יש בעל בית בקהיר

תוצאות הבחירות במרוץ לנשיאות מצרים לא אמורות להפתיע. מה שמפתיע הם הסקרים שחזו תוצאה שונה. שני המתמודדים שיתחרו זה מול זה בעוד שלושה שבועות מייצגים את שני הממסדים החזקים היום בקהיר. הראשון הוא מוחמד מורסי, ראש סיעת "החירות והצדק", המפלגה שהקימו האחים המוסלמים בפרלמנט.

אחריו הגיע אחמד שפיק, מפקד חיל האוויר לשעבר וראש הממשלה האחרון בעידן מובארק. שפיק הצליח להדביק את מורסי הודות לקולות החילוניים, בני משפחות כוחות הביטחון, וגם הודות לתמיכת הנוצרים הקופטים. הצבא, שהריץ אותו בצורה בלתי-רשמית, סייע לעיבוי ההישג מאחורי הקלעים.

רק 43% מהבוחרים הלכו לקלפיות, שיעור נמוך במערכות בחירות דמוקרטיות, אבל גבוה יחסית למצרים. התוצאות הן ניצחון מרשים למועצה העליונה של הצבא, שפעלה בחודשים האחרונים כדי לעצב את המרוץ בצורה האידיאלית מבחינתה. הצלחתה, אף אם הושגה במניפולציות נסתרות מהעין, היא מופע מרשים של משיכה בחוטים ושיאו של מסע ארוך ומפותל בתוך שדה מוקשים, שאותו מוביל הצבא באחריות ובזהירות.

ניצחון כפול

את המסע הזה החל הצבא בפברואר 2011, כשקיבל החלטה קשה להדיח את מפקדו העליון חוסני מובארק. אחר כך, ורק לנוכח דרישה תוקפנית מהציבור, הובא מובארק לספסל הנאשמים. הרחוב הזועם אמנם קיבל את שלו, אבל עד מהרה הוכרז על קיום המשפט בדלתיים סגורות, מה שאיפשר למועצה הצבאית שליטה מלאה על המתרחש באולמם של השופטים שאותם מינתה.

בתרגיל אלגנטי, שגם מאחוריו עמדו הגנרלים, פסלה ועדת הבחירות לפני כמה שבועות שני מנהיגים כריזמטיים בעלי נטייה לגלות עצמאות יתר. את המטיף הסלפי שייח חאזם אבו-איסמאעיל, ואת איש העסקים חיירת שאטר, מספר 2 בתנועת האחים המוסלמים. בתמורה הוקרב מועמד כריזמטי שלישי, עומר סולימאן.

בבחירות לנשיאות רשם הצבא ניצחון כפול. אחמד שפיק הוא אמנם בשר מבשרם של הגנרלים; אך מורסי, למרות השתייכותו האידיאולוגית, מקיים עם הצבא מגעים קרובים זה יותר משנה, ונחשב לאיש אמונם בצמרת האחים המוסלמים. בניצחונו של המועמד שלהם רשמו גם האחים עצמם ניצחון כפול.

הם הצליחו לסלק מהדרך את הרופא עבד אל-מנעם אבו אל-פותוח, בכיר לשעבר בתנועה, שפרש ברעש גדול ועד לרגע האחרון ניהל מרוץ צמוד בסקרים עם יריבו החילוני, עמרו מוסא.

הצבא והאחים המוסלמים הם שני הממסדים המאורגנים היום במצרים, ולכן מובן מדוע התבטא הדבר בתוצאות. בין אם הנשיא הבא יהיה מורסי או שפיק, ימשיך הצמד הזה לרקוד יחד. לשניהם זה כדאי: הצבא אינו מתכוון להסיר את ידיו מהעיסוק בפוליטיקה ולהפקירה לרוחות הרחוב, או לחיילים חסרי הניסיון של ה"מורשד" (המדריך), כינויו של מנהיג האחים המוסלמים מוחמד בדיע.

האחים, מצדם, ישמחו לחלוק את האחריות הכבדה שתיפול לחיקם עם אחרים. לא חשוב מי יהיה הנשיא הבא, יציאתם של האחים המוסלמים מספסלי האופוזיציה לעמדות מפתח היא בלתי-הפיכה. בעצם ימים אלה, נגמלת מצרים מעידן השלטון החד-מפלגתי.

הצלחתו של הצבא לתמרן לצרכיו את כל השחקנים בזירה, בכללם גם את הסלפים הקיצוניים ואת צעירי המהפכה - היא הישג נאה שמעיד על קור רוחם של הגנרלים ועל יכולת שליטתם במתרחש. לכאורה, יש כאן פגיעה בדמוקרטיה.

בפועל, צריכים כולם לברך על כך שיש בעל-בית בקהיר, וכי הוא מבצע את השינוי בהדרגה ולא בהינף גרזן. בערבו של 17 ביוני, עת ייסגרו הקלפיות, תיקבע התוצאה בתוך הקלפיות, אבל גם מחוץ להן. היא תהיה תמהיל בין רצון הבוחר למאמצי ההשפעה של הכוחות החזקים.

ייתכן שאת מחיר הישגיהם הפוליטיים של נציגי המשטר הקודם עד כה ישלם אחד, חוסני מובארק. בשבת צפוי להינתן גזר-הדין במשפטו של הנשיא לשעבר, הנאשם בשותפות להרג המפגינים באירועי ההפיכה.

הרחוב המצרי הגיב בחוסר נחת להצלחתו של הגנרל אחמד שפיק, וייתכן שלא ישתוק אם ייגזר עונש קל יחסית לנשיא הישיש. בפני הצבא עומדות שתי אפשרויות: לדחות את מתן גזר-הדין, או להורות לבית המשפט להטיל על מובארק עונש כבד, ואחר-כך להפחית אותו בערעור.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל