תנחומים למנצח

היסטוריה קטנה נחגגת במצרים: עשרות מיליוני בוחרים ייצאו היום ומחר לקלפיות לבחור נשיא חדש. עד לפני שנים מעטות מינה הנשיא את עצמו, ומעט הבוחרים שיצאו לקלפיות היו חלק מהצגה מושלמת שביימו שליחי המשטר. כעת ישלשלו הבוחרים את הפתק לתיבות מבלי שיידעו מי יהיה מנהיגם הבא. לנגד עינינו עוברת מצרים ממשטר חד-מפלגתי למשטר רב-מפלגתי, שבו חילוניים ודתיים יחלקו בראשונה את עמדות ההובלה.

ברוך הבא אדוני נשיא מצרים, וגם תנחומינו הכנים. המועמד שייבחר יקבל לידיו מדינה על סף קריסה, שסיכוייו לשקמה מוגבלים. מאז ומתמיד היו בעיותיה של מצרים גדולות על שליטיה, עד שהפילו אותם בפח. גמאל עבד אל-נאצר מת בשברון לב, אנואר סאדאת נרצח, וחוסני מובארק נשלח הביתה וממתין לפסק דינו בבית המשפט. אבל מעולם לא עמדה אוכלוסייתה על 82 מיליון נפש, ובעיותיה היו כה מגוונות. אם יצליח לחלץ את ארצו ממצבה הנואש, יחולל הנשיא הבא נס.

המהלומות הכלכליות

כלכלת מצרים סופגת מהלומות בזו אחר זו מאז ההפיכה בפברואר 2011. התיירות, שהכניסה בשיאה 11 מיליארד דולר בשנה, פחתה בשליש בגלל האלימות. הון רב מתבזבז על הוצאות ביטחון שהולכות וגוברות, אם בשמירה על חוק וסדר ודיכוי מהומות, ואם בניסיון לייצב את המצב בסיני, שמאיימת להפוך לארץ יצורי הפרא.

משקיעים לא מזדרזים להגיע, ואילי הון מקומיים מחזיקים את נכסיהם קרוב לחזה, מחשש שההמון יבקש להתנכל להם בשל קרבתם למשטר הקודם. הבורסה צונחת, ויתרות המטבע בשפל. יותר מפעם אחת בשנה האחרונה הזהירו ראשי המשק המצרי מפני "מהפכת רעבים", אם לא ירוסן מצב האנרכיה ויחודש תהליך הצמיחה.

ההפיכה שסילקה את מובארק הולידה גם ירידה חדה במצב הביטחון האישי. עד לא מכבר, שיעור הפשיעה במצרים נשק לאפס. בשנת 2011 בלבד נגנבו בקהיר 14 אלף מכוניות. ארגוני פשע שנולדו מתוך הכאוס שאחרי ההפיכה החלו לבצע מעשי שוד מזוין בבנקים במרכזי הערים. בריונים פשטו ברחובות והם נוהגים להטריד עוברי אורח ולגנוב את כספם. נשים, שבעבר נהנו מתחושת ביטחון בלכתן ברחוב בלילות, משמשות מטרות להטרדה.

המשטרה, שאמונה על הטיפול בפשיעה, מדממת בעצמה מול מפלצת הרחוב המשתוללת. תחנותיה הפכו יעד לחיסול חשבונות בין ההמון לשלטון, ורבות מהן הותקפו והועלו באש.

השחקנים בזירה

כל זאת, עוד לפני שדיברנו על המצב הפוליטי המעורער. מצרים אמנם בוחרת נשיא, אבל איש לא יודע במדויק מה יהיו הסמכויות שלו. סמכויות אלו יעוגנו בחוקה שטרם נכתבה, שתובא בפני הציבור לאישור במשאל עם.

החוקה העתידית תהיה מסמך היסוד של הפוליטיקה המצרית, ועל נוסחה הסופי צפויים מאבקים סביב הסמכויות שיוענקו לו לעומת הפרלמנט.

מאבק נוסף, שרובו סמוי, יתנהל על מעמדו של הצבא במשטר החדש. לצבא יש אינטרסים כלכליים משלו, והוא אף רואה עצמו כמגינה של מצרים מפני אנרכיה. את ההנהגה המצרית החדשה יעצבו יחסי הכוחות בין הנשיא, לפרלמנט ולממסד הביטחוני, שעוברים בימים אלה עיצוב מחדש.

בינתיים, תופס כל שחקן בזירה את מקומו: הצבא את תפקיד המבוגר האחראי; התנועה הסלפית היא הילד הרע, שהודר באלגנטיות מן המרוץ לנשיאות; האחים המוסלמים הם העולה החדש, שכולם צופים למוצא פיו ביראת כבוד אבל גם בחשש מסוים. שרידי המשטר הישן מתאמצים להשתלב במציאות החדשה, תוך ניצול נכסים שהיו בידם בעבר ועודם קיימים, כמו הקרבה למועצה הצבאית ולמנגנוני המודיעין.

השלום עם ישראל

מה לשלום עם ישראל ולכל זה? הנושא הישראלי תפס מקום שולי ופופוליסטי במערכת הבחירות. עם שלל הבעיות הקיומיות, הנשיא הבא יזדקק מאוד לאהדת האומות ויהסס לפגוע ביחסי החוץ. סקר שנערך בקרב תושבי קהיר, שאת תוצאותיו פרסם היום מרכז מורשת מנחם בגין, מצא כי מחצית מן המצרים רוצים יחסים קרים עם ישראל בעתיד הקרוב. 56% מהם מתארים את היחסים כשנאה ואיבה, ויותר מ-90% מסרבים לביטויים שונים של נורמליזציה עם ישראל. למרות זאת, 86% מהם תומכים בשלום.

המסקנה היא כי החברה המצרית רוצה בהסכם עצמו, אבל מבקשת לא לחמם אותו. את המסר הזה הנחיל לציבור משטר מובארק, ונראה כי הוא הופנם היטב ויאומץ על-ידי ההנהגה העתידית.

עד שייצב את מעמדו, סביר להניח שהנשיא הנבחר לא יחמם את היחסים עם ישראל, ואולי אף יקרר אותם כדי לשלם מס שפתיים לאגפים הקיצוניים בציבור.

ירושלים צריכה לנהוג בבגרות ולא ליפול לתוך מלכודת סיסמאות של פוליטיקאים מצרים, אף אם יבואו על חשבונה, וכל עוד אין להם ביטוי מעשי. העיקרון פשוט: כשהמצב במצרים מתערער, השלום עם ישראל מועד לפורענות. כשהשלטון בקהיר חזק - ביכולתו לשמור טוב יותר על היחסים עם שכניו.

הכותב הוא הכתב לענייני ערבים של גלי צה"ל