רוני בר און, מהקולניים של קדימה, שמונה לראש הוועדה הכי מכובדת: חוץ וביטחון. גם אם בר און וכמה מחבריו ינסו להתעמת מול גל הקיצוצים, אפשר יהיה להסות אותם בציטוטים ישירים מנאומי בר און ב-2008, שבה כיהן כשר אוצר שהצליח לעמוד בצונאמי של המשבר העולמי.

ההסכם שנחתם בין נתניהו למופז מסמן שהשניים מודעים היטב לבעיות הכלכליות והציבוריות. ההסכם מדבר על העברת חוק ועדת הריכוזיות עד סוף הקיץ, על "תקציב חירום" כלכלי, היערכות למצב של החרפה בשווקים הבינלאומיים והנעת רפורמות שיביאו לפתיחת צווארי בקבוק, תחרותיות והתמודדות עם אבטלה. לסיכום, פוליטית, כלכלית, או אישית - יש היום רק ודאות אחת: הכלכלה תלויה בנתניהו.