תחמוני מס בחסות הממשלה

ליובל שטייניץ יש בעיה של חור כבד בתקציב. כזה שנובע גם (אבל בהחלט לא רק) מפער הולך ומתרחב בין ההערכות האופטימיות על הכנסות ממסים, שעליהם התבסס תקציב המדינה, לבין המציאות.

כדי לסגור ולו חלק מהחור במרשרשים - וכדי להיות זה שבקדנציה שלו לא קרה חורבן הכנסות שדורש להעלות מסים ו/או להטיל מסים עקיפים נוספים ו/או לחתוך בביטחון, בחינוך, בקצבאות ומי יודע מה עוד - מגייס שר האוצר את דורון ארבלי.

ארבלי, מנהל רשות המסים, הוא האיש ששטייניץ בעצמו תמך בבחירתו. השניים יחד מוכנים ללכת רחוק כדי להוסיף הכנסות. הבעיה היא שהם מוכנים ללכת רחוק מדי. הרבה יותר מדי. עד כדי כך שהם מוכנים לעשות צעד שיש בו חוסר צדק וחוסר הגינות שלטונית. צעד שיש בו אפליה לרעה של אזרחים, שלא מקבלים "ממתקי מסים" כאלה ואחרים. למשל, אלה שהקימו חברות ודרכן ביצעו תכנון מס אישי שמסתמך על החוקים הקיימים.

ויתור המס שהשניים מוכנים לתת לטייקונים, שקמו בסיוע כספי כבד של חוק עידוד השקעות הון, מפלה לרעה גם את החברות שלא בחרו בזמנו במסלול המסים, אלא העדיפו, מחישוב שלהם, מסלולים אחרים. הם סמכו על כך שלא יהיה מצב שבו מישהו ישנה את מסלול המסים לטובת בעלי עניין. לא נתפלא אם תהיה התארגנות ועתירה לבג"ץ של אלה שבחרו במסלולים אחרים של חוק עידוד השקעות הון.

הוויתור הנדיב מפלה לטובה גדולים וחזקים, שכן הוא מעניק להם הטבות מס כפולות ומכופלות ובלתי צפויות, כאלה שהם לא חלמו עליהן בתחילת הדרך ולא היו מקבלים אותן בשום מדינה מתוקנת בעולם.

הוויתור הזה מערער על השוויון, האחידות והצדק הנדרש במדיניות מסים אחידה. הוא מציג התבטלות בפני בעלי חברות גדולות ובעיקר בפני עורכי הדין ורואי החשבון שלהם, שהם מהגדולים, הכבדים והמקושרים במיוחד.

הוויתור הזה מחזק את קשרי ההון והשלטון עד כדי ששטייניץ וארבלי לא מטפחים "תכנוני מס", אלא למעשה מצדיקים "תחמוני מס" בחסות השלטון.