כלי הרכב הרווחיים ביותר לייצור בתעשיית הרכב העולמית הם הטנדרים. אחריהם באים רכבי הכביש-שטח הגדולים, ובמקום השלישי ניצבות מכוניות הפאר והפרימיום. המכוניות המשפחתיות הנפוצות, שכה פופולריות בישראל, ניצבות בתחתית הרשימה. ואם אתם יצרנים אירופים, שמשלמים לעובדים ולספקים שלהם באירו, שמוציאים הון על אנרגיה יקרה, ושנתונים לפיקוח מתמיד של איכות הסביבה - אתם עלולים גם להפסיד כסף על כל מכונית משפחתית שאתם מייצרים.
זו הסיבה שכמעט כל קבוצת רכב גדולה מקפידה להחזיק באמתחתה לפחות מותג פרימיום אחד, שמאפשר לפזר את עלויות הייצור והפיתוח ולהרוויח הרבה יותר מאותם פלטפורמות רכב, מנועים ומכללי הנעה. בפיאט ממלאת אלפא רומיאו את התפקיד הרם, בפולקסווגן זו אאודי, ב-GM זו קאדילק, בטויוטה זו לקסוס וכו'. גם פיז'ו-סיטרואן נמצאת במלכודת הרווחיות, אך בהיעדר מותג פרימיום בהיסטוריה שלה, היא החליטה ללכת בדרך הקשה ולברוא מותג חדש מבראשית - החל מיצירת המיתוג והקונספט, ועד לפיתוח דגמים פיזיים שיוכלו להצדיק מיצוב ותמחור עילי.
את דרכו החל מותג-הינוקא, DS, עם סיטרואן DS3 הקטנה. השנה הצטרפה להיצע גם משפחתית-האצ'בק-פרימיום, העונה לשם DS4.
קסם צרפתי
חיצונית עשו מעצבי החברה עבודה נאמנה, שמקרינה קסם צרפתי ומצליחה ליצור בידול מהדגמים העממיים של סיטרואן. DS4 מעוצבת בקווים חלקלקים ואורגניים עם חרטום ענק ומודגש פרופורציות דחוסות, שמודגשות על-ידי חישוקים גדולים נוסח רכבי-פנאי; וזנב שמשתפל לאחור עם רמז למכוניות האצ'בק ספורטיביות מבית אלפא-רומיאו. איכות הייצור הגבוהה מופגנת היטב, והמכונית נראית גדולה ויקרה יותר ממה שמרמזים ממדיה הפיזיים. על כבישי ישראל גילינו שהיא מושכת לא מעט תשומת לב ולא משויכת למותג סיטרואן.
עיצוב הפנים עבר את הטיפול המקובל בקרב משדרגי-הפרימיום: אבזור שופע, כולל כמה פריטים לא מקובלים כמו מנגנון מסאז' מפנק לגב התחתון; ריפוד מושבים יוקרתי; לוח מחוונים דיגיטלי-אנלוגי מתוחכם למראה; הגה היי-טק עתיר מתגים, שעל-פי צו האופנה אינו עגול אלא פחוס; ציפויי כרום בשפע; ובעיקר השקעה רבה באיכות הגימור, שמשדרת הקפדה גם לעיניים וגם לקצות האצבעות. המרווח הפנימי סביר בהחלט במונחים משפחתיים, אך בדלתות האחוריות נתקלנו בתעלומה: החלונות לא מתוכננים להיפתח. מה הרעיון לצייד מכונית האצ'בק בשתי דלתות אחוריות עם חלונות קבועים? ואיך עבר פריט תכנון כזה את מערכת הבקרה של החברה?
מכיוון שכבר הזדמן לנו לפגוש כמה וכמה מעצבי רכב צרפתיים בעבר, אנחנו מניחים שהדבר קשור בצורה כזו או אחרת לאגו הצרפתי הנודע (ע"ע נפוליאון). קרוב לוודאי שיום אחד נכנס למשרדו מעצב הרכב הנודע ז'אן-פייר פומפוזי (העלילה והשמות בדויים) ומצא שם תזכורת ממזכירתו הנאמנה. "מסייה לה גרנד דירקטור", היא פנתה אליו בכינוי החיבה האהוב עליו, "התקשרו ממחלקת ההנדסה בדחיפות ואמרו שאי-אפשר להתקין חלונות נפתחים בדלתות שעיצבת. מה עושים?".
מסייה פומפוזי לא התרגש. הוא הדליק עוד ג'יטאן ומלמל לעצמו בשאט-נפש, "מהנדסים. מה הם מבינים. אני אמן. ארטיסט. אנשים יקנו את היצירה שלי ויעריכו את שני החלונות הקבועים. ומי שלא טוב לו עיצוב של פומפוזי, שיקנה טויוטה".
עם חלונות נפתחים או בלעדיהם, תא הנוסעים בהחלט משדר אווירה משודרגת, ולמרות שאין בו את הליטוש של אאודי, למשל, הוא מספק מקום נעים להעביר בו שעות ארוכות על הכביש, תוך שיחה על משנתו של פול סארטר. אולי זה היתרון של הצרפתים: גם כשהם מוזרים, הם עושים זאת עם הרבה חן אישי.
נוחות משובחת
על הכביש מציגה המכונית נוחות נסיעה משובחת. שילוב של בולמי זעזועים ארוכי מהלך וכיול רך של המתלים, מאפשר לה לספוג בזלזול מהמורות עירוניות שמטלטלות 80% מהמכוניות. הנוחות המרשימה נשמרת גם מחוץ לעיר, ובסך-הכול זו מכונית ידידותית לנוסעים רגישים שחיים בסביבה אורבנית מתפוררת (ע"ע ישראל). התנהגות הכביש נעימה ובטוחה, אך פגשנו כבר בקטגוריה מכוניות עם היגוי חד יותר ונטיות גוף מרוסנות יותר בהעברות משקל חדות.
DS4 מצוידת בארץ במנוע 1.6 ליטר טורבו המוכר, שפותח על-ידי פיז'ו-סיטרואן וב.מ.וו-מיני ונמצא בשלל דגמים שנמכרים כאן. בגרסה זו הוא מייצר 162 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית כדת וכדין, ללא הרפתקאות רובוטיות. בשורה התחתונה הוא מספק את הסחורה. לחיצה בריאה על הדוושה מעניקה לו כנפיים ושולחת את המנוע לטריטוריה המוזיקלית של סל"ד גבוה. המכונית מייצרת דחף מכובד גם בעליות ארוכות ומשייטת בניחותא במהירויות רציניות בין עמוד מצלמת-מהירות אחד למשנהו.
אמנם העברת הכוח אינה רהוטה לגמרי, כפי שניתן לצפות ממנוע קטן ו"מתוח", ואם פקודת קיק-דאון לתיבת ההילוכים מוצאת את המנוע כשהטורבו אינו פעיל, התוצאה הסופית היא האצה שמלווה בחבטה. אבל כשמסגלים את סגנון הנהיגה ההולם אפשר להשיג תגובות מעודנות. צריכת הדלק הרשמית נוקבת ב-13 ק"מ לליטר, אך כמקובל היא משתנה בהתאם לאופי הנהיגה: כמה האצות בעליה, זחילת עצור-סע בפקקים וגיחות-טורבו אגרסיביות - יורידו אותה אל מתחת ל-9 ק"מ לליטר.
סיטרואן DS4 עולה בגרסת הבסיס 158 אלף שקל. המחיר נוסק עד 195 אלף שקל לגרסת ה"ספורט" המאובזרת למשעי. המחיר אינו חורג מזה של מכוניות קומפקט-פרימיום מבוססות והוא משקף את האבזור היוקרתי והיקר. המכונית עצמה מציעה איכויות גבוהות מהממוצע. עם זאת, זהו תמחור שאפתני עבור מותג שעדיין לא ביסס לעצמו מעמד פרימיום. אנו משערים שהמחיר יהפוך ידידותי יותר עם הזמן, אך בינתיים המכונית פונה לקומץ פרנקופילים בעלי טעם ייחודי, שירצו להצטייד במכונית מעניינת ושונה.
חלק מהמתחרות
אלפא ג'ולייטה
במחיר שנע בין 175 ל-183 אלף שקל מוצעת הגרסה האוטומטית של ג'ולייטה. גם לה יש עיצוב קומפקטי-ספורטיבי, שמצניע דלתות אחוריות (נפתחים) במרכב, ומנוע 1.4 ליטר טורבו, שמייצר 170 כ"ס ו-25 קג"מ, בליווי ביצועים מכובדים (0 ל-100 ב-7.7 שניות)
ב.מ.וו 118
ב-181 אלף שקל מוצעת 118 החדשה, שמצוידת באותו מנוע 1.6 טורבו אך בהספק 170 כ"ס. יש לה מרווח פנימי גדול יותר בעבר ושלדת הנעה אחורית שמכוונת לחובבי ההגה. היא פחות נוחה מסיטרואן, אך זריזה מאוד ומציעה יוקרת-מותג מבוססת
אאודי A3
A3 החדשה שומרת על ממדיה, אך נראית יותר בוגרת ומתוחכמת, ומציעה תא נוסעים בעיצוב חדש וכיול שלדה חדש. המנוע המעניין הוא 1.8 טורבו-בנזין בהספק 180 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית בת 7 מהירויות. המחיר ינוע בטווח של 170-190 אלף שקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
