לידיעת אל"מ ארז וינר

ניסיון העבר מלמד כי בג"ץ איננו ממהר להתערב בסדרי עבודתו של מבקר המדינה, שכן "אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על דוחות של מבקר המדינה".

לפיכך, עתירתו של אל"מ ארז וינר, ששימש ראש לשכתו של הרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי, בדרישה להורות למבקר המדינה להעביר אליו את כלל החומרים - לרבות הסודיים, הרגישים והחסויים - שנאספו במסגרת בדיקת המבקר בפרשת הרפז, צפויה להידחות על-ידי שופטי בג"ץ, שידונו מחר (ב') בעתירה.

בית המשפט רואה את עצמו מוסמך לבחון אם נשמרו כללי היסוד של המשפט המינהלי, ובהם כללי הצדק הטבעי לרבות זכות הטיעון, בסדרי עבודת המבקר. עם זאת, בשנים האחרונות טישטש בג"ץ את ההבחנה בין ביקורת שיפוטית על דוחות המבקר לבין ביקורת על החלטותיו המינהליות, והוא "מפעיל ריסון רב בהתערבות בהחלטות המבקר" בכלל (בג"ץ 6825/06).

בשנת 1995 פסקו שופטי בג"ץ במסגרת הליך בדיקתה של מבקרת המדינה מרים בן-פורת בנושא נסיבות סיום כהונתו של מפכ"ל המשטרה יעקב טרנר, כי אכן נפגעה זכות הטיעון של טרנר בשל העובדה שלא קיבל מהמבקרת את כלל החומרים שנאספו. שופטי הרוב קבעו כי "הענקת זכות הטיעון מתחייבת כל אימת שברור כי קביעת מבקר המדינה, שבה נפגע כבודו של אדם, היא סופית ומוחלטת, ואין אחריה ולא כלום" (בג"ץ 4914/94).

דומה כי זה המפתח לדרישתו של לינדנשטראוס כעת מהיועמ"ש וינשטיין להורות על חקירה פלילית: אם הדרישה תיענה, הרי שקביעות המבקר בדוח לא יהיו "סופיות ומוחלטות שאין אחריהן ולא כלום", ולכן יתאפשר כרסום מסוים בזכות הטיעון המלאה.

ההיגיון הפנימי מוליך לאותה מסקנה - שהרי קיומה של חקירת משטרה תלוי בין היתר בהימנעות מהעברת כלל החומר לידי החשוד שבכוח.

אם יבחר אפוא הרכב שופטי בג"ץ בראשות השופטת עדנה ארבל להמליץ לוינר, ברוח נשיא העליון החדש אשר גרוניס, למחוק את עתירתו, צפויים גלגלי הפרשה לנוע החל ממחר במהירות רבה, ולמקד את ההתעניינות בשאלה אם המבקר היוצא, מיכה לינדנשטראוס, יחליט לפרסם את הדוח על אף החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שלא לפתוח בשלב זה בחקירה פלילית בכלל היבטי הפרשה.