כיצד נוצרה הגאות במסירת כלי הרכב ומי ישלם את המחיר?

השנתיים האחרונות היטיבו מאוד עם ענף הרכב, ובמיוחד 2011, שבמהלכה נמסרו 226 אלף כלי רכב - שיא כל הזמנים. יש הטוענים כי המגמה תימשך, שכן רמת המינוע (מספר כלי רכב לאלף איש) בישראל עדיין נמוכה בהשוואה למדינות המערב. רוצים לומר, שמדובר בסך הכול בתיקון של עיוות היסטורי מתמשך. איני סבור כך - לתחושתי, דווקא השנתיים האחרונות הן אלו שמעוותות.

זו לא רמת המינוע שנמוכה: אחת האקסיומות המפורסמות בענף הרכב, היא שרמת המינוע אצלנו נמוכה - לדעתי זו אשליה אופטית.

עובדתית זה אמנם נכון, אך יש לכך סיבות מוצדקות: ראשית, מההיבט הסוציו-אקונומי, הממוצע אצלנו מטעה מאוד; שנית, רמת המינוע מספקת תמונה חלקית בלבד, שהרי היא מתעלמת ממידת הצפיפות בכבישים.

כאשר בוחנים את קיבולת השוק על פי המדד המקובל בעולם (רמת מינוע לכל ק"מ כביש סלול), מגלים כי המסקנה הפוכה - רמת המינוע בישראל, ביחס לנפח הכבישים, אינה נמוכה כלל ועיקר, אלא דווקא מהגבוהות.

זו הריבית שנמוכה: כלל ידוע הוא, שחברות אינן מגייסות כסף כאשר הן צריכות, הן עושות זאת כשהן יכולות. זה בדיוק מה שקרה לדעתי עם חברות הליסינג, וזה בדיוק גם מה שדחף את שוק הרכב קדימה; 1.8 מיליארד שקל גייסו חברות הליסינג בשנת 2011 (חוב חוץ-בנקאי) - פי שלושה משנת 2010 ופי חמישה מהשנתיים שקדמו לה.

המזומן שגויס שימש לא רק להחלפת חוב יקר בחוב זול, אלא גם להגדלת היצע כלי הרכב - הגדלה שספק אם גובתה במלואה בביקוש ריאלי. לשון אחר, הצמיחה המרשימה בשנים 2010-2011 תודלקה, לפחות בחלקה, באמצעות כסף זול.

המציאות נשקפת מהדוחות

2011 הייתה אמורה להיות שנה מצוינת לחברות הליסינג, שהרי הייתה זו שנת שיא של מסירות. התוצאות בפועל היו שונות בתכלית: השנה החולפת נרשמה כתקופה שבה ההכנסות כמעט לא צמחו, הוצאות המימון גדלו והרווח הנקי התרסק ביותר מ-75%. המציאות העסקית ברורה - הגדלת החוב הפיננסי, הורדת מחירים לא מבוטלת והגדלת ציי הרכב, אשר לה יהיה מחיר כאשר הביקוש ייסוג והמינוף יישאר.

פוטנציאל השוק: זה בוודאי לא מדע מדויק, אבל ככלל, ענף הרכב אינו מסובך לחיזוי. ארבעה משתנים מרכזיים משפיעים על הביקוש המקומי: גודל האוכלוסייה, מחיר הרכב, רמת החיים (כפי שבאה לידי ביטוי בתמ"ג לנפש), ורמת המינוע (ככל שהיא גבוהה יותר, כך קרוב יותר השוק לרוויה).

כאשר מביאים בחשבון את כל המשתנים האמורים, בכפוף לקיבולת הכביש הנתונה, מקבלים היקף שוק של 190-200 אלף כלי רכב בשנה - נמוך בכ-15% מהיקף המסירות בפועל.

כאשר מתבוננים על צמיחת השוק אל מול צמיחת התוצר, רואים כי הסטייה מקו המגמה ברורה ובולטת - מאז 2006, שלכל הדעות לא הייתה שנת שפל בענף, זינקו מכירות כלי הרכב בשיעור של כמעט 50% (!). זאת כאשר הצמיחה המצטברת בתמ"ג לנפש הייתה 11% "בלבד".

יש הטוענים, כהסבר לכך, כי נוסף פלח שוק חדש - מכוניות קטנות מאוד במחירים זולים מאוד, והדבר הרחיב את קהל היעד ובהתאם הגדיל את הביקוש. יש בזה משהו, אבל עדיין מדובר בהסבר חלקי בלבד.

שורה תחתונה: שוק הרכב נסע מהר בשנתיים האחרונות, מהר מדי. התיקון המתבקש ישפיע על כלל השחקנים בענף, אבל במיוחד על חברות הליסינג; מי שיצר את העיוות, יהיה הראשון להיפגע כאשר הוא ייסגר.

 שוק הרכב

*** הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד