הנרי קיסינג'ר שאל לפני 40 שנה את ראש ממשלת סין מה דעתו על המהפכה הצרפתית. "מוקדם מדי להביע דעה", השיב הסיני. זה היה 182 שנה לאחר המהפכה ההיא. מותר להניח שאנחנו לא נצטרך להמתין כל-כך הרבה זמן כדי להביע דעה על ההתמוטטות הפיננסית של 2008. אבל בשנה הרביעית למשבר הכלכלי הגדול ביותר של זמננו, ברור למדי שמוקדם מדי להביע דעה.
מוקדם מדי להביע דעה. מה יקרה עד שהרשימה הזו תגיע לידי הקורא, שלושה ימים לאחר כתיבתה. למשל, אין לנו מושג אם בהלת המשיכות מן הבנקים של יוון תתפשט למקומות אחרים המועדים לפורענות.
מוקדם מדי להביע דעה מה יקרה לאירופה לאחר שיוון תואיל להחליט ב-17 ביוני איזו ממשלה היא רוצה, אם בכלל. כמובן מוקדם להביע דעה איך תיראה כלכלת העולם, ונראה שיהיה מוקדם להביע דעה גם בשנה הבאה, ובזו שאחריה. מוקדם להביע דעה מה יעולל המשבר הזה לדמוקרטיה המערבית.
גלי ההדף של קריסת 2008 מתפשטים והולכים בצורות ובכיוונים המראים לפי שעה רק דבר אחד: היעדר צורה והיעדר כיוון. החודשים הראשונים לאחר התמוטטות ליהמן ברדרס, בספטמבר 2008, היו מלאים תחזיות על התמוטטות הקפיטליזם. סיסמת רחוב קולעת מן הזמן ההוא אמרה, "הקפיטליזם אינו במשבר - הקפיטליזם הוא-הוא המשבר".
ארבעים שנה לאחר שארצות הברית התחילה דה-רגולציה של הפעילות הכלכלית, ו-35 שנה לאחר שבריטניה התחילה את גל ההפרטות העולמי, היה נראה שפיקוח ותכנון מרכזי חוזרים אל האופנה.
עשרים שנה לאחר שהטקסט האקדמי הפופולרי ביותר בכלכלת-מאקרו לא טרח להזכיר את ג'ון מיינארד קיינז (הטקסט היה של פרופ' גרגורי מאנקיו, Mankiw), מורה ההלכה הגדול של שנות ה-30 וה-40 קם לתחייה, והעניק השראה לממשלות בכל העולם המתועש.
המרצה, או לפחות המרצונת
הציפיה שהדמוקרטיה המערבית תפנה שמאלה הייתה כמעט טבעית. הקשר בין הפנייה הזו ובין המשבר היה מובן מאליו. בתחילת ספטמבר 2008 הראו סקרי דעת הקהל בארצות הברית שג'ון מקיין מתייצב בעמדת יתרון על פני ברק אובמה.
אלמלא התמוטטה ליהמן, ימים אחדים אחר כך, אפשר היה לפחות לפקפק בסיכויי אובמה לנצח. אולי גם התקשורת הייתה מתפנה לעיסוק קצת יותר רציני וחטטני בביוגרפיה שלו. אבל לאיש לא היה פנאי. השאלה אם ברחובות ניו יורק יתארכו תורים לבתי תמחוי הייתה קצת יותר דחופה.
כאשר ממשל אובמה הודיע על תוכנית חירום של כמעט 800 מיליארד כדי למנוע גלישה אל שפל כלכלי, התרופה של ד"ר קיינז טופטפה אל כל גרון. כמעט כל ממשלה בעולם הודיעה על תוכנית המרצה, או לפחות המרצונת. אפילו הקנצלרית של גרמניה הסכימה.
ניקולא סרקוזי, שרק שנה קודם הבטיח להכניס דינמיות אמריקאית אל כלכלת צרפת, הבטיח עכשיו פיקוח, פיקוח, פיקוח. רק בנימין נתניהו, עדיין לא ראש הממשלה, דיבר בביטול על המשבר הפיננסי (כן, יש לי מראה מקום).
להלן לא קרה מה שהיה צפוי: הימין לא קרס, השמאל לא גאה. תוצאות של בחירות ביוון (אוי) ובבריטניה הראו שהבוחרים בהחלט כועסים, אבל הם כועסים על מי שבשלטון, לא על מי שנשבע אמונים לאדם סמית או לד"ר קיינז. ביוון, מפלגת שמאל עלתה לשלטון באוקטובר 2009 לאחר שמפלגת ימין הרעה לעשות; בבריטניה, מפלגת ימין עלתה לשלטון במאי 2010, לאחר שמפלגת שמאל הרעה לעשות. בארצות הברית, ימין שמרני מתמיד נחל ניצחון מוחץ בבחירות לקונגרס, בנובמבר 2010.
מהי ממשלה אחראית
האינפוזיה שהורה קיינז לתלמידיו - גירעונות קונסטרוקטיביים בזמן משבר, זהירות פיסקאלית בזמן גאות - לא "הרימה את הסירות" אלא במילימטרים. לעומת זאת, החוב המצטבר הגיע לממדים כאלה, שהוא סיכן את שלומה של המערכת הבנקאית. הגיע אפוא זמן הצנע: ממשלה אחראית אינה זו המוציאה כסף שאין לה, כדי להגן על המעמד הבינוני מפני התרוששות; ממשלה אחראית היא זו המוכנה להקיז את דמו של המגזר הציבורי, כדי לאזן את הפנקסים.
כמעט כל הצירים הרפובליקאים החדשים בבית הנבחרים של ארצות הברית חתמו מבעוד מועד על התחייבות שיתנגדו לכל העלאת מסים, תהיה אשר תהיה, גם אם תהיה מרכיב הכרחי ביוזמה דו-מפלגתית להפחית את הגרעון בתקציב. כמעט כולם הבטיחו להתנגד לחוק, שנועד להחמיר את הפיקוח על הבנקים, כדי למנוע חזרה על 2008. כולם עד אחד התחייבו להצביע לטובת ביטולן של רפורמות הבריאות הרדיקליות של הנשיא.
אכן, הגלגל התהפך. איך ייתכן ששנתיים לאחר המשבר המערכתי של הקפיטליזם, המגינים האורתודוקסיים ביותר שלו יוצאים מחוזקים? האמנם זו תהיה התוצאה הפרדוקסלית של כישלון הפיקוח ושל שיגעון הסיכונים?
איך אומרים ביוונית
בתחילת השבוע הועמדה ההנחה הזו בספק. ראשי המערב המתועש קראו לפתוח את הברזים ולהמיר צנע בצמיחה. בצרפת עתה זה נבחר נשיא שצמיחה-לא-צנע הייתה סיסמת הבחירות שלו. בוחריה הנואשים של יוון עשויים לבחור סוציאליסט רדיקלי צעיר לראש הממשלה, והוא הרדיקל, משחק עכשיו פוקר עם אירופה, כדי לקבל ממנה כסף מבלי לעמוד בתנאים (איך אומרים חוצפה ביוונית?).
בבריטניה, הקואליציה של הימין והמרכז מלקקת את פצעיה לאחר תבוסה ניצחת לשמאל בבחירות המקומיות; בגרמניה, מפלגת השלטון הימנית עתה זה הושפלה בידי השמאל בבחירות למדינה הגדולה ביותר בפדרציה; השמאל הספרדי ממלא את הרחובות כדי לבלום את תוכנית הצנע של ממשלה ימנית חדשה, המנסה להציל את ספרד מפני מה שעוללו לה שמונה שנים של שלטון שמאלי.
בקיצור, ד"ר קיינז, אשר נקבר לפני שלושים שנה, וקם לתחייה לפני ארבע שנים, וחזר ונקבר לפני שנתיים, חוזר עכשיו ומנער את העפר מחליפתו הישנה. בקושי ארבע שנים, וכבר חזינו בשלושה גלים, או בשניים וחצי. מי שטוען ברצינות שהוא יודע מה יקרה, שיקום.
לרשימות קודמות: yoavkarny.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
