לפני שחותמים על הסכם עם "תמר"

בשנייה האחרונה, לפני שמונופול הגז הולך לחנוק את המשק, דקה לפני שיתקבע כאן מה שיכונה, בתוך שנה-שנתיים, הכוח הדורסני והסחטני מכולם, חייבים ראש הממשלה נתניהו ומשרדו, פרופ' יוג'ין קנדל, חבר ועדת הגז, והמנכ"ל הראל לוקר להתערב, לעצור את כל מהלכי החתימה של הסכמי חברת החשמל מול שותפויות תמר. אחרת, זו תהיה בכייה לדורות.

כל המחירים במשק יזנקו עוד הרבה יותר ממה שהיה עד היום. נתניהו חייב להתערב, למרות שזה מנוגד לאידיאולוגיה הכלכלית שלו ולמרות שהוא, כמו כל הציבור כמעט, יודע שמעורבות ממשלתית בעסקה מסחרית אינה הפתרון הנכון אלא, במקרה הטוב, הפחות גרוע (אפשר לחשוב שהנהלת חברת החשמל היא לא מדינה).

ראש הממשלה הוא הסמכות העליונה והתערבותו נדרשת לו רק כי התנהלות שריו, שר האוצר יובל שטייניץ ושר האנרגיה עוזי לנדאו, עד היום הייתה חלושה, סוג של כניעה שמצופה בבליל מספרים, איומים, ציטוטים ואגדות כלכליות.

אדישות המאה

אפשר שההסכמים בין הנהלת חברת החשמל לתמר הם העסקה הכי טובה שאפשר להשיג. אפשר שהמכתב שנחשף בשבוע שעבר, של דורון אהרון, כלכלן מינהל החשמל במשרד האנרגיה, הקובע כי "הסכם תמר - אות קין על מצחה של חברת החשמל... חברת החשמל הסכימה לשלם לתמר 30 מיליארד שקל יותר מדי", הוא טעות או משהו דומה.

אבל גם אפשר שמדובר בתרגיל המאה, בטיפשות המאה והכי נכון - באדישות המאה. מאחר שמדובר בחוזים לשנים רבות שישליכו על כל המשק - הדברים חייבים להיות ברורים וחדים, ולא חשודים כפי שהם היום. בצדק או שלא בצדק.

מרגע שיזרום ממנו גז, באפריל בשנה הבאה,קידוח תמר יהיה מונופול. המונופול הגדול של ישראל. יצרן בלעדי של גז טבעי. הלקוח הכי גדול שלו הוא חברת החשמל, חברה ממשלתית בבעלות הציבור, חברה שיונקת את כספיה מהציבור. הממשלה הפקירה את ניהול המו"מ על תנאי אספקת הגז מתמר בידי חברת החשמל.

בניגוד לכל סדר נכון של עסקאות, ובמקום שרון טל וגליקמן יפנו לרגולטורים - רשות החשמל, הממונה על ההגבלים, משרד האוצר, משרד האנרגיה - ויבקשו את חוות דעתם, לפני שהם חותמים על הסכמים עם אנשי תמר שעל ותם כולה תוטל על הציבור, הם נקטו דרך מתחכמת: הנהלת החברה ניהלה משא ומתן ארוך, ניסחה וחתמה על הסכמים, אבל ציינה שאלה מותנים באישור הרגולטור.

הנהלה כזו - אסור לה לנהל את המשא והמתן שישפיע על כל המשק. שהרי ברור שכל מחיר שייקבע עבור רכישת גז של חברת החשמל יתקבע כמחיר הנמוך ביותר לרכישה של אחרים, שיצטרכו לשלם הרבה יותר. אם בכלל יישאר להם משהו.

לא סתם פנה מנכ"ל התאחדות התעשיינים אמיר חייק לרשות הגז הטבעי וביקש את הגנתה. ביקש להבטיח הזרמת גז טבעי גם לתעשייה, לתעשייה הבינונית ולתעשייה הקטנה. יותר מזה, הרי חלק ניכר מיצרני הגז הפרטיים כבר קיבלו התחייבות, שקיימת בפועל עבור חברת החשמל, שהמדינה או חברת החשמל יקנו מהם חשמל בתעריף שמגלם את מלוא העלויות. כלומר לא חשוב כמה יסוכם מול תמר - המדינה תממן את העלות.

במילים אחרות, בכל מצב, מי שישלם את מלוא מחיר הגז יהיה הציבור. בין שזה מחברת חשמל ובין שזה מיצרנים פרטיים, בין שזה במוצרי מזון, בביגוד או בתחבורה. לכן, מאחר שהמצב ברור, והמשק הוא שישלם את כל המחיר, הרי לא חברת החשמל צריכה להיות זו שקובעת את עתיד מחירי הגז הטבעי אלא המדינה. הממשלה.

ראוי לציין שבתחילת 2011, כשהממשלה הייתה בעיצומה של ועדת ששינסקי, התכנסו כמה מבכירי המשרדים שנוגעים בגז טבעי ודנו בשאלה איך נכון להתמודד, כבר אז, עם המונופול שמתפתח מול עיניהם. האם להטיל פיקוח על המחירים או לנקוט דרך אחרת. ההחלטה השקטה הייתה: קודם ניתן לוועדת ששינסקי לעבור, לא נפריע, ואחר כך נטפל. אז ששינסקי עבר מזמן, אבל טיפול אמיתי בשאלת המונופול לא היה. אפשר שהאוצר, האנרגיה והממונה על ההגבלים העסקיים נמנעו מעימות גלוי עם יצחק תשובה ונובל אנרג'י. עד שהגענו עד הלום. עד לרגע האחרון.

הברירה הפחות רעה

להטיל פיקוח על המחיר - זה הצעד הכי קל אבל הוא מעוות את התכלית הראויה. העסקים הכי עשירים במדינה הזו גדלו על מחירים בפיקוח שמתבססים על נוסחת "קוסט-פלוס", ולצדם כמה משרדים כלכליים מועדפים שעשו את הונם בעבודה בעניין זה עבור משרדי התמת או האוצר. הרי בסופו של דבר את ה"קוסט", שהוא הבסיס למחיר, קובעת החברה, והיא עושה את זה בנדיבות והתחכמות. כלומר מטילה עלות גבוהה ולא אמיתית על המוצר בפיקוח. זה מאפשר חוסר יעילות משווע ובזבוז כספים, ועל כל זה מתווסף אותו "פלוס" אגדי.

לכן הפתרון היחיד האפשרי במצב הנתון הוא שהמדינה תעמוד מול קידוח תמר, שתנהל מו"מ על התנאים ושתחתום על ההסכמים. המדינה, באמצעות משרדי הממשלה, רשות החשמל או רגולטור אחר, תהיה גם זו שתחלק את הגז הטבעי, תתמחר ותמכור אותו לכל היחידות הגדולות והקטנות במשק.

נכון, זו בהחלט נסיגה לאחור בכוונה הראויה להוציא את הממשלה, את שריה ואת פקידיה מהעסקים. אבל במצב הנתון, ונוכח מה שמצפה לנו ברגע שמונופול תמר ירים את ראשו - זו הברירה היחידה שנותרה. הברירה הפחות רעה.