אילן בן-דב קיבץ נדבות ליד מקדש יפני

השבוע הוכיח שוב שכרון הכוח את עריצותו. בזה אחר זה הם נפלו בפניו. אילן בן-דב נפרד מחלום פרטנר כי כשל. השופטת ורדה אלשיך נפרדת מהשם המשובח שקנתה לה כמלכת העסקים במשפט, אולי גם מתפקידה הרם, כי לקחה את עוצמתה האישית רחוק מדי ו"שיפצה" פרוטוקול של דיון משפטי.

גליה מאור, המנהלת של בנק לאומי, נפרדת מ-3 מיליון שקל, סכום זעיר במיוחד מכלל הכנסותיה, ונתלשת מהתדמית הציבורית שכל כך הרבה שנים התאמצה ליצור לעצמה, כי הרגישה חזקה מדי.

אין גדולים מכדי ליפול. ואין מקום שבו אפשר לצחוק על כל העולם כל הזמן.

ועד כמה שהדבר יישמע מוזר, דווקא בן-דב, מי שחדר ברגל גסה למגרשים שגדולים ממידותיו פי כמה וכמה; ששיחק במיליארדים רבים של אחרים שהוא אינו מכיר ואינו מוקיר; שנפל הכי בגדול - דווקא הוא הקטן בנפגעי שבוע היוהרה הזה. את הפארסה הגדולה של חייו הוא סיים במהירות. 2009-2012. כישלון הסיבוב על פרטנר לא הורג אותו, הוא רק מכניע אותו, מכופף אותו, זורק אותו כמה שנים לאחור, מחזיר אותו, לצד שאר גבירי שלוש חברות הסלולר, למציאות.

תמו ימי 2010 העליזים, עם 16 מיליארד שקל הכנסות, 7 מיליארד רווח תפעולי, 16 אלף עובדים שמתודרכים לרמאות מתוחכמת, למלל של התנצלות מעושה ולמריחת לקוחות. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו הוא שיפסיקו לקרוא לו טייקון ושהוא יפסיק לחשוב שכולם מטומטמים ושמילים יפות אך נבובות עובדות. כי הן לא. עובדה.

למשל, תיאוריו הזחוחים וההזויים את פרטנר שלו, במסיבת העיתונאים הראשונה שקיים, ב-1 בנובמבר 2009 : "תראו איזה ארגון נבנה פה... ארגון חכם עם הרבה רגש, מודל ליושרה, להגינות ולנתינה".

בן-דב, האיש שדיבר על צניעות בגבהות לב, שלקח את הענווה - אחד מעקרונות היסוד של החינוך שקיבל מהמורה הרוחני שלו, הזן מאסטר ניסים אמון, למחוזות הגאווה - עוד ישוב, ואולי לא. לא משנה. הוא ככל הנראה נשאר נקי מחובות אישיים, שמהם נחלץ במהלך הזמן, עם צרות בטאו, שאליהן התרגל בזמן שהסדרי חוב הפכו לעניין שבשגרה, עם הון אישי נכבד ופרנסה נאה כסוכן סמסונג בישראל.

אבל גם כאן מחכה לו משה כחלון, השר לתקשורת תחרותית, שמצוי כבר בעיצומה של המלחמה על השלב הבא ברפורמה: פתיחת התחרות בשוק מכשירי הסלולר. לא עוד קרטל ייבוא בלעדי שנחלק בין בעלי חברות הסלולר לסוכנים בלעדיים. לא עוד מחירים בשמים. בקרוב: היצע גדול במחירים סבירים. לנו יהיה חם. וטוב. לבן-דב וחבריו קצת פחות.

הנה ציטוט אחד למיצוי עלילות בן-דב-פרטנר-שיכרון הכוח-היוהרה. קיץ 2009 , ימי האופוריה מרכישת פרטנר בעיצומם, והמאמן של בן-דב, ניסים אמון, מתראיין על ניהול רוחני ועל ניהול לפי ערכים ("גלובס", 25 באוגוסט 2009). הוא נשאל ודיבר גם על בן-דב, וכך אמר: "אילן הגיע אליי ליוון לפני כשש שנים לשבוע של מפגשים אחד על אחד.

ליוויתי אותו בתקופה רגישה בחייו, ומאז התחברנו ואף נסענו יחד להודו מספר פעמים וגם ליפן... ביפן הושבתי את אילן לקבץ נדבות ברחוב מחוץ למקדש בודהיסטי, כיוון שלדעתי מיליונרים צריכים להכיר את הקצה השני, לשמור על צלילות מחשבתית וללמוד ענווה.

זה סוג של תרגיל זן. לאילן יש נשמה של סמוראי. אין לו פחד, ויש לו אמון גדול ביקום. העסקה של פרטנר מצוינת ומעידה על אומץ ענק. גם ההתנהלות שלו בה הייתה אמיתית, ישירה ומלאת ביטחון. האומץ הזה הוא ללא ספק פונקציה של התרגול הרוחני... מה שאני אוהב אצל אילן זה שהוא נכנס לרוחניות עם כל הלב".

על אירועים כאלה אומר המורה הגדול של שניהם, הדלאי למה: "זכור, לעתים לא לקבל את מה שרצית זו הזדמנות נפלאה".

stella-k@globes.co.il