המשטרה הודיעה על מציאת רכב גנוב אחרי שבועיים - ותפצה

למשטרה לקח יותר משבועיים להודיע לנהגת כי מכוניתה הגנובה נמצאה נטושה על כביש 6, ובית המשפט לתביעות קטנות בנתניה פסק כי עליה לפצות את הנהגת ב-5,000 שקל.

"רכבה של התובעת היה חדש למדי בעת שנגנב. התמזל מזלה בכך שהרכב הגנוב נמצא כבר למחרת ליל גניבתו, והנזק שנגרם לו לא היה כבד. אולם מזלה הטוב של התובעת 'הוחמץ' כתוצאה מרשלנותה של המשטרה, בכך שלא הודיעה לה על מציאת הרכב", כתבה השופטת יעל קלוגמן.

ב-11 בדצמבר 2009 בשעה 14:00 התלוננה דודי זך במשטרה כי מכונית ההונדה סיביק שלה משנת 2008 נגנבה. כעבור כשעה בלבד נמצאה המכונית על-ידי המשטרה כשהיא נטושה בכביש 6. מציאת הרכב דווחה ועודכנה במחשב על-ידי תחנת המשטרה בראש-העין, והמכונית נגררה אל מגרש הגרירה.

ואולם, למשטרה לקח שבועיים להודיע לזך כי רכבה הגנוב נמצא וכי הוא "מחכה לה" במגרש הגרירה.

אחרי שהמכונית הוחזרה לה, הגישה זך לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה תביעה בסך כ-27 אלף שקל וטענה כי התנהלות המשטרה גרמה לה נזקים רבים. בין היתר טענה זך כי לאחר גניבת מכוניתה, היא נאלצה לרכוש מכונית חדשה לצרכי עבודה. עוד טענה זך כי מיד אחרי שרכבה נגנב, היא התקשרה למשטרה, אך נאמר לה כי אם רכבה יימצא, המשטרה תתקשר אליה.

בכתב ההגנה הכחישה המשטרה כי אמרה לזך נאמר שלא להתקשר למשטרה על מנת לברר אם הרכב נמצא, אלא להמתין עד שהמשטרה תתקשר אליה. עוד טענה המשטרה כי על זך מוטלת הייתה החובה להתקשר למשטרה ולברר עניין זה, טרם שרכשה רכב חדש.

"אני מאמינה לתובעת כי לו הודיעה לה המשטרה על מציאת הרכב סמוך לאחר מציאתו או לפחות יום-יומיים לאחר מכן - היא לא הייתה רוכשת מכונית חדשה, דבר שגרם לה הפסדים והוצאות שונות", קבעה השופטת.

עם זאת, השופטת ציינה כי לתובעת היה אשם תורם משמעותי לנזק שנגרם לה, בכך שהשלימה את רכישת הרכב החדש, בלא שהתקשרה למשטרה לברר אם מכוניתה הגנובה נמצאה.

בנוסף על הפיצוי בסך 5,000 שקל, פסק בית המשפט כי המשטרה צריכה לשאת בהוצאות המשפט של זך בסך 500 שקל.