עוד פרק בספרו של ג'ורג' אורוול

במשרד התחבורה העלו בימים האחרונים רעיון חדש ומהפכני לשינוי שיטת מיסוי הרכב בישראל. על-פי רעיון זה, רכב ימוסה בהתאם לשימושים שנעשים בו בפועל. ככל שכמות הנסיעות שיבצע הרכב תגדל, ישולם יותר מס. אך בכך לא די. רכב שיימצא נע בכבישים עמוסים או במרכזי הערים, יגרום לבעליו לשלם מס גבוה יותר.

בכדי לאסוף את כל הנתונים על תנועות הרכב לצורך חישוב מס זה, מציעים במשרד התחבורה לקבוע חובה להתקין בכל הרכבים מערכת איכון לווינית, שתאפשר ל"אח הגדול" ממשרד התחבורה לדעת היכן אנו נמצאים בכל שעות היום. ניסוי בעניין, כך מבטיחים, יוצא לדרך בקרוב. בשאלה אחת לא עסקו אנשי הניסוי: האם זה לגיטימי שהאח הגדול ממשרד התחבורה ידע היכן נמצאים הנוהגים ברכב בכל שעות היום?

זלזול בזכותנו לפרטיות

אין ספק ששאלת גובה המס הנגבה על קניית כלי רכב בישראל ראויה לדיון מעמיק. בישראל משלמים מס העולה על שווי הרכב וממשיכים לשלם מס כשצורכים דלק לרכב. אבל אפשר למצוא תחליפים רבים ומגוונים לשיטת מס זו. המתווה שמעלה משרד התחבורה נשמע פשוט מופרך.

בשמיעה ראשונה, קשה להאמין כי מיזם זה של משרד התחבורה אכן אמיתי. אבל עיון מעמיק יותר מוביל למסקנה כי יש בהצעה זו זלזול קשה ובוטה בזכות האזרח לפרטיות, בזכותו להיעזב לנפשו ולא להיות מטרה נעה על מפה ממוחשבת שמחזיק השלטון, כאילו היינו אזרחי מדינה כמו סוריה, שהשלטון רוצה לדעת על מיקומנו בכל רגע נתון ביממה.

למרבה הצער, הנטייה של מוסדות השלטון לזלזל בזכותנו לפרטיות אינה חדשה. מיזם זה של משרד התחבורה הוא רק חוליה נוספת וקשה בשרשרת זו. לפני כארבע שנים חוקק חוק נתוני תקשורת, המאפשר לרשויות האכיפה לקבל במקרים רבים נתונים המראים עם מי דיברנו בטלפון, מתי והיכן היה המיקום שלנו כשזה קרה.

אחריו חוקק חוק תעודת הזהות הביומטרית, המאפשר למדינה לאסוף את טביעות האצבע שלנו; הורחבה המסגרת של חוק שירות נתוני אשראי, המאפשר לדעת על תנועות האזרח מול מוסדות פיננסיים; הוקם מאגר דנ"א במשטרה; ובקנה מצויים חוקים נוספים, כגון חוק שיאפשר איסוף של כל המידע הרפואי על אזרחי המדינה, או חוק שיאפשר חיפוש סמוי בבתי חשודים. אבל למרות כל החוקים האלה, חוק כזה - כפי שנרקם במשרד התחבורה - עוד לא היה.

באקלים שבו הזכות לפרטיות נרמסת על-ידי האקרים בסעודיה וגורמים עוינים אחרים, היה הגיוני לצפות שדווקא המדינה תהא זו שתצניע לכת בעניין הפגיעה השלטונית בפרטיות ותגביר את החקיקה המגינה על הפרטיות בישראל.

אבל מגמות החקיקה בנושא רק מחזקות את היפוכו של הדבר. הרעיון החדש, שיאפשר לדעת היכן אנחנו נמצאים בכל רגע ביום, יוצר את הרושם שהזכות לפרטיות לא נלקחה כלל בחשבון. פשוט לא חשבו עליה.

במדינה שבה השלטון יכול לדעת היכן נמצאים האזרחים שלו בכל רגע ורגע ביום, אין זכות לפרטיות. מדינה כזו שייכת לאותן מדינות חשוכות שמונהגות על-ידי משטרים שלא לוקחים בחשבון זכויות אדם בסיסיות. קבלת ההצעה תכניס את ישראל לאותה חבורה.

האמת, כששומעים את פרטי המיזם ההזוי הזה של משרד התחבורה, קשה להאמין. אם עד היום ידענו שהמדינה יכולה לדעת היכן אנחנו נמצאים רק כשאנחנו חשודים שעברנו עבירה או בנסיבות של מצוקה חלילה (חוק נתוני תקשורת), הנה באה לאוויר העולם הצעה מקיפה יותר, כזו שתאפשר לאדונים הנכבדים ממשרד התחבורה לדעת באופן שוטף היכן אנחנו נמצאים בהתאם למיקום הרכב שלנו.

אין ספק שההצעה הזו נשמעת יותר כמו פרק מספרו של ג'ורג' אורוול. לפעמים צריך "להרוג" רעיון כשהוא עדיין בחיתולים. יש לקוות שזה יהיה בסופו של דבר גזר דינו של רעיון מופרך זה מבית היוצר של משרד התחבורה.

הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני טכנולוגיה ותקשורת ומחבר הספר "ההגנה על הפרטיות בישראל"