"נכנסתי לבתים של אמהות שאיבדו את הבנים שלהן; לא נסבל"

כשמזכירים להדי גור את ימיה ככתבת בחדשות ערוץ 10, היא נתקפת צמרמורת. בדיוק לפני עשור היא לוהקה לערוץ, לצד מקבץ כישרונות ש"נגנבו" מערוץ 2. התחושה הכללית, היא נזכרת, הייתה כאילו אבק כוכבים נבזק מעל ראשי הנכנסים לבית הוורד, בעוד שעבורה זו הייתה שנה מיוסרת ושפופה. כשהטאלנטים פרחו, היא הלכה ודעכה. מבחוץ ראו יופי קר וברבורי, שכאילו שום דבר לא נוגע בו, ואצלה בפנים התחוללה מלחמה.

"זאת הייתה שנה של פיגועים וסיפורים אישיים, ואני נשלחתי לסקר טרגדיה אחר טרגדיה, כי הייתי טובה ביצירת אמון, במציאת הסיפורים, בלדבר עם אנשים ולהגיע למקומות הכי רגישים שלהם. אני לא יכולה לספור כמה פעמים באותה שנה נכנסתי לבית של אימא שאיבדה את הבן שלה, זה היה בלתי נסבל. עבודה כמעט בזויה, שלא התאימה לאישיות שלי. הסיפורים שהבאתי פתחו מהדורות, אבל זה שחק אותי, הלכתי ושנאתי את מה שאני עושה. עד היום אני זוכרת את כל הפיגועים של אותה שנה ואת שמות ההרוגים. את יכולה לבחון אותי".

גור, 34, הכירה שם את בעלה ואבי ילדיה, מגיש המהדורה המרכזית, יעקב אילון - שבחודש שעבר נטש את הערוץ בטונים צורמים - אבל זה לא הקל על העבודה. "בזמנו שמרנו את הרומן בסוד. איש לא ידע, וגם כשכבר גילינו, לעורך שלי ממש לא היה אכפת. הוא העביד אותי 7 ימים בשבוע, וכשביקשתי יום אחד חופש על מנת שאחזור להשלים את התואר שזנחתי בגלל העבודה, הוא לא איפשר לי. יעקב או לא יעקב, התחושה הייתה של 'תגידי תודה שקיבלת את העבודה הזו'. הבנתי שלא רואים אותי, שבקלות יחליפו אותי במישהו אחר".

- הייתה לך אסטרטגיית התמודדות?

"זה שהייתי צעירה וסתומה איפשר לי לעשות את העבודה הזו. נסעתי אז עם יעקב ל-3 ימים לניו-יורק. הוא היה צריך לעבוד, ואני התלוויתי אליו. כשהתחלנו לארוז, שעתיים לפני שהיינו צריכים לעזוב את העיר, התחלתי להרגיש כל-כך רע. המועקה התפשטה לי בכל הגוף. הייתי ממש משותקת. הרגשתי שאני כל הזמן לוקחת מאנשים אחרים לצרכיי שלי. אפשר לקרוא לזה ניצול, אבל זו העבודה. תכל'ס, בשורה התחתונה, קמתי בבוקר וחשבתי איך לקחת מאחרים".

הרגע המכונן התרחש ביום שבו התייצבה בפעם המי-יודע-כמה בבית של הורים שכולים, שרק יום קודם לכן איבדו את בתם החיילת בפיגוע בצומת צריפין. "לפי הנוהל הרגיל, צוות הצילום נשאר בחוץ, ואני נכנסתי לבד. בחורה צעירה, חמודה, מי יגיד לי לא? אפשר להגיד שאפילו השתמשתי בטיקט הזה. הצגתי את עצמי בפני ההורים, והסברתי להם שאנחנו רוצים לצרף לכתבה שתשודר בערב קטעי וידיאו.

"בעיקרון, זה היה רעיון חיובי - להראות את בתם בקטעים שבהם היא מחייכת, צוחקת, לא רק בסטילס קפוא. אבל בזמן שהאבא ניגש להראות לי את התיק ספוג הדם של הבת, האימא, ביום הראשון לשבעה, כשהבית מוצף באנשים, התחילה לפשפש בקלטות וידיאו. היא מצאה קלטת של בת-המצווה והכניסה לווידיאו. באותו הרגע, כל הדודות התחילו לצרוח ולהשתטח על הרצפה.

"חשבתי לעצמי: אני לא יכולה לשנות את מה שקרה לבת שלהם, אבל הסיטואציה שקורית ברגע זה, אני גרמתי לה. יצרתי סיטואציה מחרידה. המשפחה הייתה יכולה לא להסתכל על הקלטת הזו שנתיים, אבל בגללי הם ראו אותה. אז הגשמתי את החלום הגדול להיות עיתונאית, אבל באותו הרגע הבנתי שאני כבר לא רוצה את זה, אני לא רוצה יותר להיות כתבת".

- איך הגיבו בסביבתך למהלך?

"חשבו שזה מעשה של אדם מפונק, לא חכם. אבל אני גיליתי על עצמי כמה דברים בתהליך הזה - שאני לא אוהבת אבק כוכבים, לא אוהבת שמזהים אותי, ולא שרואים אותי בטלוויזיה. עבור הרבה אנשים, במיוחד היום, זו שאיפת חיים. עכשיו אני מורה להיסטוריה, והתלמידים שלי מתקשים להבין איך מי שהייתה פעם בטלוויזיה בוחרת לבוא לבית-הספר וללמד אותם. גם למורים שעובדים אתי קשה להבין את המעבר החד הזה. לאנשים מהשורה זה נתפס כצעד הזוי. את יודעת מה מצחיק? שדווקא אנשי תקשורת בכירים אומרים לי כל הכבוד. בעיניהם, זה נתפס כצעד אידיאליסטי".

- איך יעקב הגיב לכך שהתנפץ לך חלום העיתונאות? המערכת שטיפחה אותו אכזבה אותך.

"הוא ידע כמה רע לי ותמך בי לחלוטין, גם בעזיבה שלי".

"זה מצער"

כמעט מתחילת דרכו כמגיש חדשות, הוכתר יעקב אילון כמחליפו של חיים יבין. התחושה הייתה שנראה אותו על המסך עד שיזדקן, או עד שאנחנו נזדקן, מה שיבוא קודם. אבל שינויים בחברת החדשות בשנה האחרונה הובילו לעזיבתו הדרמטית, ולסיומן של 20 שנות עבודת חדשות.

"כל מי שבעניינים יודע שיעקב לא רק מגיש חדשות", יוצאת גור למתקפה. "עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי 'יש ביקוש לקריינים', כאילו 'אל תדאגי, הוא ימצא עבודה בקלות'. אבל בואי נזכור שיעקב הוא זה שהקים את מערכת החדשות בערוץ 2 ואחר-כך ב-10. אין איש חדשות שמשתווה לו מבחינה טלוויזיונית.

"ברור שאני אגיד את זה, אבל זו גם האמת. את יודעת, הייתה לי פינה חמה לערוץ 10, כי זה המקום שהכרנו בו, אבל המקום הזה השתנה, וזה מצער. שנינו היינו רוצים שיעקב ימשיך להגיש חדשות, וזה עצוב שהגענו למצב הזה".

- ההסבר לעזיבה היה המרחק הגיאוגרפי, הנסיעות לירושלים. מה באמת היה שם?

"אלה שטויות. אם היה צריך והיו תנאים בבאר-שבע, יעקב היה נוסע גם לשם. מה שקרה הוא שיעקב התבקש לחזור ולשדר מאותו אולפן קטן ודלוח בבית האגד בירושלים, שבו מיקי והוא שידרו בשנת 1993, בימים הראשונים של ערוץ 2.

"כשערוץ 2 הקים את האולפן בנווה-אילן, פרויקט של יעקב, מערכת החדשות עברה לשם. אחר כך, יעקב הקים ובנה את האולפן של ערוץ 10 בבית הוורד, פרויקט של מיליוני דולרים. הוא כפה על הערוץ לעשות את זה, הוא דחף לכך והוא גם שלט בכל היבטי ההקמה. לא רק בתוכן, אלא גם בפרטים הטכניים, זה היה הבייבי שלו.

"והנה, שנה וחצי אחרי, הוא נאלץ לחזור לבית אגד, לאותו מקום מלפני 19 שנה. לחדרון מטר על מטר שאי-אפשר להאמין, כשמאחוריו הדמיה של מערכת חדשות פעילה. המקום לא ראוי, לא מקצועי, ואין קשר למערכת. והוא, כיוון שהוא לא רק קריין, הניתוק הזה לא בא בחשבון מבחינתו. זה מנוגד לסגנון שלו ולמקצועיות שלו. גם במובן הסמלי, יש לחזרה לבית אגד, למקום שממנו מיקי והוא התחילו, מהתחתית של התחתית, משמעויות אקוטיות".

- קברניטי ערוץ 10 נלחמו להשאיר אותו?

(משתהה כדקה) "לא בטוחה שניסו מספיק להשאיר אותו".

- כשחיפשו מגישה שתחליף את חיימוביץ' יום בשבוע, יעקב העדיף את טלי מורנו על פני תמר איש-שלום, שנבחרה לבסוף. זה תרם לקרע?

"זה לא נכון שיעקב לא רצה את תמר. הוא לא מכיר אותה בכלל. הסיי שלו היה שאחרי שמיקי עוזבת, לא תשב לידו מגישה אחרת. הקסם עם מיקי היה חד-פעמי, ויעקב לא חשב שאפשר לשחזר אותו".

- תוך שנה גם מיקי וגם יעקב נטשו.

"כל אחד עזב מסיבות אחרות, אין קשר בין המקרים. היא עזבה מתוך רצון לשנות את אורח החיים שלה, לעזוב את העשייה החדשותית, מתוך מקומות עמוקים. יעקב לא יעזוב לעולם את התקשורת. אבל אין ספק שיצא מכל זה רק טוב, כי יעקב לא מתפשר ולא יכול להיות בינוני בעשייה שלו, ומתוך זה אפשר רק לגדול ולהתפתח. בואי נאמר שאני לא יכולה לדמיין אותו לא עושה משהו בבחירות הקרובות".

- מה על הפרק עכשיו?

"פגישות, פגישות, פגישות. הוא עצמו מופתע מכמות ההצעות שהוא מקבל. אנחנו חושבים ושוקלים. בואי נגיד שאני והוא במעגל החשיבה. אנחנו בהכול ביחד. אלמלא הייתי תומכת בו לעזוב, המהלך היה משתהה. זה היה קורה, אבל רק אחרי חודשים של תהפוכות נפש".

גור ובתה, איה, הגיעו לאולפן כדי לצפות במהדורת החדשות האחרונה של אילון. באותה מהדורה שידרה הכתבת סיון כהן ידיעה "מרעישה" על ניסיון חטיפה של ילדה ישראלית בדיסני וורלד - מבלי לדעת שמדובר באגדה אורבנית עתיקת יומין. מיד לאחר מכן הושעתה, ועזבה את הערוץ.

"ישבתי במהדורה, ולא האמנתי למשמע אוזניי. תוך כדי שסיון דיברה, אמרתי לעצמי שאני לא מאמינה שהיא יושבת ומספרת על אגדה אורבנית ומתארת אותה בפרטי-פרטים, משהו ששמעתי עוד כשהייתי ילדה. תוך כדי התרגשות מכך שזו המהדורה האחרונה של יעקב, אני מקשיבה ואומרת לעצמי, ייתכן והיא יושבת שם וממציאה סיפור?".

- לא אמרת משהו לעורך?

"כולם היו בקונטרול, ואני ישבתי באולפן מול יעקב וחשבתי שקורה משהו חמור מאוד. לדעתי ההסבר לכך הוא שהייתה מהדורה עמוסה, גם רגשית, וכולם עבדו קשה, והסיפור הזה פשוט חמק מתחת לרדאר - דבר שלא היה קורה בשום מהדורה אחרת".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי"