נפלאות המוח: איך זה שמגע אישה נתפס שונה משל גבר?

עלי מוהר המנוח תיאר בשיר 'נגיעה אחת רכה' בת זוג שעברה לידו אולם לא הניחה את ידה על כתפו. מוהר מתאר כמיהה חריפה למגע מלטף, שמוכרת לרבים מאיתנו. מגע מסוג זה, בנסיבות הנכונות, מן האדם הנכון, יכול להפוך את עולמנו הפנימי. במקרה שבו הליטוף החושני אינו מגיע מאדם אהוב אלא מאדם פחות אהוב, הוא עלול להיחוות כהרבה פחות נחשק ואפילו אלים.

איך יכול מגה זהה להיתפס בצורה שונה לחלוטין? איך מושפעת התפיסה החושית מזהותו של הנוגע וכיצד מקשר המוח בין החישה לבין הרגש? מדענים ממכון קליפורניה לטכנולוגיה (Caltech) גילו שהקשר הזה מתרחש באזור במוח שנקרא ה-primary somatosemnsory Cortex. זהו המקום הראשון שבו מגע מעובד במוח, ועד היום היה נהוג לחשוב שהחלק הזה של המוח מגיב רק לרכיב החושי של המגע, ולא להשפעות הרגשיות הנלוות, אך זו כנראה הייתה טעות.

בניסוי שתואר במאמר בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences שכבו נבדקים הטרוסקסואלים (על פי הצהרתם), בתוך מכשיר MRI. רגליהם של הנבדקים הציצו מתוך המכשיר, אולם הם לא יכלו לראות אותם. לחלק מהנבדקים הוקרן, בתוך המכשיר, סרט שבו נראתה אישה יפה שרוכנת כדי ללטף אותם. בסרט אחר נראה גבר מושך רוכן באותה הצורה. בפועל, בשני המקרים לוטפו רגליהם על ידי אישה.

הגברים הצהירו כי החוויה נעימה כשהמגע הגיע - לכאורה - מאישה, ולא נעימה כשהגיעה לכאורה מגבר. אפילו דפוסי הפעילות בקורטקס הסנסומוטורי היו שונים. המגע עצמו היה, כאמור, זהה, כך שמבחינה חושית לא היה אמור להיות הבדל, לא ברישום המגע במוח ולא בתפיסה שלו כנעים או לא נעים, לבד מן האלמנט הרגשי.

"חשבנו כי האזור הזה במוח מגיב רק לשאלה האם מגע הוא רך או מחוספס, חזק או חלש, אך מסתבר כי כבר בו מקודדת המשמעות הרגשית ואפילו הסוציולוגית של המגע", אומר פרופ' מיכאל ספזיו ממכון סקריפס שנמצא בשנת שבתון ב-Caltech, והיה בין עורכי המחקר. המשמעות היא כי כמעט ואין עיבוד במוח של מגע ללא משמעות. גם במקום הכי "בסיסי" שבו המגע נקלט במוח, הוא כבר מועשר בשכבות פרשנות נוספות.

הטיות דומות של אמונות מוקדמות על התפיסה שלנו אותרו גם לגבי חושים נוספים. "אין למעשה חישה שהיא אובייקטיבית", כותבים החוקרים, "כל חישה מושפעת מהרגש שיש לנו לגבי הדברים שאנחנו חשים".

בשלב הבא ינסו החוקרים להשתמש בממצא החדש כדי לעודד אצל אוטיסטים תגובה חיובית למגע, זאת בניגוד למצב הקיים שבו הם בדרך כלל לא מקבלים בברכה אפילו מגע של אדם אוהב. אם ניתן להשפיע על חישת המגע באמצעות שינוי הרגש, אולי ניתן ללמד את האוטיסטים לפתח מנגנונים רגשיים שיאפשרו להם לחוש את המגע כנעים יותר.

בך לא נוגע

ליטופים הם כר פורה למחקרים מדעיים בזמן האחרון. באוקטובר פורסם מחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת גוטנברג בשוודיה, שבו הודגם כי מוחם של אנשים מגיבים באותה המהירות לצפייה בליטוף, כפי שוא מגיב לכך שהם מלוטפים בעצמם. עוד נמצא באותו המחקר כי הליטוף יכול להשיג את אותה התוצאה כשהוא מבוצע לא ידנית אלא עם מברשת, וכי ליטופי מברשת איטיים היו נעימים יותר מליטופים מהירים.

לעומת זאת, כאשר הנבדקים צפו ביד שמלטפת חפץ דומם, המוח שלהם לא הגיב באותה העוצמה או המהירות. מחקר זה הוא עדות נוספת כי משמעות הליטוף חשובה ממהות הליטוף (מגע מכוון של אדם כלפי אדם, גם אם בוצע באמצעות מברשת או רק בטלוויזיה, היה משמעותי יותר ממגע של אדם במו ידיו, אך בחפץ דומם).

החוקרים הוסיפו כי המנגנון המזהה ומזדהה עם ליטופים אצל אדם אחר, חשוב מאוד ביצירת אמפתיה בין אישית, אך גם בהגנה עצמית - כשאנחנו רואים שני אנשים נוגעים זה בזה, חשוב לנו מאוד לדעת אם הם ביחסים קרובים, או שמא עומדים ללכת מכות.