תראו מי שומר על אסד

העולם כולו גינה את סוריה בסוף השבוע, כאשר יותר ממאה אזרחים נטבחו באש הצבא בעיר חולה ליד חומס. הגינוי מקיר לקיר אינו מעיד על כאבן של אומות העולם. הוא נועד למרק את מצפונן, על כך שהן עומדות זה יותר משנה ללא ניע וצופות כיצד המשטר הסורי מחסל חשבונות עם האוכלוסייה שעליה הוא נועד להגן.

גם מדינת ישראל הצטרפה לגינויים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, אהוד ברק, הביעו שאט נפש מן הטבח המתמשך בסוריה וקראו לעולם הרחב לפעול נגד דמשק, טהרן וחיזבאללה.

עד כמה שזה יישמע מוזר, הגינוי משולחן הממשלה היה חריג בכל הנוגע לעניין הסורי. מאז פרץ המרד שם, במארס 2011, מיעטה ממשלת ישראל לנקוט עמדה. כאשר עשתה זאת, היה קולה רפה. כאילו אנו, היהודים, לא ידענו על בשרנו מה הוא טבח.

אין זו ההזדמנות לדון במצבה התדמיתי הרעוע של ישראל בעולם. ישראל הרשמית זה מכבר הרימה ידיים במסע לייפוי פניה. עד כדי כך, שגם הזדמנויות חדשות וקלות לביצוע שמועידה לה המציאות היא מסרבת לנצל. אחת כזו נקרית על דרכה במקרה הסורי.

במשך עשרות שנים התקבע בזירה הערבית והבינלאומית שיח פוליטי המציג את צה"ל ככובש האכזר מכולם. אבו-מאזן הכריז בנאומו במועצת הביטחון של האו"ם בספטמבר האחרון, כי הפלסטינים הם האחרונים בעולם שעדיין מצויים תחת כיבוש. והנה, בא עידן התהפוכות במדינות ערב ולעיני כול נחשפת עובדה מפתיעה: להתעללות הנוראה ביותר נגד האזרח הערבי אחראים דווקא שליטיו.

זה 14 חודש שבסוריה מספק הבעת' בדמשק עדויות חותכות, בקול ותמונה, לדרגת רשעותו. ירושלים יכולה להשתמש בעדויות האלו כדי לקרוע את המסכה מעל פני אלה שהטיחו בה רפש לאורך שנים.

לא רק המשטר הסורי כובש את בני עמו ונוהג בהם בעריצות, אלא גם דומיו בסעודיה, באלג'יר, בתימן, במרוקו, במצרים ובמדינות אחרות. אבל ירושלים חוששת לנסח ספין תקשורתי כהלכתו שיעשה שימוש בדרכו של בשאר אסד.

מצד אחד יראה ההנהגה הישראלית, שאם היא תתמוך במשטר הסורי היא תיראה כשותפה מוראלית לרצח-עם. מצד שני, בתוכה פנימה היא חפצה בהישרדות המשטר בסוריה.

מי היה מאמין שדווקא ישראל, שתקפה את אסד לאורך שנים על תמיכתו בחיזבאללה, באיראן ובחמאס, מתפללת בליבה פנימה שיחזיק מעמד. אך לא די שאנו היהודים, ניצולי הפשע הגדול בהיסטוריה, איננו משמיעים את קולנו הרם נגד הטבח - גם על שרידי ההון הפוליטי שעוד אפשר לגרוף מהטבח הזה אנחנו מוותרים.

שורד היטב את מסע השיסוי

אין לחשוש - אסד לא ייפול כה מהר. איש בעולם אינו רוצה בקריסתו. המשטר הסורי, ששורד היטב מסע שיסוי מצד הגדולות במעצמות, ישרוד גם התבטאויות חריפות מפי דוברים ישראלים.

הם, בינתיים, יוכלו להפיק מכך רווח הסברתי ואולי לאזן את תדמיתה של ישראל. אין קל מזה, צריך ללחוץ על הכפתורים הנכונים ולגייס את צמרת ההנהגה הישראלית להשמיע את קולה על-פי תוכנית הולמת. תשאלו את האיראנים, קורבנות מסע הסברה מוצלח של ישראל במשך יותר מעשור, בנוגע לפרויקט הגרעין שלהם.

את השיעור הזה ישראל למדה על בשרה בשלושה עשורים של שלום עם מצרים. היחס המצרי לישראל בעידן מובארק הצטיין בו-זמנית בנשיקה בלחי ובבעיטה בביצים. למרות מצב הידידות, ההתקפות על ישראל לא פסקו ולו ליום אחד.

ראשי ממשלות ישראל צוירו בעיתונות כחיות צמאות דם. פוליטיקאים מצרים סירבו להגיע לביקורים כאן, ובעיתוני קהיר פורסמו איורים המציגים את מנהיגי ישראל כנאצים. קהיר השליכה אזרח ישראלי (עזאם עזאם) לשבע שנים בכלא בתואנות שווא כי ריגל לטובת המוסד, בעוד הממסד הביטחוני המצרי משתף פעולה בצורה הדוקה עם ישראל.

אנשיו של מובארק טענו להגנתם כי העיתונאים והפוליטיקאים חופשיים לדבר כרצונם, ואין למשטר אפשרות לסתום את פיהם. אבל כאשר למובארק היה חשוב להשתיק מישהו, עמדו לרשותו כמה שיטות בלתי-דמוקרטיות לעשות כן.

זה לא הפריע לאנשיו לעודד בשתיקה את מעצבי דעת הקהל בקהיר לתקוף את הדמוקרטיה הישראלית על יחסה לפלסטינים. איש במצרים וברחוב הערבי לא חשב שאסור לתקוף מדינה שכנה על חטאיה כלפי אוכלוסייתה, אף אם אתה עצמך פושע לא קטן ואף אם מדובר בידידה. ומעולם לא פחדה מצרים שהמסע נגד ישראל יפגע ביחסיה איתה. החשש היחיד היה, שהעם המצרי יתעורר ויבין מיהו באמת מקור צרותיו.

מצרים הצליפה ללא רחם בידידתה כי ראתה בכך הזדמנות להפיק תועלת פוליטית ותדמיתית, מבלי למוטט את המגדל כולו. אלה כללי המשחק בשכונה שלנו. דמשק אפילו אינה ידידה של ירושלים, ואת ההאשמות נגדה במדיניות רצחנית הרוויחה בצדק. משונה שדווקא ישראל מעניקה לסוריה חיפוי תדמיתי, בעידן שבו נזקקת ירושלים לכל אמצעי שיפחית מתדמיתה השלילית.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל