פרשת ערן מזרחי: הדבש והעוקץ

"עוקץ בסביון" זעקו הכותרות בתקשורת, שסיפרו על מנהל בית השקעות שנמלט עם כספי לקוחותיו האומללים והותיר את רובם חסרי כל ומקוננים על מר גורלם. מקרים מקוממים כאלה, אשר פרטיהם מפורסמים לציבור ברסיסי מידע, פוגעים קשות באמון הציבור בכלל מנהלי ההשקעות, הישרים אשר רובם ככולם פועלים בהתאם להנחיות החוק ותחת כללי פיקוח קפדניים בתנאי שוק ותחרות מורכבים.

הנפגעים המרכזיים - נוסף לנעקצים - הם מנהלי ההשקעות המנהלים היקף כספים מצומצם ואשר מצויים כבר תקופה ארוכה במאבקי הישרדות קשים, שכן עליהם להוכיח ללקוחות מבוהלים כי "אין להם אחות" וכי הם אינם גנבים.

מהפרטים שהתפרסמו עד כה עולה כי מנהל ההשקעות המדובר, ערן מזרחי, לא החזיק ולא קיבל רישיון לניהול תיקים כחוק מרשות ניירות ערך.

אם אכן יאומת הדבר, הרי לקוח הפונה לפלוני לניהול כספיו, בלי לבדוק שזה אכן קיבל תעודת מנהל השקעות כחוק, שם את כספו על קרן הצבי, שכן הלקוח ויתר הן על ההכשרה הרשמית של מנהל ההשקעות על-ידי רשות ניירות ערך והן על הפיקוח ההדוק של הרשות על ביצועי מנהלי ההשקעות.

לא צריך להיות מדען או פרופסור כדי לבקש לראות את הרישיונות ממנהל ההשקעות, וכן להיכנס לאתר רשות ניירות ערך שבו ישנה רשימה מעודכנת של בעלי הרישיון והחברות המנהלות תיקים וכספים.

הידיעות בתקשורת ציינו כי בין הנעקצים נמצאים סמנכ"לים בחברות היי-טק, רואי חשבון ועורכי דין, מקצועות המצביעים על רצינות הלקוחות שנעקצו. אלה הם אנשים - ורבים אחרים - שניתן לצפות מהם כי יעשו בדיקות מינימליות בטרם יעבירו את כספם לאדם או לחברה לניהול השקעות.

התחושה שעולה מהתנהלות הלקוחות היא כי את חלקם לא עניינו כל-כך התעודות והמסמכים הרלוונטיים של מנהל ההשקעות - אלא הרבה יותר התשואות והביצועים המיוחלים.

בשנים האחרונות אנו רואים פעם אחר פעם כי אנשים נופלים "במלכודת הדבש" של תשואות חריגות בגובהן לאורך זמן, והגיעה העת כי הציבור יפנים שאין קוסמים בניהול השקעות, ולפיכך הסימן המחשיד הראשון בבחינת ביצועי מנהל השקעות הוא תשואות חיוביות עקביות גבוהות לאורך זמן. כי לא הארי הודיני ולא מחליפו המודרני הארי פוטר יכולים להשיא תשואה עקבית של 1% לחודש, והיחיד שהיה מסוגל כנראה להשיא תשואות כאלה יושב בכלא בניו-יורק, ושמו ברנרד מיידוף.

אות קין על תעשייה שלמה

נקודה נוספת אשר עלתה מדיווחי התקשורת בנושא היא כי הכסף הועבר מחשבונות הלקוחות לחשבון נאמנות מרכזי שבאמצעותו פעל עבורם מנהל ההשקעות. אם אכן כך הדבר, זה אינו המצב הקיים בניהול תיק השקעות קונבנציונלי המנהל את כספי הלקוחות בחשבון הלקוח כחבר הבורסה, שבו מצוי החשבון של הלקוח.

במצב כזה, למנהל התיקים יש ייפוי-כוח לפעול בחשבון הלקוח בהתאם להסכם הניהול שעליו חתום הלקוח, ואין למנהל ההשקעות שום יכולת להעביר כספים מחשבון ההשקעות של הלקוח החוצה, ובשיטה זו גם לעקוץ את הלקוחות.

לקוח המרגיש אי-נוחות עם המידע שסיפק לו מנהל ההשקעות - באמצעות דפי חשבון המציגים מידע תמוה - יכול וצריך לדבר עם יועץ ההשקעות בבנק, וזה, כגורם אשר אינו קשור למנהל ההשקעות, ינפק עבורו את תמונת המצב העדכנית בתיק ההשקעות של הלקוח.

לסיכום, בטרם נמהר להדביק אות קין שלא בצדק על תעשיית שלמה של ניהול ההשקעות בישראל ולזרוע פאניקה ציבורית, ראוי לרענן את הכללים האלמנטריים של ההתנהלות הצרכנית של לקוחות ומשקיעים בשוק ניהול ההשקעות.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון.