חסומים

קואליציה חילונית

בתחילת השבוע שעבר הגיעו כמה ח"כים מקדימה ליו"ר הכנסת, וביקשו שיסייע לקדם שינויים בשיטת הממשל. ריבלין התעניין באיזה שינויים מדובר. תשובתם כללה צעדים לחיזוק השיטה הפרלמנטרית, קביעה שראש המפלגה הגדולה יהיה המועמד לראשות הממשלה והעלאת אחוז החסימה. ריבלין התעכב על הרעיון האחרון ושאל על כמה אחוזים הם בדיוק חשבו.

ל-4.5% או ל-5% לפחות, הייתה התשובה. ריבלין הסתייג. הוא חשש שסף כניסה לכנסת של 6-7 מנדטים יחסל את המפלגות הקטנות, ויביא למצב שסקטורים שלמים לא יזכו לייצוג. "זה לא מתאים למבנה של החברה המפוצלת שלנו", אמר ריבלין, אבל הח"כים התעקשו.

שלושה ימים אחר כך התפרסם בקול גדול סקר שמנבא לקדימה 3 מנדטים. ריבלין הרים טלפון לחברים והתעניין: "אתם עדיין רוצים להעלות את אחוז החסימה?". "אין מה למהר, החיפזון מן השטן", השיבו מעבר לקו. בקדימה יודעים שאסור להתבשם מהסקרים. היום זה 3, מחר הם לא עוברים את אחוז החסימה.

קדימה, לפי הסקרים האחרונים, ממשיכה בצניחה חופשית. אם עד לפני הקמת ממשלת האחדות הם איבדו מנדט בשבוע, עכשיו הם מאבדים מנדט ביום. כמו שזה נראה עכשיו, התמזגות עם הליכוד היא בלתי נמנעת. מספיק לבדוק כמה חברי קדימה משלשלים מעטפות בחתונות, בריתות ובר מצוות של מתפקדי ליכוד, ושרים ממפלגת השלטון שמגיעים לאירועי מתפקדי קדימה, כדי להבין שבשתי המפלגות לוקחים ברצינות את האפשרות.

רעיון ההתפצלות של נתניהו מהליכוד והקמת גוף חדש עם קדימה, ואולי גם עם ברק, לא חדש. הוצאתו אל הפועל דורשת אומץ, תכונה שאינה נמצאת בארסנל של נתניהו, ודאי לא כשלנגד עיניו מקוששת קדימה מנדטים ומשמשת דוגמה חיה למה שקורה למי שמפרק מפלגה. אפשרות חדשה שנבחנת היא פתיחת המפקד בליכוד גם למתפקדי קדימה ואולי אף למאות אלפי מתפקדי העצמאות. ברית המתונים נתניהו-ברק-מופז תייתר את הצורך בפרישה, ובעיקר תביא לדילול ולהחלשת הימין הקיצוני במפלגה.

הסימביוזה בין המפלגות כבר החלה לעבוד. ב-72 השעות האחרונות ממשלת נתניהו קיבלה כיוון מעניין. היא אישרה את חוק צוהר ודחתה את ההצבעה על חוק ההסדרה. סטירת לחי אחת לחרדים וסטירה שנייה למתנחלים. "שני האירועים האלה לא היו קורים ללא קדימה", אומר ח"כ שי חרמש. "לנתניהו יש עכשיו גב של מפלגה חילונית, והוא מעז לעשות מה שלא עשה קודם. רצחו את מופז, הורידו אותו ל-3 מנדטים, הספידו את קדימה, אבל רק בזכותה דברים מתחילים להשתנות", אומר חרמש.

השאלה האם שתי סנוניות מבשרות את בוא האביב. המבחן של קדימה הוא האם הכיוון הזה יימשך ויכלול החלטות יותר דרמטיות, או שמדובר באירועים נקודתיים והתהליך ייסדק, ייבלם וייעצר. אולי זה רמז לבאות, ואולי לא.

גל חברתי

לא צריך להתרשם מהשקט שנושב מכיוון העבודה. מתחת לפני השטח רוחשים היצרים ואורבות הסכנות. לפני שבוע נבחר ח"כ אורי אריאל, חבר האופוזיציה מהאיחוד הלאומי וחלק בלתי פורמלי מהקואליציה, לשמש יו"ר הוועדה לביקורת המדינה.

באופוזיציה מחו על המהלך שבו הקואליציה ממנה יו"ר ועדה, ולא ממתינה לקבל מועמד מוסכם על ידיה. כל סיעות האופוזיציה הסכימו שח"כ עמיר פרץ צריך לעמוד בראש הוועדה, פרט לאחת: סיעתו של פרץ, העבודה. דווקא היא, הסיעה הגדולה, היורשת הטבעית לראשות הוועדה, לא נתנה לו גיבוי.

יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', העדיפה לאבד את הראש ואת השליטה בוועדה, ובלבד שלא יהיה זה פרץ. שניהם אמנם הבטיחו שימשיכו לחיות יחד גם לאחר הפריימריז, אבל הכעסים , התיעוב והשנאה עדיין שוררים ביניהם.

יחימוביץ' הולכת על ביצים. כל זמן שהעבודה עולה בסקרים, היא זוכה בעוד זמן אוויר. ברגע שמדגמי המנדטים יתחילו לרדת, הסיעה שזוללת מנהיגיה תתעורר לחיים. את המצב בסיעה אפשר להגדיר כרגע כנפיץ. מי שמחזיק את הח"כים רגועים הם הסוקרים שמנבאים טובות. יחימוביץ' היא העתק של ציפי לבני. כל זמן שהיא מספקת את הסחורה הם בולעים את הצפרדע. ברגע שתתחיל לאבד נקודות ומנדטים, הסכינים ישלפו.

בסיעה כבר יש מי שבחן את חוקת המפלגה וגילה שקיימת אפשרות לדרוש פריימריז נוספים לפני הבחירות. אם העבודה תרד בסקרים, ודאי יהיה יותר קל לשכנע את ועידת העבודה להפעיל את הסעיף הזה בחוקה.

אם זה יקרה, זה יהיה צחוק הגורל. האקט הסמלי שעשתה העבודה מיד לאחר עזיבת ברק, בתמיכה נלהבת של יחימוביץ', היה לבטל את חוקת היו"ר הקודם ולהחזירה למצבה הקודם. עכשיו, החוקה הזו עוד עלולה לפגוע בה.

התרחיש הזה הוא כרגע בגדר חלום עבור מתנגדי יחימוביץ'. העבודה יציבה ואף במגמת עליה. המומנטום לצידה. הנושאים האזרחיים, החברתיים והכלכליים הם שמובילים את סדר היום ומשחקים לטובתה, אבל אם יתחלף סדר היום לביטחוני, העבודה עוד תתגעגע למצבה הנוכחי. מספיק לצפות בראיון שהעניקה ל"פגוש את העיתונות" כדי להבין עד כמה מופרך לחשוב שבסדר יום כזה יש לה סיכוי.

ממשלה על זמן שאול

במערכת הפוליטית יש אחדות דעים שהממשלה לא תוציא את ימיה. השאלות שנותרו פתוחות הן רק מתי יהיו בחירות, על מה והאם נתניהו יגיע אליהן עם אותם יתרונות שהיו לו אם היו הבחירות בספטמבר. הקדמת הבחירות שנועדה למנוע את פירוק הממשלה על התקציב/ חוק טל/ פינוי האולפנה ולהביא את נתניהו לעמדת כוח מול אובמה, נראית עכשיו כחלום רחוק, שעלול להפוך לסיוט. המשבר הכלכלי הצפוי, הבחירה המחודשת של אובמה, השוויון בנטל ומגרון, כולם עוד פה. גם אם יצליח להתגבר על כל המכשולים, יצטרך נתניהו לנטרל את משוכת העברת תקציב המדינה.

לפי כל האינדיקציות הראשוניות, התקציב הבא יחתוך בבשר החי ויכלול קיצוצים כואבים. תקציב כזה, זמן כל כך קצר לפני הבחירות, יהיה בלתי ניתן להעברה. כמות האמוציות והפופוליזם ירקיעו שחקים.

די היה לראות השבוע את ההתכתשות בין השר משה כחלון לאוצר על התקציב הבא כדי לקבל אינדיקציה עד כמה חריפה הבעיה, וזה כשמדובר בשני שרים מאותה מפלגה. אפשר רק לדמיין את העליהום וההשתוללות שיופנו כלפי האוצר מצד מפלגות אחרות.