ביורוקרטיה: כך הורגת המדינה את יזמי אנרגיית הרוח

כל מי שביקר בשנים האחרונות באירופה לא היה יכול שלא להבחין בהן. טורבינות רוח בצבעי אדום-לבן חגיגיים המתנוססות על גבי עמודי ענק. טורבינות הרוח כבר מספקות אחוזים ניכרים מתצרוכת החשמל של מדינות כמו דנמרק, גרמניה ובריטניה. בעולם האנרגיות המתחדשות יש לרוח מעמד בכורה: ההספק של טורבינות הרוח בעולם גדול פי שלושה מההספק של המערכות הסולאריות לייצור חשמל ומגיע ל-240 גי'גה-ואט, פי 20 מיכולת ייצור החשמל של מדינת ישראל. הרוח נחשבת למקור האנרגיה הזול ביותר, הירוק ביותר והידידותי ביותר לקרקע. טורבינת רוח, גבוהה ככל שתהיה, אינה מונעת את המשך השימוש בקרקע למטרות חקלאיות או אחרות. אבל המהפכה ששינתה לנצח את הנוף באירופה פסחה לחלוטין על ישראל. למה?

"המדינה נרדמה"

התשובה לשאלה הזו כמעט מביכה. "המדינה פשוט נרדמה", אומר מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה מתחדשת, איתן פרנס, "שלוש שנים חלפו מאז פרסום ההסדרה לטורבינות רוח קטנות וגם כיום אין דרך לקבל היתר בנייה להקמת תורן מדידה, שהוא תנאי מקדמי לקבלת מימון להקמת טורבינות רוח". האיגוד יציין החודש לראשונה את יום הרוח העולמי (במסגרת שיתוף הפעולה עם הארגונים הבינלאומיים GWEC ו-EWEA) - אך קשה למצוא סיבה לחגיגה. כמעט אף טורבינת רוח לא הוקמה כאן ב-150 השנים האחרונות והמציאות העגומה הזו לא תשתנה בשנים הקרובות.

את טורבינת הרוח הראשונה בארץ ישראל הקים ב-1858 משה מונטיפיורי בטחנת הרוח בימין משה שמחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. בשנות ה-80 ניסתה חברת החשמל לקדם פרויקטים בתחום הרוח וביצעה מדידות רוח באתרים שונים בארץ. היוזמה נגדעה כשנחקק חוק משק החשמל ב-1996 שאסר על החברה להקים תחנות כוח חדשות אלא באמצעות חברות בנות.

בתחילת שנות ה-90 הצליחה חברת אנרגיית רוח ירוקה (אר"י) להקים את חוות טורבינות הרוח היחידה שהוקמה כאן מאז ומעולם. 6 טורבינות בינוניות בסך הכול, שמייצרות יחדיו פחות מ-6 מגה-ואט. אתמול דיווח "גלובס" כי בנק סיני הביע נכונות לממן את הרחבת החווה בהיקף של כ-100 מיליון שקל. אר"י מקדמת פרויקט נוסף להקמת חוות טורבינות רוח גדולה של 155 מגה-ואט סמוך ליישובים הדרוזיים שבצפון רמת הגולן. הגולן משך אליו גם את חברת אנלייט, פעילה מרכזית בענף הסולארי המשגשג. אנלייט בשליטת שאול אלוביץ' ומשפחת וייל הקימה חברה משותפת עם אוירם של משפחת רובינשטיין וחתמה ב-2011 על הסכמי חכירת קרקע עם 7 יישובים ברמה. להערכת החברה, בשטחים שיוחכרו ניתן יהיה להקים חוות רוח בהספק של מעל 100 מגה-ואט ובעלות כוללת של כמיליארד שקל. חברה נוספת בשם עמק הבכא אנרגיית רוח שבשליטת משקיעים אמריקנים, מנסה מאז 2006 להקים חוות טורבינות רוח בהספק של 100 מגה-ואט באתר הקרבות המפורסם. אבי זעירא, תושב הרמה, מבקש להקים שלוש טורבינות רוח בהספק של 7.5 מגה-ואט בהר בני צפת שמול אלוני הבשן.

במרכז הארץ האתר המתאים ביותר לייצור חשמל מאנרגיית הרוח הוא אזור הגלבוע ועמק בית שאן. באזורים האלה פעילה חברת אפקון אנרגיית רוח מקבוצת אפקון שבשליטת שלמה שמלצר. החברה, בניהולו של ד"ר אלי בן דב, מנסה כבר שש שנים להקים שתי חוות רוח בהספק כולל של 22 מגה-ואט: האחת על רכס הגלבוע והאחרת ברמת סירין שבאזור בית שאן. בדרום הארץ פועלת ערד אנרגיית רוח, חברה בשליטת משקיעים מארה"ב, שמבקשת להקים חוות טורבינות בהספק 80 מגה-ואט. דרומה משם, באזור הרי אילת, מנסה קצא"א הממשלתית בראשות עמוס ירון להקים חווה של 50 מגה-ואט על קרקעות החברה.

"הסכמי אופציה"

"יש התעוררות של יזמים בתחום הרוח", אומר עו"ד נמרוד רוזנבלום, שותף במשרד עורכי הדין ERM המתמחה באנרגיות מתחדשות. רוזנבלום, שמשרדו מלווה את התחום הסולארי השוקק, אומר כי "מצב הרוח היום דומה למצב הענף הסולארי בשנים 2007-2008. כרגע כולם רצים להחתים בעלי קרקעות כי כולם יודעים איפה הקרקעות הטובות ואיפה יהיו בעיות, נניח אתרים ארכיאולוגיים, שמורות טבע, נתיבי טיסה של חיל האוויר או נתיב נדידה של ציפורים".

- באיזה מין הסכמים מדובר?

"בגלל חוסר הוודאות אלה הסכמי אופציה שקובעים אחוזי שותפות בפרויקט העתידי או תשלומי שכירות. בשנה-שנתיים האחרונות המחירים יותר ריאליים ומתחילים להביא בחשבון גם את העלות האלטרנטיבית של השימוש בקרקע. אנחנו ממליצים ליזמים לייצר אינטרס משותף עם היישובים".

גלעד יעבץ מחברת אנלייט אומר כי חלקם של היישובים בפרויקטים עשוי להגיע ל-40% ו-50%. באנלייט מעריכים כי תקופת הפיתוח והרישוי של המיזמים תארך בין שלוש לשש שנים. "הפרויקטים הגדולים ברוח מחייבים הרבה מאוד אורך נשימה, ראייה אסטרטגית, תקציבים וצוותים גדולים", אומר יעבץ, "זה יהיה תחום שיהיה מאופיין בשחקנים גדולים יותר מאשר בענף הסולארי".

גם התעריפים שמציעה רשות החשמל ליזמים בתחום הרוח נמוכים מאלה שהובטחו ליזמים בענף הסולארי: 53 אגורות לקוט"ש למתקנים שיתחברו לרשת ב-2013 (הסיכוי לכך אפסי, אומרים היזמים) ו-49 אגורות למתקנים שיתחברו מ-2014 ואילך. "מדובר בתעריף נטול סבסוד", מציין יעבץ, "כבר היום עלויות ייצור החשמל של חברת החשמל הן בסביבות ה-40 אגורות לקוט"ש וזה עוד לפני שמחשבים את התועלות הסביבתיות והאחרות שיש לרוח. יתרון חשוב נוסף הוא שהרוח מאפשרת להמשיך שימוש בקרקע לחקלאות. אם פרויקט של 50-60 מגה-ואט סולארי לוקח 1,000 דונם, הרוח לוקחת שטח הרבה יותר קטן". משרדי האוצר והחקלאות שהאכילו מרורים את יזמי הסולארי אינם מתנגדים לאנרגיית הרוח - אך מבחינת יזמי הרוח זוהי נחמה מאוד קטנה. הצרות של הסולארי מחווירות לעומת דרך הייסורים שממתינה למי שינסה להקים כאן טורבינת רוח. אפילו את המידע הבסיסי ביותר, על עוצמת הרוח בישראל, אין אפשרות להשיג, הודות למחדלי הביורוקרטיה הישראלית. נתוני עוצמת הרוח הם המפתח לכלכליות הפרויקטים בתחום אנרגיית הרוח. פאנל סולארי יפיק כמעט אותה כמות חשמל בכל מקום בישראל, אבל ברוח, כמו בנדל"ן, המיקום קובע הכול. עוצמת רוח ממוצעת של 5.5 מטרים לשנייה, שהם כ-20 קמ"ש, נחשבת לסף הכדאיות הכלכלית בהקמת טורבינות. ללא נתוני עוצמת רוח אין דרך לקבל מימון בנקאי להקמת הפרויקטים. משרד האנרגיה והמים פרסם בעבר מכרז לביצוע מדידות של עוצמת הרוח, אך המכרז נגנז ולא ברור אם יפורסם חדש. חברת החשמל הייתה יכולה לשתף יזמים בנתוני מדידות הרוח שביצעה בשנות ה-80, אך המונופול מעדיף לשמור לעצמו את המידע יקר הערך. הדרך היחידה שנותרה פתוחה ליזמים היא להתקין עמודי מדידת עוצמת רוח. אלא שעד היום לא החליט משרד הפנים מהו ההליך התכנוני שנדרש כדי לאשר הקמת עמוד מדידה.

"החוק הישראלי לא מכיר היום חיה ששמה 'תורן למדידת רוח' ומשום כך לא ניתן להוציא היתר להצבתם", מסביר גורם תכנוני, "אפשר להקים תורן לאנטנה סולארית אבל לא תורן למדידת רוח - למרות שהתורן עצמו נראה בדיוק אותו דבר. ליזמי הרוח פשוט אין השפעה פוליטית כמו לחברות הסלולריות".

רק 20 אתרים

וזוהי רק ההתחלה. באפריל החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה שיש צורך לאשר תוכנית מתאר ארצית ייעודית למתקני רוח. הדיונים צפויים לארוך כשנה וחצי ועד שיושלמו לא ניתן יהיה לקבל אישורים להקמת טורבינות. היזמים לא מבינים מדוע החליטה המועצה להקים ועדה בינמשרדית לאיתור שטחים המתאימים להקמת טורבינות רוח. "הרי ברור שהיזמים יכולים לגלות בעצמם אילו שטחים מתאימים לכך", אומר יזם ותיק, "לא חבל על הזמן?".

מספרם של האתרים המתאימים מוערך בכ-20 בלבד. מעבר לעוצמת רוח מתאימה האתר צריך להיות בעל אפשרות חיבור נוחה לרשת החשמל הארצית. הוא צריך להיות מרוחק ממסלולי נדידת ציפורים ומנתיבי טיס של חיל האוויר. הדרישות האלה מקנות כוח וטו לגופים כמו משרד הביטחון - שמנצל את זכותו עד תום. במשרד מסבירים ליזמים שהטורבינות עלולות להפריע למסוקים ולמטוסים מנמיכי טוס. משום כך, מתנגדת מערכת הביטחון לאתרים באזור הגלבוע למשל, אך אינה מתנגדת משום מה לתל עסניה ברמת הגולן. דווקא שם מכל האתרים במדינה, אין כנראה סבירות גבוהה לפעילות צבאית. התנגדות מעניינת לא פחות מביעים ארגוני הסביבה. בכל מקום בעולם מקדמים הירוקים את אנרגיית הרוח, למעט ישראל. החשש מפגיעה בציפורים ובעטלפים והפגיעה הנופית של הטורבינות - אלה העילות שבשמן יצאו הירוקים למלחמה באנרגיה הכי ירוקה.

"אתה לא מקבל אישורים, ובינתיים פג תוקף האישורים שכבר קיבלת וצריך לבקש אותם מההתחלה", מספר אחד היזמים הוותיקים בתחום, "אותי הפקידים ניצחו. האדישות שלהם הוציאה לנו את כל הרוח מהמפרשים".

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "אנו פועלים לגיבוש מתכונת שיתוף פעולה על מנת להתקדם ולפרסם מכרז חדש".

 אנרגיית רוח

 מצב הרוח בישראל