גם בית המשפט המחוזי לא מאפשר לדני דנקנר להכשיר את בניית הווילה המפוארת שלו בעתלית. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה היום (א') את עתירתם של איש העסקים דני דנקנר ושל גרושתו שושנה, נגד החלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז חיפה, שקבעה כי הווילה של הדנקנרים בעתלית נבנתה ללא היתרי בנייה מתאימים ובניגוד לחוק.
בהחלטתה העבירה השופטת ברכה בר-זיו ביקורת על הדנקנרים וכתבה כי הם הגישו את העתירה כשידיהם אינן נקיות, שעה שבנו ללא היתר בניין רחב-ידיים בעתלית על קרקע ציבורית, שמעולם לא הוחכרה להם (אלא לחברת המלח).
"אני מסכימה עם ועדת הערר, לפיה הבניין במצבו כיום חורג משמעותית מהשימושים שהיו במקום במועד אישור התוכנית, אשר נועדו לאפשר מגורי עובדים", קבעה השופטת.
השופטת ציינה כי בתי המשפט אינם פותחים את דלתותיהם לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק, וציטטה מפסק דין של בית המשט העליון, שבו נאמר כי אדם שפועל בצורה בלתי חוקית, "אינו ראוי שבית המשפט ינקהו מחטאו ויושיט לו עזרה, גם לו צדק לגוף העניין".
מגרשי טניס, בריכה ויקב
הווילה של דני ושושנה דנקנר בעתלית, שעומדת במוקד הוויכוח שבין הדנקנרים למדינה, בנויה על חלקה ששטחה כ-5 דונם. הקרקע עליה בנויה הווילה מוחכרת לחברת המלח, שהייתה בעבר בבעלות משפחת דנקנר וכיום נמצאת בבעלות שרי אריסון.
הבנייה הראשונה על הקרקע נעשתה בתחילת שנות ה-60, אז נבנה על השטח מבנה בשטח של כ-80 מ"ר שנועד ושימש למגורים של פועלי חברת המלח. בדצמבר 1991 חתמה חברת המלח עם משפחת דנקנר על חוזים שהעבירו לידי המשפחה זכויות בחלק מהמקרקעין שהוחכרו לחברה.
בהמשך בנתה המשפחה על הקרקע וילה הכוללת אגפי מגורים שונים, מבני שירות, סככות, פרגולות, מגרש טניס, בריכה ויקב בשטח מבונה של יותר מ-700 מ"ר, והיא משתרעת על פני שטח מוקף חומה של כ-5 דונם. כיום מתגוררת בווילה שושנה דנקנר, גרושתו של דני דנקנר, וילדיהם המשותפים.
הייעוד: תעשייה זעירה
לדברי המדינה, הבנייה של דנקנר במקום מעולם לא הוסדרה כדין, לא מן הבחינה הרישויית ולא מן הבחינה הקניינית-חוזית. הדנקנרים, שביקשו להכשיר את הבנייה במקום, הגישו לוועדה המקומית במחוז חיפה בקשה ללגליזציה לבית מגורים קיים וכן הקלות בשטח עיקרי, קומת מרתף ובריכת שחייה.
תחילה נתנה הוועדה המקומית לזוג דנקנר את היתרי הבנייה המבוקשים. ואולם, באפריל 2008 ביטלה ועדת הערר את החלטת הועדה המקומית, וקבעה כי הבניין נמצא באזור המיועד לתעשייה זעירה, ולא ניתן להוציא לו היתר בנייה מכוחה, אלא אם כן תאושר תוכנית מפורטת לגבי שטח זה, המסדירה את זכויות הבניה במקום.
באמצעות משרד עורכי הדין ראב"ד מגריזו, בנקל, הגיש הזוג דנקנר עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד החלטת ועדת הערר. הם טענו כי ועדת הערר טעתה כשקבעה כי אין אפשרות להתיר את הבנייה המבוקשת על-ידם מכוח התוכניות הקיימות.
המחוזי דחה, כאמור, את העתירה וחייב את הדנקנרים לשאת בהוצאות המשפטיות של ועדת הערר בסך 20 אלף שקל.
באי-כוחו של דני דנקנר, עורכי הדין יוסי בנקל ויורם ראב"ד, מסרו בתגובה כי "פסק הדין נמסר לידינו רק הבוקר, ואנו לומדים אותו. על פני הדברים ובכל הכבוד נראה כי בית המשפט המחוזי בחיפה נתפש לכלל טעות, שכן בניית הבית נעשתה על-פי היתר כדין, והחלטת וועדת הערר התייחסה לתוספות בנייה מינוריות ולא לבניית הבית בכללותו".
עוד מסרו עורכי הדין כי "לאחר שנלמד את פסק הדין והשלכותיו, נשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון".
המינהל דורש: פינוי והריסה
הסכסוך שבין דני ושושנה דנקנר לבין המדינה בנוגע לווילה בעתלית נמצא על מסלול משפטי כפול. במקביל לניסיונות החוזרים ונשנים של שושנה ודני דנקנר, לקבל בדיעבד אישורי בנייה על הקרקע שבמחלוקת באמצעות ועדות התכנון והבנייה, הגיש לפני כ-3 שבועות מינהל מקרקעי ישראל לבית משפט השלום בחיפה תביעה לפינוי והריסת הווילה. זאת, בטענה כי זו נבנתה ללא האישורים המתאימים ובניגוד לחוזי החכירה עם המינהל.
בתביעה לפינוי וסילוק יד שהוגשה נגד דנקנר, נגד גרושתו, שושנה, המתגוררת כיום בווילה עם ילדיהם המשותפים, ונגד חברת המלח, שהייתה בבעלות דנקנר בעבר ושכיום נמצאת בבעלות שרי אריסון, טוען המינהל כי הנתבעים הרחיבו את הווילה הורחבה במרוצת השנים ללא תשלום דמי שימוש וללא היתרי בנייה.
"הסגת גבול"
"בין מינהל מקרקעי ישראל ובין דנקנר לא נחתם מעולם חוזה כלשהו. אף על-פי כן בנו הזוג דנקנר במקרקעין, ללא אישור המינהל ותוך הסגת גבול בוטה במקרקעי הציבור, מבנה ענק שלא הוסדר מעולם מבחינה תכנונית ומבחינה חוזית", נאמר בתביעה.
עוד נטען כי "השימושים שעושים דנקנר במקרקעין נעשו ונעשים עדיין ללא תשלום דמי שימוש למינהל, תוך התעשרות על קופת הציבור ועשיית עושר שלא כדין".
לגבי התנהלות חברת המלח טוענת המדינה כי זו הפרה את חוזה החכירה עם המינהל בכך שעשתה שימוש במקרקעין שהוחכרו לה בניגוד לחוזה החכירה שנחתם עמה ואיפשרה לדנקנר להשתמש במקרקעין בניגוד לחוזה ומבלי לקבל היתר לכך.
"חברת המלח התעשרה ומתעשרת על חשבון קופת הציבור ונותנת ידה להסגת גבול במקרקעי המדינה", נכתב בתביעה.
עם הגשת התביעה מסר בא-כוחו של דני דנקנר, עו"ד יוסי בנקל כי "כל מה שנעשה בנכס שבגינו הוגשה התביעה נעשה כדין, על סמך היתרים שניתנו על-ידי הרשויות המוסמכות, והכול בידיעה, באישור ובהסכמה של מינהל מקרקעי ישראל".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
