שחר פאר, בדרך לאן?

1. מי שכבר קבר את שחר פאר אחרי פתיחת העונה הגרועה שלה, קיבל אתמול (א') שוב את התשובה הכי קולעת: ניצחון בסיבוב הראשון ברולאן גארוס, אחרי שניצחה את סטפני דובואה הקנדית בשתי מערכות חלקות. ומפה לשם, שחר סופרת כבר ניצחון 47 בטורנירי גראנד סלאם.

אבל זה לא סוד שעוברת על שחר עונה קשה. הירידה בדירוג עד למקום ה-55 היא עדות לשנה החלשה, ואם לא תתעורר בקרוב תראה את הדירוג צונח למחוזות לא נעימים. מאז תחילת השנה העמידה מאזן של 12 ניצחונות מול 14 הפסדים, מאזן שלילי שמאוד לא אופייני לקריירה שלה שהיתה די יציבה עד עכשיו. למעט העפלה אחת לחצי גמר בינואר היא העפילה לסיבוב השלישי פעם אחת, ובשאר הטורנירים עפה בסיבוב הראשון או השני. האם שחר מעבר לשיא? האם מכאן תבוא השקיעה?

קשה לדבר על ספורטאית בת 25 במונחים של מעבר לשיא, עובדה שמתוך 15 טורנירי הגראנד סלאם האחרונים רק בשניים זכו טניסאיות מתחת לגיל 25 (קביטובה 21, אזרנקה 22). מצד שני חיי המדף של טניסאי הם די קצרים וטניסאית בת 25 שמסתובבת בסבב כבר כמעט 10 שנים נחשבת לוותיקה. השחיקה הפיזית והמנטלית עושות את שלהן, שחקניות חדשות, צעירות ורעבות לתהילה מצטרפות לסבב מדי שנה. מקום בין 50 הראשונות בעולם הוא כבר לא דבר מובן מאליו עבור שחר.

יותר מדי פעמים השנה (עבור שחקנית ברמתה) היא הסתבכה במשחקים מול יריבות נחותות ממנה והפסידה לכמה מהן, כולל שני הפסדים לשחקניות מחוץ למאייה הראשונה. במפגשים מול שחקניות הצמרת היא ממשיכה להתקשות, והפסידה את כל 4 המשחקים שלה השנה מול יריבות טופ-10 (ומאז תחילת 2011 היא 7-1 מול שחקניות טופ-10), ובאופן כללי יש תחושה של דריכה במקום או שובע מסוים שהוא טבעי. השאלה היא האם עקומת הדירוג שלה נמצאת לקראת הירידה הבלתי נמנעת לקראת סוף הקריירה או שיש לה עוד טניס של טופ-30 כפי שהרגילה אותנו בשנים עברו.

אפשר להניח ששחר משלמת את מחיר התחלופה במאמנים בשנים האחרונות, שפגעו לה בהמשכיות; יכול להיות שזה משבר אמצע קריירה. יכול להיות שהיא תצטרך לעשות חושבים בסוף השנה ולעשות התאמות למשחקה, כי נכון להיום היריבות למדו את החולשות שלה (ההגשה השנייה שלה וחבטת כף היד). למעשה, שחר כבר שנים מודעת לזה ומנסה לשפר את האלמנטים הללו אבל בסופו של דבר הסגנון הכללי שלה הוא של "קאונטר פאנצ'ר", כלומר שחקנית שמתבססת על משחק קו אחורי נטול טעויות ומסתמכת על טעויות היריב, כושר גופני וכיסוי מגרש טוב וחוסן מנטלי. פאר תהיה חייבת להוסיף אלמנטים נוספים למשחק בכדי להישאר ברמות הגבוהות, כי אחרי גיל מסוים כבר קשה להתרוצץ מהקו האחורי ולשחק הגנה עד שהיריבה תחטיא כפי שעשתה בגיל 21. היא תצטרך לפתח עוד נשקים כמו חיתוך, משחק רשת, חבטות דרופ שוט עם רגש, ולקחת יותר סיכונים בנקודות. אחרת תיאלץ להתמודד עם גרסאות יותר צעירות, משופרות, ורעבות ממנה.

הטורניר בפאריז הוא הזדמנות טובה עבור שחר לחזור למרכז הבמה ולהזכיר שהיא עדיין שחקנית צמרת. למרות שהיא לא מגיעה אחרי עונת חימר טובה (מאזן 6-4) היא בוודאי לא שכחה לשחק טניס, והניסיון והכושר הגופני שלה ויכולת הלחימה הביאו אותה בעבר להצלחות בטורנירים החשובים גם כשלא שיחקה טניס גדול.

את הקריירה המופלאה היא כבר עשתה, וכל מה שתעשה עד הסוף זה כבר קצפת. אפילו אם תפרוש מחר היא עדיין תיזכר כטניסאית הכי איכותית שהיתה לנו אי פעם. אני מאמין שאולי לא תחזור לטופ-15, אבל בהחלט יש לה עוד כמה שנים טובות וגם יכולת להצליח בטורנירים הגדולים. הסגנון שלה די מתאים לחימר, ואם תצליח לחבר שני ניצחונות רצופים, אולי תצליח להפוך את השנה ליותר חיובית עבורה.

 השינוי בדירוג של שחר פאר

2. בלי שום ספק: אליפות צרפת הוא הטורניר הכי תובעני מכל ארבעת הגדולים. המשטח האיטי וקפיצת הכדור היותר גבוהה מייצרים משחקי מרתון מהקו האחורי וגובים מחיר פיזי נורא מהשחקנים. בענף שהופך לפיזי יותר משנה לשנה, הרולאן גארוס הוא המבחן האולטימטיבי. קשה לתאר את המאמץ הפיזי הכרוך בזכייה בטורניר מהסוג הזה עם העומק האיכותי שיש כיום בסבב.

שיחקתי בעבר ברולאן גארוס משחקים שארכו מעל חמש שעות. ההרגשה אחרי משחק כזה על החימר האדום היא של תשישות מוחלטת. צריך עיסוי של שעתיים וכמעט אי אפשר לקום מהמיטה אחר כך. להשלים 7 ניצחונות כאלו ב-13 יום זו משימה שרק בודדים מסוגלים לה.

אין זה מקרי שהשם החרוט על הגביע ב-6 מ-7 השנים האחרונות הוא רפא נדאל, הגלדיאטור האולטימטיבי שמשלב חוסן פיזי ומנטלי בגוף אחד יותר מכל מכל טניסאי בהיסטוריה של הענף. הוא מגיע לטורניר כרגיל אחרי עוד עונת חימר מוצלחת (1-16) ובסך הכל מעמיד 93% הצלחה בקריירה על חימר. כמעט בלתי נתפס. מאז 2004 מדובר על מעל 95% הצלחה על המשטח האדום. בכל חייו נדאל הפסיד רק משחק בודד ברולאן גארוס, וגם בהפסד ההוא לרובין סודרלינג, יאמרו אוהדי נדאל, כי הוא היה פצוע.

נדמה שהיחיד שיכול למנוע מנדאל זכייה שביעית והיסטורית הוא רפא נדאל בעצמו שמגיע לטורניר במצב אידיאלי, כמעט יותר מדי אידיאלי, עם זכיות בטורנירים היוקרתיים של מונטה קרלו ורומא כשהוא מוחץ בשניהם את דיוקוביץ' יריבו המר בשני הגמרים בצורה חלקה. זה לא פרט שולי: בשנה שעברה דיוקוביץ' זכה בכל שבעת המשחקים ביניהם, כולם משחקי גמר ושניים מהם על חימר.