כשנערה דתיה נישאת לבחור חילוני

בחורה דתייה מירושלים נישאה לבחור חילוני, וכשהאהבה בערה, העתיד נראה אופטימי ומזהיר, אך מספר שנים לתוך קשר הנישואין, התברר שבחיי היום יום, הפערים קשים לגישור, והשניים התגרשו. למרבה הצער מי שנשאר בטווח האש הם הילדים, המחלקים את זמנם בין הבית הדתי אצל האם לבית החילוני אצל האב.

רשויות הרווחה שעורבו בסכסוך בין ההורים, קבעו כי משקולי טובת הילדים, וכדי למנוע מהם בלבול ותסכול במעבר בין שני הבתים, הילדים יוכלו לבקר בבית האב, רק בתנאי שיקפיד על קיום אורח חיים דתי בזמן הביקור. שלא במפתיע, עד מהרה הפתרון שהציעו רשויות הרווחה התגלה ככשלון, לאחר שהאם שכרה חוקר פרטי, והסתבר שהאב בכל זאת מסיע את הילדים בשבת, וכי הילד אינו חובש כיפה כשהוא נמצא בחזקתו.

המחלוקת התגלגלה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, כאשר האם ביקשה מבית המשפט לאכוף על האב את שמירת השבת כתנאי לקיום הסדרי ראיה עם הילדים, והאב התנגד לכך בטענה שמדובר בכפיה דתית.

עמדתן של רשויות הרווחה במקרה זה תמוהה עד מאד. פערים בהשקפות עולם חינוכיות ובאורח החיים בין בני זוג לשעבר הם בעיה שכיחה מאד, שהרי במקרים רבים פערים אלו היו מלכתחילה אחד מהגורמים לפרידה.

כך ילדים לבני זוג בני דתות שונות יכולים להדליק נרות חנוכה אצל אמא, ולקבל מתנות מתחת לעץ האשוח אצל אבא, יש ילדים שאימם צמחונית או טבעונית, וכשהם ישנים אצל אביהם הם אוכלים אצלו בשר כפי שנהוג אצלו.

האם היה עולה בדעתן של רשויות הרווחה לדרוש מאב שאינו יהודי להעמיד הצגה של קיום מצוות יהודיות כדי שהילדים לא יסבלו מבלבול? האם נדרש אי פעם מהורה שאינו צמחוני להקפיד על תזונה נטול בשר כדי לשמור על חינוך עקבי?

גם במקרים קיצוניים יותר העלולים לגרום לתחושת בלבול אצל הילדים, כמו הורה ש"יצא מן הארון" ועבר לחיות עם בן זוג מאותו מין, לא יעזו רשויות הרווחה או בתי המשפט לדרוש להציג אורח חיים שונה בפני הילדים. מדוע אם כן דווקא כשניצבים זה מול זה, אורח חיים דתי ואורח חיים חילוני, תמיד נדמה שאורח החיים החילוני צריך לבטל עצמו, והוא מוכרז כאורח החיים הפחות לגיטימי מבין השניים.

קיומם של דרכי חשיבה שונות והבדלים באורחות החיים הם בסיס להזדמנות טובה לחנך את הילדים לפתיחות וקבלת האחר, לחשוף אותם לשונה וללמדם שאין רק דרך אחת נכונה, גם אם יש דרך מומלצת יותר.

אחד מהמבחנים העיקריים של מסוגלות הורית טובה היא היכולת לאפשר להורה השני, אשר פעמים רבות אינו ההורה המשמורן, לשמור על קשר טוב עם הילדים, ולכן היה מקום שרשויות הרווחה במקרה כזה ידרשו מן האם להוכיח כי היא מאפשרת קשר טוב ורחב עם האב על אף שאינו מקבל את דרכיה ומנהגיה, תחת לדרוש מן האב לנהל בסופי השבוע אורח חיים דתי שזר לו.

בסופו של יום בית המשפט דחה את תביעתה של האם מן הנימוק כי חיוב משפטי של האב לשמור שבת יהווה פגיעה בשיוויון ובחרותו של האב, שהרי לא ניתן היה במקרה ההפוך לחייב אב דתי להפר מצוות ואת שמירת השבת כדי למנוע בלבול מילדיו החילוניים.

עם זאת בית המשפט הדגיש כי מצופה מן האב, אם הוא באמת חרד לטובת הילדים, שלא יעמידם במצבים בהם הם יאלצו לנהוג בניגוד למצפונם וחינוכם. במילים אחרות קיצוניות היא אף פעם לא התשובה.

האב אמנם אינו נדרש עוד להחזיק מטבח כשר המפריד בין כלים של חלב ובשר, אך מצד שני אם הוא רוצה בטובת ילדיו ובבריאותם הנפשית, הוא גם לא יגיש להם המבורגר מוקרם בגבינה צהובה, או פירות ים לארוחת הערב.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה מנהלת פורום דיני משפחה בגלובס