לא רק בישראל: גטאות אתניים בלב ערים גדולות בעולם

הסינים שהגיעו לחוף המערבי של ארה"ב במאה ה-19 היו מראשוני המתיישבים שם, אך דעות קדומות, הדרה ואף אלימות מצד אוכלוסיית הרוב הובילו אותם להתרכז בצפיפות בלב הכרכים. הם יצרו "אזורי מקלט" דוברי סינית שסיפקו לעצמם בעצמם מגוון שירותים ואפשרויות תעסוקה. אגב, יוצאי הדופן היו היזמים שהפעילו מכבסות-יד בחלקים הלא סיניים של העיר.

כך נולדה הצ'יינה טאון של ניו-יורק, שכמותה יש כיום גם בלונדון ובבנגקוק, ובעוד ערים גדולות רבות בעולם. המובלעות הסיניות הללו נחשבות ליעד חובה לתיירים ומספקות הזדמנות להתנסות במאכלים אופייניים וקניית אלקטרוניקה בזיל הזול. אלא שדברי הימים של אותן שכונות, לפחות בארה"ב, אינם פשוטים. בתחילת התהוותן הן תוארו כמטונפות, ורוויות "חטאים" - הימורים, זנות, כנופיות ופשע מאורגן.

התקבצות מהגרים במובלעות - חוצה עמים ומוצאים. נזכיר את ה"לואר איסט סייד" במנהטן, שבו התרכזו מהגרים יהודים ממזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ואת ריכוז המהגרים מאיטליה בניו-ג'רזי, שדברי ימי הקולנוע מלאים בקריצות אליהם.

המהגרים מסין הגיעו ממחוזות מסוימים מאוד בעבר, ורובם ככולם היו חקלאים לא משכילים. ומעניין שעם עליית הקומוניזם לשלטון ב-1949 הגיע לארה"ב זרם לא גדול אך רב השפעה של סטודנטים, אנשי אקדמיה ודיפלומטים, ואלה מלכתחילה העדיפו את הפרברים על פני הצ'יינהטאון.

שנים לאחר מכן, באמצע שנות השישים, הותרה הגירה מסיבית של בני הפזורה הסינית - מסין גופא, מטיוואן, מהונג קונג ועוד - ונרשם מספר שיא של איחוד משפחות עם מי שקרוביהם ישבו באמריקה זה דורות. המובלעות הסיניות בערים ידעו עדנה עם בוא המהגרים החדשים, והתחזקות תעשיית הטקסטיל שנשענה על כוח עבודה זול.

בשלהי שנות התשעים טבעה פרופסור ויי לי (Wei Li), מהמחלקה ללימודים אסייניים-אמריקניים וגיאוגרפיה באוניברסיטת אריזונה, מונח חדש - EthnoBurb; בתרגום חופשי: פרבר אתני. היא ביקשה לתאר תופעה בה פרברים "כל אמריקניים" הפכו עם הגעת המהגרים לרב תרבותיים-אתניים-לשוניים ולאומיים, תהליך שתפס תאוצה משנות השמונים במאה הקודמת.

הפרברים השתנו על רקע ה"בום הכלכלי" במזרח, וגם שינוי חוקי ההגירה בארה"ב וביתר מדינות המערב, שיצרו העדפה ברורה לבעלי מיומנות מקצועית גבוהה והון פנוי להשקעה, וזאת כדי לשפר את כושר התחרות בזירה הגלובלית. ואכן בעשורים האחרונים המהגרים מאסיה למערב משכילים יותר (מה שמכונה שם, כמו אצלנו, "בריחת המוחות" למערב), ולא מעט מהם אמידים.

סוג זה של מהגרים מלכתחילה בוחר להתיישב בערים גלובליות שבהן חיות אוכלוסיות גדולות מארצות מוצאם. יתר על כן, באותם פרברים אתניים שליטה מלאה בשפה האנגלית אינה תמיד הכרחית, ופעמים רבות חשובה ממנה רשת הקשרים הגלובלית שטוו אותם אמריקנים חדשים. רבים מהם ממשיכים לנהל עסקים בסין, או בדרום-מזרח אסיה, ולא רק בארה"ב.

הקשר האמיץ בין שני צדי האוקיינוס השקט יצר תופעות ייחודיות, כמו "parachute kids". כך מכונים בני נוער ואף ילדים שהוריהם העשירים שנותרו מאחור באסיה שלחו אותם ללמוד בבתי-ספר טובים בארה"ב.

כסף כמובן לא חסר, אך הם נאלצים לגור לבד, לפעמים תחת השגחת קרובי משפחה, ולהתמודד עם קשיי גיל ההתבגרות והשפה כמעט ללא הדרכה הורית.

בשורה התחתונה העדות להתקדמותם של יוצאי סין במעלה הסולם החברתי האמריקני היא העובדה שכיום רובם מתגוררים בפרברים, ולא במובלעות אתניות עירוניות. יחד עם קבוצות מהגרים נוספות מארצות דרום מזרח-אסיה הם נחשבים ל"מיעוט לדוגמא" (model minority) - דוגמא להצלחה כלכלית פנומנאלית.

מפלצות פרברים

אבל יש דוגמאות לכך שהמתחים האתניים לא התפוגגו לגמרי, כך למשל סינים רבים שידם משגת קבעו את הפרברים היוקרתיים ביותר שיש ללוס אנג'לס ולסאן פרנסיסקו להציע כביתם החדש. היו מהם מי שבנו אחוזות ענק תוך שהם מאחדים מספר מגרשים, עוקרים עצים ופוגעים במרקם הקיים, אלו מכונות בפי הוותיקים "מפלצתיים".

לי מציינת לגבי המתיחויות הללו שלא ברור אם המפגעים הארכיטקטוניים עצמם הם שמפריעים לאוכלוסיית הרוב או שאולי זהו מוצאם של בוני הבתים. אם האפשרות השנייה נכונה, אפשר לראות בכך דוגמא לכך שלפעמים גם אנשי העשירון העליון מביעים טינה כלפי מי שזה מקרוב באו להתיישב לידם, בוודאי אם הם זרים ושונים, כך שהתופעה אינה שמורה לאוכלוסיות עניות.

- בארה"ב קבוצות אוכלוסיה שונות ממוצא אסייני, האם דפוסי ההתיישבות שלהן זהים?

פרופ' לי: "לפחות כרגע הדפוסים אינם זהים. הפיליפינים וההודים לרוב לא מתרכזים יחד, אם כי במספר אזורים שבהם יש תעשיית היי-טק, להודים יש קהילות אתניות. לגבי הווייטנאמיים והקוריאנים אפשר לדבר על דמיון מסוים לדפוסי ההתיישבות של הסינים".

מדוע דווקא ישראל

לפני כשנתיים ביקרה לי בישראל במסגרת כנס בינלאומי. שינוי לא צפוי בלוח הזמנים אפשר לה לקפוץ ולהגיע להצצה חטופה באזור התחנה המרכזית בת"א, מוקד התרכזות מסתננים, מבקשי מקלט ופליטים ממדינות אפריקה. ביקשנו לברר את עמדתה לגבי הסוגיה כאשר הסתבר שהאירועים האלימים האחרונים בדרום ת"א הגיעו גם לאריזונה.

במאמר מוסגר נוסיף שבארה"ב התלהט בשנים האחרונות הוויכוח סביב סוגיית המהגרים הבלתי-חוקיים, ואריזונה היא אחת המדינות עם חוקי ההגירה הקשוחים ביותר.

פרופ' לי מזכירה שנקודת ההשקפה שלה כחוקרת הגירה באקדמיה, מושפעת גם מכך שהיא מהגרת בעצמה.

היא סבורה שהממשלה חייבת לדעת למה הם הגיעו - בשל מצב חירום במדינות המוצא? ולמה דווקא לישראל - האם בגלל קהילות מארצות המוצא שכבר נמצאות כאן? בגלל חיפוש עבודה? ואז להתאים את המדיניות הנכונה. לדעתה ארגוני הסיוע והתקשורת יכולים לסייע לאותם בני-אדם ב"תקופת המעבר", בכך שיעדכנו את הציבור בדבר סוגי העבודות המתאימות להם.

על פי דו"ח האו"ם הגיע מספר מבקשי המקלט ברחבי העולם ב-2011 ל-440 אלף (ראו תרשימים). 20% גידול לעומת 2010. הבעיה רק תתעצם ולכן תאתגר יותר ויותר את המדינות הדמוקרטיות, ובוודאי את מדינת ישראל, אשר מגדירה את זהותה לא רק כדמוקרטית, אלא גם כמדינה יהודית.

רומא המזרחית ואתונה הסינית

העוצמה הכלכלית עוברת מזרחה, אירופה נתונה במשבר קשה, והכל צופים שסין תהפוך בעתיד הלא רחוק לכלכלה הגדולה בעולם. שאלה מתבקשת היא האם נראה בקרוב בבייג'ינג ובשנחאי שכונות אתניות שאליהן יתרכזו מהגרים אירופים שיצאו לחפש את מזלם הכלכלי בארצות שעתידן נראה מבטיח יותר. האם יקומו בערי המזרח הגדולות ריכוזים אוכלוסיה שיקבלו את השם "יוון הקטנה" או "איטליה של המזרח"?

"זו שאלה מעניינת שהעליתי בפני אנשי אקדמיה בסין", מספרת פרופ' לי. "כיצד פרברים אתניים יכולים לקרום עור וגידים גם בסין, ומה אפשר ללמוד מהעולם לגבי האינטגרציה של ילידי חו"ל מרקע אתני שונה בחברה מקומית.

לדעתה דפוסי הדיור של הזרים השוהים בסין - מגוון ומשתנה לפי ארצות מוצא שנגזרים מהם מניעי ההגירה והמצב הכלכלי של המהגרים עצמם.

אליטת אנשי עסקים ומומחים מהמערב נהנית מתנאי דיור טובים ודפוס ההתיישבות שלהם מעמדי ולא אתני-לאומי. ומצד שני, יש סוחרים זעירים מאפריקה, לדוגמא, שרק מתחילים להתקבץ יחד בערים כמו גואנגזו (Guangzhou).

"הקוריאנים יוצאי דופן כי הם היחידים שמרוכזים מסיבות אתניות והיסטוריות יחדיו בבייג'ינג ובעוד מקומות שידועים כ'Koreatown", אומרת לי.

 22