אנליסט טורקי: במשבר בין ישראל לטורקיה - עקבו אחר הכסף

היחסים בין ישראל לטורקיה נמצאים בשפל המדרגה, שנתיים לאחר תקרית המשט הטורקי לעזה, שבה נהרגו תשעה אזרחים טורקיים. אנקרה החזירה את שגרירה בישראל, ובהעדר התנצלות ישראלית מלאה, שאותה דורש ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נראה שהקיפאון העמוק בין שתי המדינות לא יופשר בטווח הנראה לעין. אבל אנליסט טורקי בכיר טוען, שניתוח כזה מתעלם מחצי הכוס המלאה של הקשרים בין ירושלים לאנקרה - הכלכלה. המסר שלו: במשבר בין ישראל לטורקיה, עקבו אחר הכסף.

בניתוח מטעם מכון וושינגטון למזה"ת, כותב סונר קאגופטאי, ראש תכנית מחקרי טורקיה במכון: "מתחת לפני השטח, לא הכל שחור ביחסי ישראל - טורקיה. עובדה ראויה לציון היא, שהקשרים הכלכליים בין שתי המדינות מוסיפים לשגשג".

האנליסט מזכיר, שהיחסים המסחריים בין ישראל לטורקיה החלו ללבלב בסוף שנות ה-90, כחלק מהידוק הקשרים האסטרטגיים בין שתי המדינות. העמקת הסחר נשענה על שורה של הסכמים דו-צדדיים שפתחו את שווקי שתי המדינות זו לזו. ההסכמים הבולטים היו הסכם סחר חופשי (1996), אמנה למניעת כפל מיסוי (1997), ואמנה דו-צדדית להשקעות (1998). אלה פתחו עידן של שיפור היחסים כלכליים והפוליטיים בין שתי המדינות. היקף הסחר זינק מ-449 מיליון דולר ב-1996 ליותר מ-2.1 מיליארד דולר ב-2002. בין 2002 ל-2008 עלה היקף הסחר ההדדי ב-14.6% בשנה, בממוצע.

למרבה ההפתעה, המשבר הדיפלומטי לא בא לידי ביטוי ביחסים הכלכליים, כותב האנליסט. למרות החרם על מוצרים טורקיים שעליו הכריזו כמה רשתות מרכולים ישראליות, בעקבות תקרית המשט, לא חל שום שינוי ביצוא הירקות מטורקיה לישראל מאז 2007 . יתרה מזו: יצוא מוצרי מזון מעובדים, משקאות וטבק הוכפל בין 2007 ל-2011. בין 2010 ל-2011, נרשמה צמיחה בשיעור 30.7% בהיקף הסחר בין ישראל לטורקיה, צמיחה חזקה יותר מזו שנרשמה בשנות תור הזהב של היחסים בין שתי המדינות.

נכון אמנם, שהקשרים הביטחוניים בין ירושלים לאנקרה ספגו מכה קשה. מאז תקרית המשט, הקפיאה טורקיה יותר מעשרה פרוייקטים ביטחוניים, לרבות עסקה בשווי חמישה מיליארד דולר לשדרוג טנקים של צבא טורקיה ע"י תעשיות ביטחוניות ישראליות ומכירת מטוסים, לרבות מטוס אייוואקס (להתרעה מוקדמת), לחיל האוויר הטורקי.

למרות ההתכתשויות האלה, אין ספק שהקשרים הכלכליים בין ירושלים לאנקרה יעמיקו עוד יותר בטווח הארוך, כותב האנליסט.

בראש ובראשונה, ההסכמים הכלכלייים בין שתי המדינות נותרו בתוקף, נאמר בניתוח. שנית, שום צד אינו שואף לבלום את מגמת העליה בהיקף הסחר ההדדי. בעקבות תקרית המשט, הכריז ארדואן על כוונה לנתק את כל הקשרים עם ישראל, לרבות הקשרים המסחריים. אבל אנקרה מיהרה לתקן את הצהרתו והדגישה שהיחסים הכלכליים לא ייפגעו. במקביל, לאחר שבית השקעות ישראלי הודיע על כוונה למשוך השקעות מטורקיה, קרא ראש לשכת המסחר בישראל לחברות להימנע מנקיטת פעולות שיהיו עלולות לפגוע ביחסים העסקיים בין שתי המדינות.

הרתיעה ההדדית מפגיעה ביחסים העסקיים מובנת לגמרי, בייחוד על רקע האקלים הכלכלי הגלובלי, כותב האנליסט. לאחר הכל, הצמיחה הכלכלית החזקה בישראל ובטורקיה נובעת, במידה רבה, מפריחת היצוא שלהן, וחלק גדול מיצואן של שתי המדינות מופנה לשווקים אירופיים. המשמעות היא, שגם ישראל וגם טורקיה פגיעות לקשיים הכלכליים של אירופה. הגברת הסחר ההדדי בין שתיהן תוכל למלא את הפערים שייווצרו מירידה ביצוא ליבשת. הדבר נכון במיוחד לגבי ישראל, שטורקיה היתה שוק היצוא בשישי בגודלו שלה ב-2011. אנקרה תוכל לעלות גבוה יותר בדירוג הזה בעוד שהיצוא מישראל לשווקים המסורתיים שלה באירופה יוסיף להיות אנמי.

בה בעת, היצוא לישראל חשוב לטורקיה. במונחים כמותיים, השוק הישראלי אמנם קטן, אך מבחינת יצרנים טורקיים טמונות בו הזדמנויות משמעותיות להגדלת הערך המוסף של מוצריהם. במארס השנה, זיהתה האגודה הטורקית לתעשיה ומסחר את ישראל כשותפה להשקעות בעלת קדימות גבוהה. קביעה זו מדגישה את היתרונות של זיווג כוח העבודה בטורקיה, או מפעלים טורקיים, עם הכלכלה הישראלית מבוססת החדשנות. למשל: יצרנים טורקיים בעיר בורסה מרכיבים מכוניות חשמליות במיזם משותף עם החברה הישראלית בטר פלייס מיסודם של שי אגסי ועידן עופר. המשמעות היא, שטורקיה מייצרת עתה את מכוניתה החשמלית הראשונה באמצעות טכנולוגיה שהטורקים היו מתקשים לפתח בכוחות עצמם.

וקיים גם היבט פוליטי שמבשר טובות ליחסים בין שתי המדינות, כותב האנליסט. על רקע התקדרות האביב הערבי, שבעטיו איבדו מדינות רבות במזה"ת את יציבותן, מגיעים ישראלים מסוימים למסקנה שמוטב לישראל לשקם את יחסיה עם טורקיה, גם אם יחסים אלה לא יגיעו למידת החום שאיפיינה אותם בשנות ה-90. טורקיה, מצידה, משקיפה בדאגה על התקוממות עממית בסוריה, שיש לה פוטנציאל לזלוג לשטחה. במקביל, היחסים עם עיראק הולכים ומידרדרים. צריך להזכיר גם את התחרות האזורית הגוברת בין אנקרה לטהראן. כל זה מצביע על כך שלטורקיה יש בעיות גדולות יותר לעסוק בהן מאשר ישראל.

"לטורקיה ולישראל יש פונטציאל להתחלה חדשה", קובע האנליסט. "גם אם הן מוסיפות להיות חלוקות בדיעותיהן על סוגיות ליבה פוליטיות מסוימות, נראה שבשקט בשקט הן מתכוננות ליום שבו הן יוכלו להשלים ביניהן. כמו תמיד, הדגל הלאומי הולך אחרי הכסף".