בדיוק לפני חודשיים, בערב חג הפסח, הגישו מחזיקי אג"ח כ"ה של דלק נדל"ן, בהובלת עו"ד גיא גיסין והיועץ הכלכלי אדוארד קלר, בקשה לפירוקה של החברה שבשליטת יצחק תשובה.
היה זה לאחר חודשים ארוכים של משא-ומתן, שלמעשה לא הסתיים עד היום, בין מחזיקי האג"ח (סדרות ד', ה' וכ"ה), להם חייבת דלק נדל"ן 2.15 מיליארד שקל, לבין הבעלים. במשא-ומתן הזה התבלטה נציגות אג"ח כ"ה, הסדרה הקצרה ביותר, בקו לוחמני ואגרסיבי, שהגיע לשיאו עם בקשת הפירוק.
המהלך הזה שהוביל גיסין זכה לביקורת רבה בשוק. אמרו עליו שהוא רץ לתקשורת, לא סוגר עניינים בחדרי-חדרים, מאבד זמן יקר, ושמאחורי המדיניות שהוא מוביל לא עומד היגיון כלכלי צרוף, אלא בעיקר פיאור המוניטין שלו.
הביקורת הזו התחדדה עוד יותר עם החלטתה של השופטת ורדה אלשיך לדחות את פירוק החברה בחודשיים, ולהורות לצדדים להגיע להסדר חוב, ועם הסכמתה של נציגות סדרה ה', הגדולה מבין השלוש, למתווה הסדר החוב מחודש ינואר.
כך, למעשה, קרסה מדיניות ההליכה על הסף של גיסין, כשבשורה התחתונה המשא-ומתן נמשך זמן רב יותר, ומחזיקי האג"ח קיבלו ריבית נמוכה יותר (2% במקום 3%-5%).
האם טעית? אנחנו שואלים את עו"ד גיא גיסין. "חד-משמעית לא", הוא עונה בתקיפות, בראיון בלעדי ל"גלובס". "הסיפור של דלק נדל"ן לא הסתיים. אמרתי שאנחנו הולכים על פירוק, ואנחנו עדיין מתכוונים לזה. תשובה פשוט החליט שהוא יכול לכופף חלק מהמוסדיים, אז הוא דיבר איתם ואמר להם תחתמו לי פה ופה, והם חתמו. אם הם לא היו חותמים, הוא לא היה יכול להרשות לעצמו כזה הסדר חוב".
- האם לאורך כל הפרשה הופעלו עלייך לחצים כדי שתמתן את הקו המיליטנטי שהובלת?
"ב-3 שבועות קודם לחזרתו של תשובה מהתחייבויותיו לא רק שלא היו לחצים, אלא שהייתה חזית אחידה מצד בעלי האג"ח".
בהמשך מרחיב גיסין לגבי ההיגיון שהנחה אותו: "הכלי העיקרי שיש לכל נושה כשהוא הולך למהלך מול חייו הוא ללכת לפירוק. אני פה כלי, מייצג את מחזיקי החוב, והם צרכים להחליט לאן ללכת. כשחייבים לבנק כסף, הוא מכניס את הלווה לחדר סגור ושומר על האינטרסים שלו. כשאנחנו מנסים לנהל הסדר או מאבק לגביית חובות עבור הציבור, מטבע הדברים לא ניתן לנהל את זה רק בדלתיים סגורות. ניגודי העניינים בין מחזיקי האג"ח הם שמובילים לזה".
ואכן, למרות היתרונות הברורים והמוכרים שיש לבנקים על פני המוסדיים בגביית חובות, המקרה של דלק נדל"ן מהווה תקדים לגבי כוחם של המוסדיים בעת ניהול משא-ומתן על הסדרים.
"החשש שלי הוא מהתקדימים שנוצרו עכשיו, כשהמוסדיים, אלה שמובילים את השוק, מחליטים לחזור בהם מהחלטות, ולמעשה מוותרים על הכלי המהותי שלהם - הפירוק", אומר גיסין. "זו זכותם, אבל הם מעמידים את השוק בפני הרבה סימני שאלה. אנחנו הולכים לשנתיים קשות, וכוחם של המוסדיים יורד בצורה בלתי סבירה".
"כלל תעשיות - הסנונית הראשונה"
חברה נוספת שמסעירה את השוק בתקופה האחרונה, עם תשואות אג"ח של עשרות אחוזים שמעידות על חוסר האמון של המשקיעים בה, היא קבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר. כאן עדיין לא מדברים על הסדר חוב, ובקבוצה עושים מאמצים ניכרים כדי לעמוד בהתחייבויות על-ידי מימוש נכסים שונים, שהאחרון בהם הוא המכירה המסתמנת של כלל תעשיות למיליארדר היהודי לן בלווטניק.
בעניין זה גיסין סבור כי מכירת כלל תעשיות מהווה את הסנונית הראשונה בסדרה של מכירת חברות-בנות טובות של פירמידות, כהערכות של בעלי השליטה ליום בו יגיעו לשולחן הדיונים.
"הלחץ שמופעל כיום על בעלי שליטה, גם בגלל מגבלות במיחזור החוב וועדת הריכוזיות, וגם בשל תופעות כלל-עולמיות, יוביל לכך שהם ייאלצו לקחת גם את החברות הטובות שלהם ולמכור במחירים הזדמנותיים", הוא אומר. "כל בעל שליטה יודע שהוא צריך לבוא לשולחן עם תרומה של ממש, אבל לא בטוח שלכולם יש את האפשרות. בתקופה הקרובה אנחנו נהיה עדים להרבה מאוד עסקאות של חברות טובות, ומי שחושב שהמשק הישראלי יעלה על פסים חדשים בתוך שנתיים-שלוש - זו ההזדמנות שלו".
"רשות ני"ע צריכה לתת גיבוי"
הרגל השלישית בהסדרי חוב - מלבד בעלי השליטה ומחזיקי האג"ח - היא זו של הרגולטור. וגם כאן נשמעת בשנים האחרונות לא מעט ביקורת על אופן פעולתה. "רגולציה צריכה להסדיר ברמה הכללית, ולא למצוא את הפתרונות הפופוליסטים", אומר גיסין על פעילות הרגולטור.
- האם לדעתך רשות ניירות ערך צריכה להיות מעורבת יותר בהסדרי חוב?
"בסופו של דבר, בכל סדרת אג"ח צריך שיתמנו נציגים שינהלו את המשא-ומתן. הראייה שלהם חייבת להיות צרה מתוך האינטרס של האג"ח הספציפית. אם הם יסתכלו על אינטרסים אחרים של חברות החיתום בגופים המוסדיים, או אינטרסים ארוכי-טווח כמו החזקות בחברות אחרות או בסדרות אחרות, המימוש של הנכסים יהיה מוגבל. ראוי היה שהרגולטור יהיה הגוף המנחה לפעילות של נאמנים ונציגויות".
- אולי הבעיה היא בנאמן שרואה בתפקידו עניין טכני ולכן לא מתעורר בזמן?
"אני אומר לכם שהנאמנים על-פי שטרי הנאמנות הנוכחיים לא יכולים לעשות הרבה. ראשית, כי אין להם מימון, והרי חלק גדול מהמאבק הוא מימון. שנית, אין להם סמכויות נרחבות בשטר הנאמנות, וייתכן שהצעת החוק של אבי ליכט (המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, א' פ' וא' ש') למנות מומחה שיהיה בעל סמכויות מטעם בית המשפט, עשויה להיטיב עם העניין הזה.
"הנאמנים שיפרו בצורה משמעותית את המעורבות שלהם בשנתיים האחרונות, ומי שצריך לתת להם גיבוי זה רשות ניירות ערך ובתי המשפט, ולא להותיר אותם טרף לכוחות השוק. אתה לא יכול לתת אחריות בלי לתת את הסמכות והגיבוי".
ההסדרים הבולטים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.