זורקי הביצים הם האיום האמיתי

אני מנסה להיכנס לנעליו של האדם שהשליך ביצה על הסודני בשכונה דרום תל-אביבית. מה הוא חשב לעצמו - לא, לא על הסודני, אלא על עצמו? מטרת המעשה ברורה: להפגין שהוא לא רוצה את נוכחותו של הסודני בקרבנו. השאלה היא אם הטלת ביצים עליו תגרום לסודני לברוח, לעזוב את המדינה? זה הרי לא יכול לקרות. הסבל שגרם לאיש לבוא לכאן, ושיהיה מנת חלקו אם יחזור, גדול ומפחיד לאין שיעור מביצה או כל חפץ אחר שינחת עליו.

מה שיש בראש של זורקי הביצים ושאר הירקות זה... כלום. אין שם מחשבה, אין שם הרהור, בוודאי לא התלבטות. כל מעשיהם מונחים אינסטינקטים, שלמרבה הצער הם ברובם פרימיטיביים. האלמנט המרכזי הוא תחושת הכוח. אני החזק - ואני מוכיח את זה כאשר אני פוגע בחלש ממני. זה מה שממחיש את החוזק שלי לעומת החלש.

אבל ככל שאדם כזה הוא גדול בפגיעה - גדולה פחדנותו. דברים כאלה לא עושים לבד אלא עם עוד מישהו, רצוי עם עוד כמה גברברים. רק אז, כשהם מוגנים בחברותא, הם מרגישים חזקים מספיק להפגין את עדיפותם על פני המהגר, המסתנן, המסכן.

מבחינתי, יותר משיש פה בעיה של מסתננים, אני רואה בעיה הרבה יותר גדולה של מקומיים. מדוע יותר גדולה? מכיוון שעניין המסתננים - ככל שהוא קשה וכאוב - יסתדר, והבעיה תעלם מחיינו. אבל ישראלים מהסוג הזבלי - אלה נשארים אתנו. למרבה אי-הצדק, למטילי הביצים הללו יש דרכונים ותעודות זהות, הם תושבים ואזרחים - אי-אפשר לגעת בהם. הם מסודרים מהבחינה הזאת.

כהים וכהים יותר

אני לא רוצה להיכנס כאן לרובריקה של ההשוואות עם מה שגויים עשו ליהודים. אני מציע לכולנו לרדת מזה. זה לא אותו הדבר, לא דומה אפילו. שם הייתה שנאה הנובעת מגזע, דת, והשנאה הייחודית ורבת-השנים ליהודים.

כאן זה הרבה יותר פשוט. בוודאי שגזענות קיימת גם אצל מטילי הביצים, אבל זה לא הדבר הדומיננטי. לרבים מהישראלים המתעללים יש צבע עור כהה. ההבדל בינם לבין האנשים שהם מתנכלים להם הוא בדרגת הכהות. וזה תמיד מדהים ומתסכל לראות איך כהים מתנכלים לאנשים בגלל צבע עורם הכהה, לפעמים כהה פחות משלהם.

תופעה כזאת אפשר להסביר רק באמצעות אופי. יותר משיש כאן גזענות, יש אצל אנשים כאלה יצר של סאדיזם. לפגוע, להכאיב, להרוס להזיק. סיבה? אנשים כאלה אינם זקוקים לכך. הם צרכים רק הזדמנות. שאנשים מסכנים וחלשים מספקים אותה.