ברק אובמה: שמעון פרס הוא הקאמבק קיד האולטימטיבי

העננה הקלה שהעיבה על יומו הגדול של נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, בוושינגטון - הכרזת דובר הבית הלבן שארה"ב לא תחון את ג'ונתן פולארד - נעלמה כליל כאשר מארחו של פרס, הנשיא ברק אובמה, התייצב מאחוריו, ב-1.15 בלילה לפי שעון ישראל, וענד על צווארו את מדליית החירות, אות הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארה"ב, בטקס מרשים באולם המזרחי בבית הלבן. 150 הנוכחים, שמנה וסלתה של וושינגטון ואורחים מישראל, ניצבו דוממים כאשר אובמה טרח לקשור את הרצועה הכחולה של המדליה, דמוית לב מוזהב, עם כוכב בעל 5 צלעות במרכזו. פניו של פרס, ענוב עניבת פרפר שחורה, היו שלווים מאוד, עיניו פעורות לרווחה, כאילו הוא אחוז שרעפים.

אובמה הציג את בני משפחתו של פרס שליוו אותו לאירוע: צביה, יוני וחמי ומשפחותיהם. הוא הכריז גם על דליה רבין, בתו של ראש הממשלה המנוח שנכחה באולם (יחד עם ילדיה נועה ויונתן), על אחת מאדריכלות תהלך השלום, מדליין אולברייט, שרת החוץ בממשל קלינטון, ועל אלי ויזל.

"אחת מבעלות הברית החזקות ביותר שלנו, ואחת מידידותינו הקרובות ביותר, היא, כמובן, ישראל. ואף אדם לא עשה כל כך הרבה, במשך שנים כה רבות, כדי לבנות את הברית הזו ולפעול לקירוב שתי המדינות כמו המנהיג שאותו אנו מכבדים הלילה", הכריז אובמה.

"שמעון מכיר בנחיצות הכוח", אמר נשיא ארה"ב, כשפרס מאזין לו בדריכות רבה. "כפי שאמר דוד בן גוריון, 'ישראל שמסוגלת להגן על עצמה, ושאי אפשר להשמידה, ישראל כזו תוכל להביא אותנו קרוב יותר לשלום'. ולכן, פרס עבד עם כל אחד מנשיאי ארה"ב מאז ג'ון קנדי. וזו הסיבה לכך שאני פועל יחד עם ראש הממשלה נתניהו כדי לוודא ששיתוף הפעולה הביטחוני בין ארה"ב לישראל הוא ההדוק ביותר והחזק ביותר מאשר אי פעם. וזו הסיבה לך שביטחונה של ישראל אינו נושא למיקוח, ושאת העבותות בין שתי המדינות אי אפשר לנתק".

"ועם זאת, שמעון יודע שביטחונה של אומה תלוי לא רק בעוצמת כלי הנשק שלה, אלא גם בצדקת מעשיה, במצפן המוסרי שלה", הוסיף אובמה. "הוא יודע, כפי שכתבי הקודש מלמדים אותנו, שאיננו צריכים רק לבקש שלום, אנו חייבים לרדוף שלום. וכך, הוא הקדיש את חייו לשלום, ביטחון וכבוד, לישראלים, לפלסטינים ולכל שכנותיה הערביות של ישראל".

בנימה אישית יותר אמר אובמה: "שמעון יהיה הראשון שיאמר, שבמעלות ובמורדות של הפוליטיקה הישראלית, הוא נחשב, לא פעם, כמי שהיה. אבל אנו רואים בו אדם שמגולמת בו מהותה של ישראל עצמה, ישות ללא חת, שאת רוחה אי אפשר לשבור. הוא התמיד ושירת כמעט בכל משרה, בעשרות ממשלות, שימש כשר כ-25 פעמים, שר הביטחון, שר האוצר, שר החוץ שלוש פעמים. נסי זאת, מדליין (אולברייט). ועכשיו, הוא הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. אני חושב שהנשיא (ביל) קלינטון יסכים עמי ששמעון פרס הוא הקאמבק קיד האולטימטיבי".

"והוא עדיין ממשיך, בפייסבוק, ביו טיוב (צחוק גדול באולם) ומתחבר עם אנשים צעירים, מחפש טכננולוגיות חדשות, תמיד מתייצב לפני המחר", המשיך נשיא ארה"ב. "לא מזמן שאלו אותו, 'כיצד היית רוצה שתיראה המורשת שלך'? והוא השיב, 'מבחינתי, עדיין מוקדם מדי לדבר על זה'". (הנוכחים צוחקים שוב).

"(פרס) מלמד אותנו שלעולם אסור להשלים עם העולם סביבנו כפי שהוא", אמר נשיא ארה"ב. הוא תיאר את פרס כחולם עתיר מעש: "חלום הפרחת השממה - הוא ואשתו סוניה היו חלק מהדור שהשיג זאת; חלום ההיי טק בישראל העכשווית - פרס סיפק את הניצוץ להגשימו; לחיצת היד ההיסטורית על מדשאת הבית הלבן (בין יצחק רבין ז"ל ליאסר ערפאת) - הוא סייע להגיע לרגע הזה; אותו לילה איום בת"א, שבו יצחק (רבין) שר את שיר השלום, והיגון שהשתרר אחר-כך - פרס הנחה את הישראלים בתקופה הזו; חלום הדמוקרטיה במזה"ת ותקוותיו של דור חדש, ובו ערבים רבים - פרס יודע שאנו חייבים לקדם אותו בברכה ולטפח אותו".

אובמה סיים את נאומו כך: "שמעון, לכל ידידינו כאן, לכל אחינו האזרחים ברחבי אמריקה וישראל, הלוואי שהיעדים שלנו יישארו תמיד לנגד עינינו. שלום, והלוואי ונהיה תמיד צעירים כמו החלומות שלנו. לחיים" (המילה האחרונה נאמרה בעברית).

פרס דיבר בקול רך. "זה כבוד גדול עבורי", אמר. "(...) זו זכות שאוקיר לעד. זו עדות לידידות ההיסטורית בין שני עמינו (...) את הכבוד שבו אני זוכה היום אני מקבל בשם העם בישראל. הוא הזוכה האמיתי בכבוד הזה. במחווה מרגשת זו אתה מצדיע לדור אחר דור של יהודים שחלמו על מדינה משלהם ולחמו למענה, מדינה שתהיה להם למחסה. מדינה שעליה יוכלו להגן".

חלק מדבריו הוא הקדיש לאיום האיראני: "הסכנה כיום אצורה באיראן. העם האיראני אינו אויבנו. הנהגתו הנוכחית היא שנהפכה לאיום. היא הפכה את איראן למקור סכנה לשלום העולמי. זו הנהגה ששואפת לשלוט במזה"ת. הנהגה שמפיצה טרור ברחבי תבל. הנהגה שמנסה לבנות פצצה גרעינית. הנהגה שמביאה חושך לעולם שכמה לאור".

"מוטלת עלינו אחריות כבדה כלפי עמנו, ידידינו ברחבי העולם והדורות הבאים", הוסיף הנשיא. "יש לעצור את האיום האיראני. אי אפשר להתמהמה". בפנותו לאובמה הוא אמר: "שקדת רבות על בניית קואליציה עולמית שתתמודד עם איום מיידי זה. התחלת, ובצדק, עם סנקציות כלכליות. הבהרת, שוב בצדק, שכל האופציות מונחות על השולחן. מובן שאנו תומכים בכך".

ועל הפלסטינים אמר פרס: "הקיצונים עושים שימוש בסכסוך עם הפלסטינים בניסיון להסתיר את שאיפותיהם האמיתיות. רוב האשים מאסו במלחמות. בבתים רבות, מתאבלות משפחות על יקיריהן. אני מאמין שהשלום עם הפלסטינים חשוב עתה יותר מאשר אי פעם בעבר. הוא הכרחי, חיוני וכל עיכוב יעיב על סיכוייו".

"ישראל והפלסטינים בשלים היום להתחיל מחדש. בסיס יציב כבר קיים. פתרון של שתי מדינות לשני עמים: מדינה יהודית, ישראל,ומדינה ערבית, פלסטין. הפלסטינים הם שכננו הקרובים ביותר. אני מאמין, שהם עוד יהיו חברינו הטובים ביותר. השלום עם הפלסטינים יפתח נמלים ברחבי הים התיכון".

אבל רוב הנאום הוקדש לחזונו של פרס. "ישראל לא שרדה כדי שתהיה צל חולף בדפי ההיסטוריה", הוא אמר. "ישראל שרדה כדי להיות התחלה חדשה, כדי שתהיה אומת סטארט-אפ... החזון שלי הוא של ישראל שחיה בשלום כולל אמיתי, שבו שותפים כל עמי המזה"ת, אויבים לשעבר וחברים חדשים יחדיו, כשירושלים היא בירת השלום. ישראל שהיא מרכז מדעי. ישראל שפתוחה לכל, שמשרתת את כולם. ישראל ירוקה במזה"ת ירוק. החזון שלי הוא ישראל עם קוד מוסרי נושן כעשרת הדברות ועם דמיון חדש כטאבלט דיגיטלי. חזון שבו העתיק והמודרני משולבים יחדיו. חזון שיעזור לנו להגיע לתיקון עולם".

הוא סיים כך: "תקוותי הגדולה ביותר היא, ששחר חדש יפציע, שחר שבו כל איש ואשה, ישראלי או פלסטיני, סורי או לבוני, צעירים בכל מקום אשר יהיו, יוכלו להתעורר ולומר לעצמם: 'אני חופשי להיות חופשי'. אמן".

בין הנוכחים בטקס היו אנשי הצמרת הפוליטית והמדינית בוושינגטון ובישראל, ובהם סגן הנשיא ג'וזף ביידן, ביל והילארי קלינטון, השליח לשעבר למזה"ת ג'ורג' מיטשל, חיים סבן, נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, שופט בית-המשפט העליון סאלים ג'ובראן, וכן מחוקקים אמריקניים רבים, רובם דמוקרטים, וכן ג'ו ליברמן (עצמאי).

לאחר הטקס הוגשה לנוכחים ארוחת ערב. הם היו ישובים סביב שולחנות עגולים, עטורי פרחים. פרס ישב בין ברק למישל לאובמה. האירוע הסתיים בקטעים שניגן הכנר יצחק פרלמן.

פרס הוא המנהיג הישראלי הראשון שזכה במדליית החירות, אך הישראלי השני: קדם לו נתן שרנסקי, שקיבל את המדליה ב-2006. מדליית החירות ניתנת בדרך לאזרחי ארה"ב שתרמו תרומה משמעותית לארצם, פוליטיקאים, אמנים וכלכלנים. אך כמה מנהיגים זרים זכו גם הם, ובכללם אנוואר סאדאת (שקיבל אותה לאחר מותו, ב-1984), מרגרט תאצ'ר (1991), נלסון מנדלה (2002), ואצלאב האוול (2003) ואנגלה מרקל (2011).

כמה שעות לפני הענקת המדליה, אמר דובר הבית הלבן, ג'יי קרני, כי עמדת הממשל לא השתנתה ולא תשתנה בסוגיית פולארד. "אני רוצה להזכיר לכם שמר פולארד הורשע בפשעים חמורים מאוד", אמר הדובר. כזכור, הכריזפרס לפני צאתו שבדעתו לבקש מאובמה לחון את פולארד.

לפני תחילת הטקס שוחח פרס עם אובמה ועם בכירים בבית הלבן, ובכללם סגן הנשיא ביידן וראש מטה הבית הלבן, ג'ק לו. במרכז השיחה עמדו הבעיה האיראנית והקשרים האסטרטגיים בין ישראל לארה"ב. למרות הודעת דובר הבית הלבן, מסרה לשכת פרס, כי הנשיא העלה בשיחה את נושא שחרורו של פולארד וביקש מאובמה לבחון בחיוב את שחרורו מהכלא על בסיס הומניטארי.