גלעד של המוספים

אני הייתי בעד עסקת שחרור גלעד שליט מידי החמאס. ברור שאני לא מתחרט, טוב לראות את גלעד בינינו, בקרב משפחתו, מאשר בתמונות מן השבי. לא טוב, עם זאת, לראות אותו מככב במוספים. הוא אמנם אדם חופשי, הרשאי לעשות שימוש בחופש העיסוק, הבילוי, הבידור וכיו"ב. אבל החופשים הללו כוללים גם את החופש להימנע מעשיית שימוש בהם, כאשר אינם עומדים במבחן הטעם הטוב והמוסר האישי והציבורי.

מאות מחבלים, רוצחים מורשעים ובפוטנציה, שוחררו כדי לאפשר את שיבת גלעד לביתו. מטבע הדברים שהנשארים בחיים, או קרוביהם של ההרוגים, ציפו שהטרוריסטים שפגעו בחייהם ובכל היקר להם ישלמו על כך בישיבה בכלא כל חייהם, או לפחות כל תקופת המאסר שנגזרה עליהם.

לא רק חוסר הפרופורציה

כאשר הוחלט על שחרורם של המחבלים היו רבים מאוד שהתנגדו לעסקה. לא רק בשל חוסר הפרופורציה בין חייל אחד למאות מחבלים, אלא בעיקר עקב החשש ששחרור המרצחים יגרום לאובדן נוסף של חיי אדם. היה דיון ציבורי, דיונים אינטנסיביים בין גנרלים ומדינאים. ואי-אפשר לשכוח את מאות אלפי בני האדם שהשתתפו במאבק למען עסקת השחרור.

כאשר גלעד מתייצב לראיון זחוח במוסף כלשהו, האם הוא זוכר שיש מאות הורים, בעלים, נשים, אחים, אחיות וילדים שכולים, שכל ראיון כזה שלו מזכיר להם את מרצחי יקיריהם ששוחררו כדי לאפשר לגלעד לצאת לחופשי? האם הוא חושב על כך שהמוני בני האדם, במדינות רבות, שהפגינו למענו - שהם לא בהכרח התכוונו שייצא לחופש סלבריטאי?

הגימיק של ידיעות

גלעד הולך להיות פרשן ספורט ב"ידיעות אחרונות", העיתון שלא מחמיץ גימיק פופוליסטי. האם הוא חושב ששירותיו התבקשו בגלל כישוריו? האם הוא לא מרגיש מבוכה כלשהי שאולי הוא תופס מקום עבודה של אדם אחר, אולי כשיר ממנו, רק בגלל היותו בשבי?

לו היה האדם שחשבנו, גלעד לא היה נותן ראיונות וצילומים כאחד הסלבריטאים. הוא היה מגלה אמפתיה לקורבנות הטרור ולמשפחותיהם. הוא היה בונה את חייו לא על שחרורו מהשבי, אלא על מה שיש ועל מה שאין בו. לא שאדם חייב לוותר על פרסום שקיבל, אבל הוא כן חייב לעשות זאת כאשר אותו פרסום נקנה בדם, גם כזה שעוד עלול להישפך כתוצאה מעסקת השחרור.

נחושים לנצל הפרסום

אבל גלעד כנראה אינו האדם שחשבנו. לא הוא ולא אביו, שנראים נחושים לעשות קריירות על הפרסום מהשבי. איך אפשר לעצור את התנהלותם הלא מכובדת? האם יעזור לבקש מהם "הפסיקו, בבקשה מכם, אל תהרסו לנו עוד אגדה שטיפחנו סביבכם על צניעות וענווה?" או "חכו לפחות כמה שנים, עד שהמראות והדם לא יהיו כל-כך טריים?"