בתחילת החודש התכנסה ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין לדיון במערכת מצלמות המהירות האוטומטיות החדשות. עו"ד שי גלעד, יו"ר הוועדה ומבכירי עורכי הדין לתעבורה בארץ, אומר כי ההתרשמות הכללית בישיבה הייתה ש"ההר הוליד עכבר". כלומר, מהנתונים שנאספו עד כה ממשרדי עורכי הדין לתעבורה, לא היו כמעט ערעורים על דוחות המהירות/רמזור.
אלא שמספר ימים לאחר מכן פרסמה המשטרה - אחרי לחץ מתון - נתוני ביניים חלקיים על כמות הדוחות שרשמה המערכת האוטומטית, ואלה לא מתיישבים עם המסקנה הזו. הנתונים מתייחסים למספר הנהגים שצולמו ב"מהירות מופרזת" בצמתים במצלמות הרמזור בלבד (ולא במצלמות המהירות הייעודיות) במשך שבוע אחד בלבד באפריל.
על-פי נתוני המשטרה, באותו שבוע צולמו כ-52 אלף נהגים כשהם חוצים את הצומת מעל המהירות המותרת - מדובר כאן בחריגה של קמ"ש בודד מהמהירות ומעלה - אם כי על-פי נתוני המשטרה, "רק" 500 דוחות אמיתיים נשלחו לנהגים.
באורח פלא הצליח הנתון הזה לעבור מתחת למסכי הרדאר של הציבור. אבל המספרים מגלים את התמונה. על-פי נתוני המשטרה, בחודש אפריל פעלו בארץ מבצעית רק 12 מצלמות, מתוכן 4 מצלמות רמזור בלבד, והשאר מצלמות מהירות. 4 המצלמות הללו לבדן הפיקו 500 דוחות קנס אמיתיים בשבוע. במילים אחרות - קצב של 2,000 דוחות לחודש ו-24 אלף דוחות לשנה, כלומר תפוקה של כ-6,000 דוחות מהירות בשנה לכל מצלמת רמזור.
אנחנו יודעים שעד תום 2012 כבר יפעלו 60 מצלמות מבצעיות, מתוכן 20 מצלמות רמזור. כלומר, בשנה מלאה יופקו 120 אלף דוחות קנס על מהירות ממצלמות הרמזור בלבד, לא כולל את הדוחות על חצייה באור אדום, שהם התכלית המקורית של מצלמות הרמזור, ולא כולל את תפוקת הקנסות של 40 מצלמות המהירות הייעודיות הנוספות, שיפעלו עד סוף השנה.
רוב העבירות: שוליות
העובדה שמערכת המשפט כמעט לא הרגישה את הכמות הזו עד כה מחזקת את החששות המוקדמים שלנו, שרוב הדוחות הם לא על עבירות "כבדות" אלא על חריגות שוליות מהמהירות המותרת - 7-10 קמ"ש מעל - שבגינן מוטלת "ברירת קנס" של 250 שקל או אפילו 750 שקל. במצב כזה הנהג רואה את הצילום ונבהל, עושה חשבון ומגיע למסקנה שעורך דין יעלה לו הרבה יותר מלשלם.
עכשיו נעבור לכסף. נניח ש-20 מצלמות הרמזור יפיקו "רק" 120 אלף דוחות מהירות בשנה בשווי מינימלי של 250 שקל לדוח. כבר הגענו ל-30 מיליון שקל בשנה הכנסות למדינה מרישום "דוחות מהירות במצלמות רמזור" - אקט שכמעט לא קיים בעולם - וזה עוד לפני הקנסות מדוחות מהירות "אמיתיים" ומדוחות של חציית צומת באור אדום.
אם כשליש מהדוחות הללו לא יהיו על 250 אלא על 750 שקל (שזה בערך היחס האמיתי של דוחות 750 שקל מכלל דוחות המהירות השנתיים, על-פי נתוני המשטרה), הרי שהגענו בקלות ל-50 מיליון שקל בשנה. נוסיף את התפוקה של "דוחות אור אדום" ושל עוד 40 מצלמות מהירות ייעודיות והגענו בלי שום בעיות ל-250-400 מיליון שקל בשנה נטו הכנסות מקנסות.
אפילו הנתונים הדרמטיים הללו הם "בחסד", כלומר הם בתנאי שהמשטרה תחליט לשמור על היחס של רישום דוח אמת אחד לכל 10 צילומים, ולא תרצה להרחיב - על-פי רמת התיאבון לקנסות - את היחס הזה ל-20% או יותר. במקרה כזה קצב הקנסות יוכפל וישולש.
מדובר במקור הכנסה פנטסטי למדינה, שלבטח יוכל לכסות כמה מהגירעונות התקציביים שנובעים מניהול כושל, חלוקת הטבות למקורבים, טיפוח טפילים ועוד שיטות לשריפת כספי משלם המסים, שהממשלה מתמחה בהם.
ההר הוליד עכבר? זה לא עכבר - זו מפלצת.
זמן קצר לאחר שפרסמה את נתוני הדוחות, הסירה המשטרה את הנתונים מדף הפייסבוק שלה.
■ קצב הפקת דוחות מהירות במצלמות רמזור (4 מצלמות נכון להיום): 24 אלף בשנה
■ קצב הפקה עד סוף השנה (20 מצלמות רמזור): 120 אלף בשנה
■ יחס הלכידות/דוחות לנהג: דוח אחד על כל 10 לכידות
■ הכנסות מינימום מקנסות מהירות ממצלמות רמזור בלבד (בהנחה של 250 שקל לדוח): 30 עד 50 מיליון שקל
■ הכנסות בהנחה של יחס לכידות/דוחות של 20%: 60 עד 100 מיליון שקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
