רשימת המכולת של החיים

בשנת 1859 פרסם צ'ארלס דרווין את הספר "מוצא המינים", ששינה את התפיסה של כולנו לגבי התפתחות ורשימות. עד אז האמונה הרווחת הייתה שאלוהים תכנן את הכול באופן מדויק, שלכל מין בטבע יש רשימת תכונות שלפיה הוא פועל, ושממנה הוא לא יכול לסטות. דרווין טען שהרשימה מתפתחת כתוצאה מהתמודדות עם תנאי הסביבה, ושהאבולוציה היא תוצאה, מבורכת דווקא, של הטעויות שנוצרות כאשר הרשימה הזאת משוכפלת מדור לדור. לכן, ניתן לומר שמה שמציל אותנו בחיים הן דווקא הטעויות שברשימה. הן הופכות את העולם הביולוגי לגמיש וסתגלתן לתנאי סביבה משתנים.

התובנה הזאת לא מועילה כשאני יושב מול ג' בבית הקפה. עד לפני כמה חודשים הפגישות היו במשרד המפואר שלו, קומה 19, חולצה תכלת בתוך המכנסיים, גאדג'טים מלוא השולחן, מתאמים דרך המזכירה שלו שבועיים מראש. עכשיו הוא פנוי. מאוד פנוי.

ג'ינס, טי שרט, לא מגולח, יושב מולי, צריך עזרה. "אתה לא יכול לשבת בבית ככה", אני אומר לו, "לך תייעץ - יש לך ניסיון והבנה, בטוח תמצא לקוחות". "אתה לא מבין", הוא אומר בקול מרוסק, "יעוץ זה לא ברשימה שלי, אני לא יועץ, אני מנכ"ל". "אתה לא מנכ"ל, אתה מובטל", אני אומר, "ועל איזו רשימה לעזאזל אתה מדבר?".

"הייתה לי רשימה", הוא מקונן. "מגיל 16 אני יודע בדיוק מה הולך להיות עם החיים שלי: בגרות ריאלית בממוצע 10, אחר כך יחידה מובחרת וקצונה, אחר כך תואר ראשון ושני במינהל עסקים, רקאנטי כמובן, אחר כך מנהל מותג בחברה גדולה, מנהל אגף, סמנכ"ל שיווק, מנכ"ל, יו"ר. הכול היה מתוכנן. הכול קרה בזמן. הכול היה ברשימה.

איך זה יכול להיות שאין לי עבודה ? אף אחד אפילו לא מתקשר אליי? פעם כולם רק ליקקו לי את התחת. היום אני כמו אוויר".

"קודם כל, זה יכול להיות", אני אומר לו. "עובדה. זה קרה לך. תנאי הסביבה משתנים, וזה לא משנה מה רשמת לעצמך. אם תחשוב בהיגיון תבין שבכל פעם שאתה עולה שלב במערכת, הפירמידה הופכת יותר צרה. גם אם אתה מאוד מוכשר, אין מקום לכל כך הרבה סמנכ"לי שיווק, ובטח למנכ"לים. יכול להיות שזה עניין של מזל, או של התאמה לתפקיד, אבל עכשיו זה המצב. אנשים היו נחמדים אליך כי הייתה לך פוזיציה, ועכשיו אין לך. זה החיים.

אלוהים כנראה שכח את המשקפיים בבית ולא הצליח לקרוא את מה שכתבת. אתה צריך להחליף תוכנית. להרוויח כסף עד שתמצא את הדרך חזרה". לצערי, הוא לא מקשיב. הוא מאוהב ברשימת המכולת המדויקת שלו והוא לא מוכן להיפרד ממנה. גם אם זה יציל את החיים שלו.

הוא לא היחיד. רבים מאיתנו מנהלים שתי מערכות חיים מקבילות לחלוטין. הראשונה היא החיים האמיתיים שבהם מתרחשים הדברים שקורים לנו. השנייה היא רשימת המכולת הארוכה שבה רשמנו את מה שצריך להיות.

אנחנו מביטים ברשימה, מביטים על החיים ושוב מביטים ברשימה, ועורכים השוואה מתמדת. ברוב המקרים אנחנו נכנסים לדיכאון קליני. הרשימה הזאת הולכת איתנו לכל מקום, נמצאת שם תמיד בכיס האחורי, מוכנה לשליפה ברגע הנכון. היא לא מתפתחת, היא רק מתארכת. אנחנו לוקחים אותה אל כל הבליינד דייטים שלנו.

כשהדייט יוצא או יוצאת לשירותים, אנחנו שולפים אותה ומעיינים שוב בסעיפים הרלוונטיים. מסמנים וי על ההתאמות ואיקסים אדומים על הפדיחות.

ומשם זה רק מתדרדר. היא נמצאת שם אחרי הנשיקה הראשונה, אחרי הביקור אצל ההורים, אחרי החתונה, ועוברת אל הילדים עם רשימת הציפיות שלנו מהם. אנחנו לוקחים רשימות אל החופשה ומתבאסים כשהחדר במלון אינו משקיף אל הנוף שהובטח.

אנחנו לוקחים אותה אל בית הקפה השכונתי ומחזירים את הקפה שלוש פעמים למלצרית, כי לא היה מספיק קצף כמו שהיה כתוב ברשימה. היא נשלפת מהכיס בכל פעם שהזמנו חבר לקפה בפעם השנייה ברציפות על חשבוננו. מה שיפה ברשימות האלו, שהן תמיד מושלמות, הן מכילות בפרטי פרטים את הדברים, בדיוק בדרך שבה הם צריכים להיות. הרשימה היא החיים כפי שהם היו צריכים להיות. והם לא.

גם אני עורך רשימות כמו כל אחד אחר. היו לי רשימות לגבי הבחורות שמתאימות לי, וכל מי שהתאימה לרשימה, משום מה לא התאימה לי לחיים. והיו לי רשימות על הקריירה המופלאה שתהיה לי כמוזיקאי, שנזרקה לפח. הרשימה על איך שאני צריך להיות כאבא, שנשרפה בלהבות ברגע שהילדות שלי התחילו לעמוד על דעתן.

הודות למר דרווין, אני יכול להגיד שהדברים הכי טובים בחיים קרו לי כשוויתרתי על הרשימות שהיו לי. כאשר גיליתי את הטעויות הקטנטנות, אלה שמאפשרות לי להתפתח ולהיות מישהו אחר, מותאם יותר לסביבה האמיתית שבה אני חי.

ואז מבינים שהרשימה פשוט לא הולכת להתרחש, וכדאי להתחיל רשימה אחרת. לא תמיד היה לי קל להיפרד מהרשימה, ובכל פעם שהבערתי אחת - הרגשתי את הכווייה היטב. אבל מיד לאחר הצריבה הופיעו הקלה ושמחה גדולה. סוג של אבולוציה. או סוג של גאולה.